חמשת שלבי המודעות 

מודעות לדברים הקטנים של החיים, ובאותה מידה, מודעות כללית, רחבה ונאורה יותר היא דבר שאפשר לפתח. כמו תכונות אחרות שלומדים לפתח ולהעצים, גם כאן יש תהליך הדרגתי ובמקרה שלנו הוא מורכב מחמישה שלבים קבועים.

ישנם אמנם סיפורים על אנשים ש”נפתחה להם המודעות” בבת אחת. אנשים שלא קראו אף מאמר על רוחניות כל חייהם ויום בהיר אחד קרה משהו שהעיר להם את התודעה בבהירות חוצת גבולות. אבל רובנו אנשים רגילים שמתקדמים בשלבים. המסע ארוך והוא מתחיל מתחושה של חוסר שביעות רצון מעצמנו. המסע מתקדם ככל שאנו מתקדמים.ומה שמאפיין אותו זו התבהרות של התמונה. ההשתפרות המתמדת הופכת להיות דרך חיים ובהמשך אפילו לתחביב. הכוונה ב”מודעות הרוחנית” היא למצב בו אנו ערים לדברים אתם אנו באים במגע ובעיקר לעצמנו. לעשייה שלנו מרגע לרגע ולמחשבות והרגשות שעוברים בנו.

המודעות מביאה אתה את “העשייה הנכונה ללא מאמץ”, שהיא הפרחים או הפירות של עץ המודעות.

השלב הראשון הוא חוסר מודעות המקיים דפוס התנהגות שמתרחש מעצמו. דפוס זה הופך להיות חלק ממך מבלי שאתה מודע לכך כלל.

בשלב השני אתה מבין שיש לך בעיה. אתה מתחיל להיות לא שבע רצון מהעניין ומחליט שכדאי להפסיק עם ההרגל הלא רצוי הזה. השלב השני הוא חשוב מאוד כי הוא זה שמניע את תהליך ההתעוררות. עצם ההחלטה “להיגמל” היא שער הכניסה.

בשלב השלישי אתה מצליח לשים לב, אבל רק אחרי ששוב עשית את זה. נזכרת מאוחר מדי. אתה תופס את עצמך אחרי שזה כבר קרה.

בשלב הרביעי אתה תופס את עצמך לא אחרי שזה נעשה, אלא תוך כדי המעשה עצמו.

בשלב החמישי של המודעות, אתה מזהה רגע לפני שזה עומד לקרות, קולט זאת, ועוצר עוד בטרם התחלת.

חמשת שלבי המודעות נכונים לגבי הרגלים כמו לכסוס ציפורנים. כמו לקלל, להקפיץ את הרגל בעצבנות, לענות כששואלים מישהו אחר, להגיד “לא” על כל  דבר, לעשן הרבה, להיות ביקורתי, להסביר כשלא צריך, לאכול מהר או לחשוב מחשבות שליליות. יהיה מעניין לכל אחד מכם לבדוק לאילו הרגלים הוא כלל לא מודע, ולגבי אלה שאותם כבר החלטתם לשנות, באיזה מהשלבים אתם נמצאים.

למרות חשיבותם של דברים אלה, שלכאורה נדמים קטנים, הייתי רוצה להתמקד בהרגל גדול ונפוץ במיוחד - ההרגל של “לא להיות מאושרים”. ההיפך של “אושר” הוא “תלונתיות”, וגם לגבי הרגל זה כדאי ליישם את חמשת שלבי המודעות.

השלב הראשון הוא שלב הבורות. למרות שלכולם יש תמיד את רצון תיאורטי להיות מאושרים, בפועל יש לרבים את הנטייה לא להחמיץ אף הזדמנות להתלונן. אין לנו את המודעות שמקשרת את האושר הכללי שלנו בחיים עם הנטייה שלנו להתלונן. הכמיהה הכללית שלנו לאושר תמיד נשכחת ברגע ההווה, וקל יותר לצוף על הזרם השלילי של המחשבות מאשר לשחות נגדו. אחר כך מתפתים לשכנועי השיווק של היצרנים ויוצאים לחפש את האושר בדברים חיצוניים. כשחולפות שנים רבות כבר לא זוכרים בדיוק מה זה אושר. “אושר” הופך להיות דבר מעומעם וערטילאי. בחיפוש הרוחני אחריו פוגשים את הבודהה שאמר לפני אלפיים וחמש מאות שנה שכדי להיות מאושרים באמת צריך לפתח מודעות לנטייה של הראש שלנו להתלונן.

הבודהה אמר שצריך להתעורר אל הרגע הזה ולהשתדל להישאר ערים ברציפות. מודעות היא הפנס שאורו מסיר את הסבל הפנימי. במסע לעבר פיתוח המודעות, הדפוסים הישנים שהחלטנו שהם מיותרים הופכים להיות כלי עבודה מצוינים. העבודה עליהם מאמנת אותנו ומתרגלת אותנו בזמן אמת ובסופו של דבר האימון יעניק לנו את היכולת לשים לב כל הזמן לרגע ההווה. עם פתיחת המודעות, פתאום אנחנו מתחילים להבין את הקשרים שבין הדברים. מבינים איך דבר אחד גורר דבר אחר. מבינים לדוגמא שהתנהגות של הורה בערב תשפיע על ההתנהגות של הילד למחרת בבית הספר. אם שמים לב מגלים שהכל קשור. נניח שיש אימא שיש לה הרגל מדי פעם לומר: “נמאס לי מהחיים האלה”. בשלב הבורות היא לא מקשרת בין תלונות סתמיות אלה לבעיות בלימודים אצל הילדים. מודעות היא הכלי החשוב ביותר בו אנו יכולים להשתמש כדי לשפר את חיינו. המודעות מביאה איתה חוכמה גדולה שהיא מעבר למה שאפשר ללמוד בקורס של לימודים. היא ההתעוררות עצמה והיא המפתח הטוב ביותר לשיפורים. השלב החמישי של המודעות אינו דבר מסובך במיוחד או מובן רק ליחידי סגולה.

כל אחד יכול להגיע למצב בו תהיה לו מודעות ברמה הגבוהה ביותר, כי בסך הכול צריך לעשות דבר אחד בלבד – לשים לב לרגע הזה.