נושא "צוואה מחיים" (living will) עלה כפתרון לבעייתם של אלו שניסו להביע את רצונם באי הארכת חייהם באמצעים מלאכותיים. היות והמחוקק לא התערב בעניין זה רשמו המעונינים בכך
מסמך משפטי או אחר בו היתה מעין הצהרת כוונות ורצונות מטעמם. במסמך, לרוב, לא פורטו האבחנות והטיפולים אותם לא ירצו לקבל. אי קיומן של הנחיות מסודרות בחוק גרם לבעיות רבות במימוש רצונו של אדם. היות שהפרוצדורה לא היתה מעוגנת ומוסדרת בחוק לא ניתן היה לדעת מראש מה יעלה בגורל ההנחיות שנתן אדם והאם יקוימו אם לאו.
בשנת 2005 נחקק חוק החולה הנוטה למות. החוק מתייחס, בין השאר, למצב זה של רצונו של אדם באי הארכת חיים באמצעים מלאכותיים וקובע את המתווה להבעת הרצון הזו. הדרך הפרקטית שבה בחר החוק היא בדרך של "הנחיות רפואיות מקדימות" (advance medical directives), כשהכוונה היא לתיעוד מפורט של רצון האדם בעת היותו כשיר או באמצעות מינוי מיופה כוח.
אמנם גם היום אין מניעה שאדם יכין מסמך משפטי או אחר ויקרא לו 'צוואה מחיים' ויפרט במסמך את רצונו וכוונותיו - ואלה יישקלו בבוא העת - אך תוקף מחייב יינתן רק להוראות שניתנו לפי המתווה שקבע החוק.
בהצעת החוק נקבע כי מטרתו היא: לקבוע את ההתייחסות הכוללנית לחולה הנוטה למות על ידי קביעת איזון ראוי בין העקרון הערכי של קדושת החיים של האדם וחשיבות איכותם, ובין העקרון הערכי של כבוד האדם וזכויותיו בתחום מימוש האוטונומיה שלו. ההצעה מציינת שהחוק מבוסס על מערכת ערכים רפואיים, מוסריים, משפטיים, הלכתיים ודתיים, וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
החוק קובע בסעיף 2 כי השיקולים הבלעדיים בקביעת הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות הם: מצבו הרפואי, רצונו ומידת סבלו.
החוק קובע חזקה לפיה אדם רוצה לחיות, ועל כן אין להמנע מטיפול רפואי בו. עם זאת החוק מאפשר לקבוע כי החזקה אינה מתקיימת לגבי אדם מסויים, זאת באם יפעל עפ"י המתווה שבחוק.
מהו המתווה שבחוק:
החוק מאפשר המנעות מקבלת טיפולים רפואיים המפורטים בחוק בשני מקרים שונים הנבדלים בשאלת מצבו הבריאותי של אדם:
1. בחולה הנוטה למות שהוא בעל כשרות - המנעות מקבלת הטיפולים תהיה על פי הבעת רצונו המפורשת של אדם.
החוק קובע כי חולה הנוטה למות שהוא בעל כשרות, אשר אינו רוצה שחייו יוארכו, יש לכבד את רצונו ולהימנע מטיפול רפואי בו.
2. בחולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, שמלאו לו 17 שנים, המנעות מקבלת טיפולים רפואיים תהיה על פי הבעת רצון מוקדמת.
החוק מגדיר בסעיף ההגדרות שבו מיהו "בעל כשרות" וקובע כי אדם בעל כשרות הוא מי שמתקיימים בו כל אלה ביחד: מלאו לו 17 שנים; הוא מסוגל להביע את רצונו; הוא לא הוכרז פסול דין; הוא לא הוצא מחזקת הכשרות.
החוק מתייחס וקובע לראשונה באופן מפורש מהן הדרכים בהן יכול אדם להביע את רצונו עוד בשלב מוקדם.
מהן הדרכים להבעת רצון מוקדמת?
אדם רשאי להביע את רצונו, מראש, בשאלת הטיפול הרפואי בו אם יהיה חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, בדרך של מתן הנחיות רפואיות מקדימות, בדרך של מתן ייפוי כוח, או בשילוב ביניהם ובלבד שעשה כן מתוך רצון חופשי ועצמאי ושלא מתוך לחץ משפחתי, חברתי או אחר.
