עשה ואל תעשה בהערותיך לכתב היד של ילדך 

הורים רבים פונים אליי וטוענים, שכתב היד של ילדיהם מאד לא "יפה", וכי הם מעירים להם על מנת לשפר את הקריאות ואת מראה הכתב. הם שואלים כיצד ניתן לעשות זאת, ואני תמיד תוהה, האם בכלל צריך לעשות זאת....

כולנו לומדים לכתוב באותו האופן בכתה א', את אותן אותיות בדיוק-זהו כתב התקן. יחד עם זאת רובנו הגדול לא כותב כתב תקן, ואנו מסגלים לעצמנו את הכתב הייחודי שלנו לאורך השנים. ולמה זה?

כתב היד הוא דרך לתקשורת עם הסביבה, אך יחד עם זאת גם דרך להביע את אישיותנו והמיוחדות האישית שלנו, דרך להביע יצירתיות ולהדגיש חלקים מאישיותנו.

לעיתים רבות, כאשר אנו דורשים מאדם לכתוב על פי אותו תקן נלמד, אנו מבקשים ממנו בעצם להיות ממושמע, ממושטר, מקובע ופועל על פי המקובל. הדבר יכול לבוא על חשבון דיכוי של הצרכים האישיים, וריצוי הסובבים בלבד.

ילד שבגיל צעיר יחסית כותב שלא על פי התקן הנלמד, כותב כך לא בגלל שהוא לא יודע מהו התקן ( אני מקווה מאד- לטובת מערכת החינוך לפחות.... ), אלא בשל העובדה שהוא בוחר להיות שונה, אחר ולהביע את עצמו.

כשאנו מעבירים ביקורת על כתב ידו, אנו בעצם מעבירים ביקורת על אישיותו ועל רצונו להיות "אחר", לא כמו כולם, והדבר לא תמיד נכון. הילד חווה את הביקורת כביקורת אישית ומבין מאתנו באופן לא מילוי בהכרח שרק מי שכותב "יפה" וקרוב ל"תקן", הוא "בסדר".

אך על מה בכל זאת ניתן להעיר?

רצוי מאד בגיל מוקדם ( 4-5 ) לשים לב לאופן אחיזת העט של הילד, ובמידה ואופן אחיזת העט לא תקין לבצע תיקונים מוקדם ככל האפשר.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה, שאופן אחיזת העט משפיע מאד על קצב הכתיבה, ועל מאמץ השרירים במהלך הכתיבה, דבר שיכול מאד לסרבל את התהליך ולהקשות על הילד בעת העתקה מהלוח, הכתבה או בזמן מבחן, וזה עלול להפריע לו בהמשך הדרך.
מסיבות דומות כדאי להפנות את תשומת ליבו של הילד גם לנקודת הפתיחה בכתיבת כל אות, ולבקש ממנו הקפדה כללית על מרווחים כדי לאפשר קריאות סבירה לאחרים- כדרך לתקשורת.

רצוי להשתדל לא להעיר על מראה הכתב, ולהשתמש מעט ככל האפשר במילים שיפוטיות וביקורתיות כמו "יפה" או כל דבר אחר שעשוי להעביר מסר לא חיובי על כתב היד של הילד. כל מה שהילד רוצה זה להביע את עצמו בדרכו הייחודית- את זה, חשוב לזכור!!