בין אשדוד לאשקלון, משתרע פארק החולות אשר נותר שריד מכל החולות שכיסו את מישור החוף בעבר. אם תטיילו בפארק החולות, תוכלו לגלות כי בין דיונות החולות הזהובות ועצי השיקמים, מוסווים גם פרקים ניכרים ומשמעותיים בתולדות ההתיישבות בארצנו.
דיונות החול בניצנים
במרחק 40 ק"מ דרומית לתל אביב ניתן למצוא את השריד האחרון של שטחי הדיונות הגדולות שכיסו פעם את כל רצועת מישור החוף. ניצול לא יעיל במאגרי החולות בישראל למטרות תעשיית הבנייה הזיק ל מצבם. שמורת הטבע ניצנים היא אחד משטחי החולות אשר לא נגרם לו נזק והינה יחידה אקולוגית משופעת בערכי טבע ונוף. השטח כולל תצורות נוף שונות ומגוונות, חולות נודדים, מיוצבים ומיוצבים למחצה, בתי גידול של מים מתוקים, חורשות שנטע האדם, רצועת חוף חולי ורצועת כורכר.
בלימת דיונות החול באמצעות נטיעת שיחים ועצים הייתה מגמה עד לפני עשרים שנה. הסיבה לכך היא שהן הפריעו להתפתחות יישובים ולעיבוד חקלאי. הכרה בחשיבות האקולוגית והנופית של הדיונות הביאה לשינוי במגמה זו. החוקרים מסבירים שהסיבה העיקרית לשימור החולות בניצנים היא שמדובר בקיומו של אזור מדברי בתוך נוף ים תיכוני. תכונה זו ייחודית ובעלת חשיבות עצומה.
עד לשנות הארבעים של המאה הקודמת הכיסוי הצומח בדיונות החול היה מועט ביותר. עובדה זו למעשה אפשרה זרימה חופשית של החול שנע עם הרוח, פעולה ששמרה על הדיונות במצב של פעילות מתמדת. דלילות הצמחייה נבעה מפעילות המרעה ומכריתת הצומח על ידי החקלאים והרועים. השוני בין דיונה נודדת לדיונה מיוצבת תלוי בשיעור הכיסוי הצמחי.
לאחר מלחמת השחרור עזבו הפלשתינאים והבדואים את האזור ונפסקו המרעה וכריתת הצומח. החולות התכסו בצמחייה ועברו תהליך של התייצבות. תהליך ייצוב הדיונות התרחש בקצה מהיר וזאת מאחר שבישראל עוצמת הרוח חלשה להבדיל מאיזורי חולות אחרים בעולם שם עוצמת הרוח עוצרת את קצב התפתחות הצומח .
כיום חולות ניצנים מיוצבים ברובם, עם כיסוי צומח צפוף, המורכב בעיקר משיחי רותם ולענה. בשקעים שבחולות קיימים שרידי בוסתנים ובהם צמחייה מגוונת הודות ל מפלס גבוה של מי תהום המשקה את החולות במים. בעלי החיים בשמורה הם רבים וכוללת, בין השאר, את: הצבי הארצישראלי (מעל 100 פרטים), צבים, שועלים, ארנבות בר, נמיות וחוגלות.
שומרים על הדיונה הגדולה
את הדיונה הגדולה תוכלו למצוא על גבול אשדוד, שגובה ראשה הוא כ-52 מטרים מעל פני הים. היא חולשת על ים החולות שבין אשדוד לניצנים. הדיונה דומה לסהר, ובניגוד לדיונות אחרות בארץ הדיונה הגדולה נחשבת ל"דיונה חיה", הנודדת בזכות המרחב הגדול בו שרויה וגם בשל המטיילים הרבים באיזור, אשר בגלל פסיעות רגליהם הם לא מאפשרים לדיונה להתייצב ובכך גורמים לגלגלי החול לנוע הלאה.
בתחילת שנות ה-90 עמדה הדיונה המרכזו של מאבק ציבורי גדול, בעקבות תכנית המתאר החדשה של אשדוד שתחמה את שטחי הדיונות שמדרום לעיר כאזורי בינוי. המאבק כלל את הגופים הירוקים, תושבים מקומיים ובעלי רכבי שטח להם משמשת הדיונה כאתר ספורט מוטורי. המאבק הצליח ותכנית המתאר שונתה, על אף כי לתכנית החדשה אין עדיין מעמד חוקי