כלומר ישנן שתי דרכים להבעת רצון מוקדמת - הנחיות רפואיות מקדימות או יפוי כוח.
החוק קובע כי חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות הסובל סבל משמעותי, שנקבע לגביו לפי הוראות החוק כי אינו רוצה שחייו יוארכו, יש להימנע מטיפול רפואי בו, הקשור לבעייתו הרפואית חשוכת המרפא, לרבות בדיקות, ניתוחים, החייאה, חיבור למכשיר הנשמה, טיפולים כימותרפיים, הקרנות או דיאליזה, והכל בהתאם לרצונו כפי שנקבע על פי החוק.
ההסדר הקיים בחוק לגבי הנחיות רפואיות מקדימות:
1. החוק קובע כי אדם בעל כשרות רשאי לתת הנחיות רפואיות מקדימות שבהן יפרט את רצונו לגבי טיפול רפואי עתידי בו (אם ייקבע לגביו כי הוא חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות).
2. הנחיות רפואיות מקדימות יינתנו לאחר שהנותן קיבל מגורם רפואי מוסמך מידע רפואי הדרוש לו באופן סביר לשם מתן הנחיות רפואיות מקדימות. במקרה בו מדובר בחולה נוטה למות מוסר המידע הרפואי חייב להיות רופא.
3. הנחיות רפואיות מקדימות יינתנו בכתב, על גבי טופס שצורף לחוק. על הטופס יחתום נותן ההנחיות בפני שני עדים. העדים צריכים להיות כאלו שאין להם אינטרס כלכלי או אחר בנותן ההנחיות, ושאינם מיופה כוח. כלומר, אדם שבני משפחתו יורשים בצוואתו לא יוכל להחתימם כעדים על טופס מתן הנחיות רפואיות מקדימות. מוסר המידע הרפואי כן יכול להיות עד (אם אין לו אינטרס כאמור). העדים יאשרו באותו מעמד בחתימתם על גבי טופס ההנחיות הרפואיות המקדימות שנותן ההנחיות חתם כאמור.
4. נותן ההנחיות יכול לרשום ולפרט בטופס ההנחיות הרפואיות המקדימות מהו עבורו "סבל משמעותי".
5. נותן ההנחיות יצהיר בכתב בטופס כי ההנחיות ניתנו על ידו מתוך רצון חופשי, על יסוד הבנה ושיקול דעת.
6. בטופס ההנחיות ימלא מוסר המידע הרפואי (רופא, אחות) את תמצית המידע הרפואי שמסר לנותן ההנחיות ויאשר בחתימתו כי מסר לנותן ההנחיות מידע וכי הסביר לנותן ההנחיות את כל המונחים הרפואיים.
7. תוקף הנחיות רפואיות מקדימות - הנחיות רפואיות מקדימות תקפות לתקופה של חמש שנים, אלא אם כן קבע נותן ההנחיות תקופה קצרה יותר. ניתן להאריך את תוקפן של ההנחיות הרפואיות המקדימות לתקופות נוספות שכל אחת לא תעלה על חמש שנים; ההארכה תעשה על גבי טופס מיוחד המצוי בחוק.
ההסדר הקיים בחוק לגבי מינוי מיופה כוח:
1. אדם בעל כשרות רשאי למנות מיופה כוח על גבי טופס שמצורף לחוק. ניתן אף למנות מיופה כוח מחליף למקרה בו מיופה הכוח הראשון לא יוכל לבצע תפקידו (לדוג' אם הוא נעדר מהארץ או מסרב למלא את תפקידו).
2. במקרה בו יהיה אדם חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, יהיה מיופה הכוח מוסמך להחליט במקומו של נותן ההנחיות, על הטיפול הרפואי שיינתן או שלא יינתן.
3. בייפוי הכוח יפורטו הנסיבות והתנאים שבהם יהיה מוסמך מיופה הכוח לקבל החלטות כאמור.
4. על יפוי הכוח ייחתמו מייפה הכוח ושני עדים שאין להם אינטרס כלכלי או אחר במייפה הכוח, ושאינם מיופה כוח. מוסר מידע רפואי יכול להיות אחד העדים.
