יחסי ציבור 

יחסי ציבור ומיתוג לראש עיר או מועצה מקומית, להבדיל מפוליטיקאי ארצי.

טעות בידי מי שסבור שמיתוג ויחסי ציבור לראש עיר או מועצה מקומית דומה בעקרון ליחסי ציבור לראש מפלגה, שר או חבר כנסת. נדרשת כאן מלאכה מחושבת ומורכבת במיוחד, תוך לקיחה בחשבון של מספר פרמטרים עיקריים:

האחד, התחשבות מרבית בצרכים המיידים של תושבי אותה עיר או יישוב, והבאתם לידי ביטוי מיידי הן בתקשורת המקומית והן בפעולות נקודתיות מול התושבים.

השני, לקיחה בחשבון של הכוחות הפוליטיים הפנימיים באותו יישוב, הן באותה עירייה/מועצה, הן אופוזיציה והן מוקדי כוח נוספים באותו יישוב.

השלישי, חשיפת אותו יישוב או עיר גם בתקשורת הארצית. זוהי, כמובן, מלאכה מסובכת ביותר, שכן התקשורת הארצית באופן טבעי בררנית הרבה יותר. לכן איש יחסי הציבור חייב להפעיל את כל הכוחות היצירתיים שלו, ויחד עם חברי הצוות, "להרגיל" את התקשורת הארצית שגם אותו יישוב פריפריאלי בצפון או בדרום, לדוגמא, "שווה" סיקור ארצי.

הרביעי, לנסות ולהפוך גם את ראש העיר'/מועצה לאייטם ארצי, זאת למרות הנטייה הטבעית של התקשורת הארצית להתמקד בנושאים שהינם "ברומו של עולם", לדווח ממש בקצרה על אירועים "לוקאליים", כשרק אירועים מקומיים שליליים, קל וחומר אירועים שהינם, רחמנא ליצלן, בעלי אופי פלילי מובהק, זוכים לסיקור נרחב גם בתקשורת הארצית. כאן יש צורך לנסות ולהביא פכים מעניינים ויוצאי דופן באישיותו של אותו ראש עיר/מועצה, או בביוגרפיה שלו, גם אם אינם קשורים ישירות כלל ועיקר לפעילותו השוטפת כראש עיר או מועצה.

ניסיוננו מלמד כי לחשיפה בתקשורת ארצית יש "אימפקט" פסיכולוגי  חיובי ומשמעותי ביותר על התושבים/חבר מועצה באותו יישוב, בין אם מדובר בסיפור הקשור לאותו יישוב  וקל וחומר אם מדובר בראיון עם ראש המועצה. ההיסטוריה מלמדת כי אותם ראשי ערים או מועצות, כולל יישובים קטנים ופריפיאלים יחסית, שהשכילו לחשוף ולמתג את עצמם בתקשורת הארצית, זכו לפופולריות גבוהה באותו יישוב, כשחלקם אף זכה לקדם את עצמו לפוליטיקה הארצית.

נשאר רק לבחור את איש יחסי הציבור המתאים, ורצוי מאוד שהוא יגיע מבחוץ. כי רק איש חיצוני יידע לקדם ולשווק את אותו יישוב ואת ראש המועצה בפריזמה עם ספקטרום רחב ונכון. ניסיוננו מלמד כי דוברים ויועצים מבפנים, לעולם תהיה השקפתם צרה ומוטית על ידי הכוחות הפנימיים באותו יישוב, חלקם שכנים, קרובים ובעלי אינטרסים שישכילו ללחוץ עליהם לא לבצע את התפקיד כהלכה, גם אם הכוונה היתה כזו.