5. נותן יפוי הכוח יכול לפרט בו מהו עבורו סבל משמעותי.
6. יפוי כוח יינתן בכתב, מתוך רצון חופשי ועצמאי, על יסוד הבנה ושיקול דעת ויכולל הצהרה של נותנו כי הוא ניתן כאמור.
7. תוקף ייפוי כוח - תוקפו של יפוי כוח הוא לתקופה שלא תעלה על חמש שנים. ניתן להאריך את תוקפו לתקופות נוספות שכל אחת לא תעלה על חמש שנים בהתאם להוראות שבחוק.
שינוי הנחיות רפואיות מקדימות או יפוי כוח
החוק מתייחס גם לאפשרות שינוין של ההנחיות רפואיות מקדימות או מינוי באי כוח וקובע כי הם ניתנים לשינוי או לביטול על ידי נותן ההנחיות/ממנה מיופה הכוח, בכל עת ובדרך שנקבעה בחוק.
עוד קובע החוק כי אדם כל זמן שאדם כשיר, יגבר רצונו המפורש על כל הוראה שנתן בעבר, על כל הנחיה שנתנו באי כוחו או אפוטרופסו, ועל עדות בן משפחה או ידיד ביחס לכל טיפול רפואי.
לסיכום, כיום, יכול אדם אשר מעוניין לתת הנחיות מראש לגבי סוג הטיפולים הרפואיים שהוא רוצה לקבל או להמנע מקבלתם, בעתיד. תנאי לביצוע ההנחיות ולכיבוד רצונו של אדם הוא ההקפדה על הליכה במתווה שנקבע בחוק. אי הקפדה על התנאים שנקבעו בחוק חושפת את נותן ההנחיות לסכנה כי רצונו לא יכובד.
כל האמור במאמר זה הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה יעוץ משפטי. כל הסתמכות על האמור הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד. בכל מקרה מומלץ לקבל יעוץ אישי ופרטני מעורך דין המתמחה בתחום הרלוונטי.
מסמך משפטי או אחר בו היתה מעין הצהרת כוונות ורצונות מטעמם. במסמך, לרוב, לא פורטו האבחנות והטיפולים אותם לא ירצו לקבל. אי קיומן של הנחיות מסודרות בחוק גרם לבעיות רבות במימוש רצונו של אדם. היות שהפרוצדורה לא היתה מעוגנת ומוסדרת בחוק לא ניתן היה לדעת מראש מה יעלה בגורל ההנחיות שנתן אדם והאם יקוימו אם לאו.
בשנת 2005 נחקק חוק החולה הנוטה למות. החוק מתייחס, בין השאר, למצב זה של רצונו של אדם באי הארכת חיים באמצעים מלאכותיים וקובע את המתווה להבעת הרצון הזו. הדרך הפרקטית שבה בחר החוק היא בדרך של "הנחיות רפואיות מקדימות" (advance medical directives), כשהכוונה היא לתיעוד מפורט של רצון האדם בעת היותו כשיר או באמצעות מינוי מיופה כוח.
אמנם גם היום אין מניעה שאדם יכין מסמך משפטי או אחר ויקרא לו 'צוואה מחיים' ויפרט במסמך את רצונו וכוונותיו - ואלה יישקלו בבוא העת - אך תוקף מחייב יינתן רק להוראות שניתנו לפי המתווה שקבע החוק.
בהצעת החוק נקבע כי מטרתו היא: לקבוע את ההתייחסות הכוללנית לחולה הנוטה למות על ידי קביעת איזון ראוי בין העקרון הערכי של קדושת החיים של האדם וחשיבות איכותם, ובין העקרון הערכי של כבוד האדם וזכויותיו בתחום מימוש האוטונומיה שלו. ההצעה מציינת שהחוק מבוסס על מערכת ערכים רפואיים, מוסריים, משפטיים, הלכתיים ודתיים, וערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
החוק קובע בסעיף 2 כי השיקולים הבלעדיים בקביעת הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות הם: מצבו הרפואי, רצונו ומידת סבלו.
החוק קובע חזקה לפיה אדם רוצה לחיות, ועל כן אין להמנע מטיפול רפואי בו. עם זאת החוק מאפשר לקבוע כי החזקה אינה מתקיימת לגבי אדם מסויים, זאת באם יפעל עפ"י המתווה שבחוק.
מהו המתווה שבחוק:
החוק מאפשר המנעות מקבלת טיפולים רפואיים המפורטים בחוק בשני מקרים שונים הנבדלים בשאלת מצבו הבריאותי של אדם:
1. בחולה הנוטה למות שהוא בעל כשרות - המנעות מקבלת הטיפולים תהיה על פי הבעת רצונו המפורשת של אדם.
החוק קובע כי חולה הנוטה למות שהוא בעל כשרות, אשר אינו רוצה שחייו יוארכו, יש לכבד את רצונו ולהימנע מטיפול רפואי בו.
2. בחולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, שמלאו לו 17 שנים, המנעות מקבלת טיפולים רפואיים תהיה על פי הבעת רצון מוקדמת.
החוק מגדיר בסעיף ההגדרות שבו מיהו "בעל כשרות" וקובע כי אדם בעל כשרות הוא מי שמתקיימים בו כל אלה ביחד: מלאו לו 17 שנים; הוא מסוגל להביע את רצונו; הוא לא הוכרז פסול דין; הוא לא הוצא מחזקת הכשרות.
החוק מתייחס וקובע לראשונה באופן מפורש מהן הדרכים בהן יכול אדם להביע את רצונו עוד בשלב מוקדם.
מהן הדרכים להבעת רצון מוקדמת?
אדם רשאי להביע את רצונו, מראש, בשאלת הטיפול הרפואי בו אם יהיה חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, בדרך של מתן הנחיות רפואיות מקדימות, בדרך של מתן ייפוי כוח, או בשילוב ביניהם ובלבד שעשה כן מתוך רצון חופשי ועצמאי ושלא מתוך לחץ משפחתי, חברתי או אחר.
כלומר ישנן שתי דרכים להבעת רצון מוקדמת - הנחיות רפואיות מקדימות או יפוי כוח.
החוק קובע כי חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות הסובל סבל משמעותי, שנקבע לגביו לפי הוראות החוק כי אינו רוצה שחייו יוארכו, יש להימנע מטיפול רפואי בו, הקשור לבעייתו הרפואית חשוכת המרפא, לרבות בדיקות, ניתוחים, החייאה, חיבור למכשיר הנשמה, טיפולים כימותרפיים, הקרנות או דיאליזה, והכל בהתאם לרצונו כפי שנקבע על פי החוק.
ההסדר הקיים בחוק לגבי הנחיות רפואיות מקדימות:
1. החוק קובע כי אדם בעל כשרות רשאי לתת הנחיות רפואיות מקדימות שבהן יפרט את רצונו לגבי טיפול רפואי עתידי בו (אם ייקבע לגביו כי הוא חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות).
2. הנחיות רפואיות מקדימות יינתנו לאחר שהנותן קיבל מגורם רפואי מוסמך מידע רפואי הדרוש לו באופן סביר לשם מתן הנחיות רפואיות מקדימות. במקרה בו מדובר בחולה נוטה למות מוסר המידע הרפואי חייב להיות רופא.
3. הנחיות רפואיות מקדימות יינתנו בכתב, על גבי טופס שצורף לחוק. על הטופס יחתום נותן ההנחיות בפני שני עדים. העדים צריכים להיות כאלו שאין להם אינטרס כלכלי או אחר בנותן ההנחיות, ושאינם מיופה כוח. כלומר, אדם שבני משפחתו יורשים בצוואתו לא יוכל להחתימם כעדים על טופס מתן הנחיות רפואיות מקדימות. מוסר המידע הרפואי כן יכול להיות עד (אם אין לו אינטרס כאמור). העדים יאשרו באותו מעמד בחתימתם על גבי טופס ההנחיות הרפואיות המקדימות שנותן ההנחיות חתם כאמור.
4. נותן ההנחיות יכול לרשום ולפרט בטופס ההנחיות הרפואיות המקדימות מהו עבורו "סבל משמעותי".
5. נותן ההנחיות יצהיר בכתב בטופס כי ההנחיות ניתנו על ידו מתוך רצון חופשי, על יסוד הבנה ושיקול דעת.
6. בטופס ההנחיות ימלא מוסר המידע הרפואי (רופא, אחות) את תמצית המידע הרפואי שמסר לנותן ההנחיות ויאשר בחתימתו כי מסר לנותן ההנחיות מידע וכי הסביר לנותן ההנחיות את כל המונחים הרפואיים.
7. תוקף הנחיות רפואיות מקדימות - הנחיות רפואיות מקדימות תקפות לתקופה של חמש שנים, אלא אם כן קבע נותן ההנחיות תקופה קצרה יותר. ניתן להאריך את תוקפן של ההנחיות הרפואיות המקדימות לתקופות נוספות שכל אחת לא תעלה על חמש שנים; ההארכה תעשה על גבי טופס מיוחד המצוי בחוק.
ההסדר הקיים בחוק לגבי מינוי מיופה כוח:
1. אדם בעל כשרות רשאי למנות מיופה כוח על גבי טופס שמצורף לחוק. ניתן אף למנות מיופה כוח מחליף למקרה בו מיופה הכוח הראשון לא יוכל לבצע תפקידו (לדוג' אם הוא נעדר מהארץ או מסרב למלא את תפקידו).
2. במקרה בו יהיה אדם חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, יהיה מיופה הכוח מוסמך להחליט במקומו של נותן ההנחיות, על הטיפול הרפואי שיינתן או שלא יינתן.
3. בייפוי הכוח יפורטו הנסיבות והתנאים שבהם יהיה מוסמך מיופה הכוח לקבל החלטות כאמור.
4. על יפוי הכוח ייחתמו מייפה הכוח ושני עדים שאין להם אינטרס כלכלי או אחר במייפה הכוח, ושאינם מיופה כוח. מוסר מידע רפואי יכול להיות אחד העדים.
5. נותן יפוי הכוח יכול לפרט בו מהו עבורו סבל משמעותי.
6. יפוי כוח יינתן בכתב, מתוך רצון חופשי ועצמאי, על יסוד הבנה ושיקול דעת ויכולל הצהרה של נותנו כי הוא ניתן כאמור.
7. תוקף ייפוי כוח - תוקפו של יפוי כוח הוא לתקופה שלא תעלה על חמש שנים. ניתן להאריך את תוקפו לתקופות נוספות שכל אחת לא תעלה על חמש שנים בהתאם להוראות שבחוק.
שינוי הנחיות רפואיות מקדימות או יפוי כוח
החוק מתייחס גם לאפשרות שינוין של ההנחיות רפואיות מקדימות או מינוי באי כוח וקובע כי הם ניתנים לשינוי או לביטול על ידי נותן ההנחיות/ממנה מיופה הכוח, בכל עת ובדרך שנקבעה בחוק.
עוד קובע החוק כי אדם כל זמן שאדם כשיר, יגבר רצונו המפורש על כל הוראה שנתן בעבר, על כל הנחיה שנתנו באי כוחו או אפוטרופסו, ועל עדות בן משפחה או ידיד ביחס לכל טיפול רפואי.
לסיכום, כיום, יכול אדם אשר מעוניין לתת הנחיות מראש לגבי סוג הטיפולים הרפואיים שהוא רוצה לקבל או להמנע מקבלתם, בעתיד. תנאי לביצוע ההנחיות ולכיבוד רצונו של אדם הוא ההקפדה על הליכה במתווה שנקבע בחוק. אי הקפדה על התנאים שנקבעו בחוק חושפת את נותן ההנחיות לסכנה כי רצונו לא יכובד.
כל האמור במאמר זה הינו לידיעה בלבד ואינו מהווה יעוץ משפטי. כל הסתמכות על האמור הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד. בכל מקרה מומלץ לקבל יעוץ אישי ופרטני מעורך דין המתמחה בתחום הרלוונטי.
הכותבת הינה עורכת דין בעלת משרד עצמאי אשר מתמחה בתחומי הביטוח הלאומי והנזיקין, איכות הסביבה ומטרדים, הוצאה לפועל, צוואות וירושות.
inbarlaw@netvision.net.il
אתר: http://www.anatinbarlaw.com
inbarlaw@netvision.net.il
אתר: http://www.anatinbarlaw.com
