הפרקליטות הגישה ערעור על הזיכוי במשפט אולמרט (פרשת טלנסקי וראשון טורס), במסגרת בדיקת עקרונות משפטיים שנשכחו ע"י בית המשפט המחוזי.
הקביעות העובדתיות עומדות בסתירה לפרשנות המשפטית שנתנה להם ולפסיקה תקדימית של עשרות שנים.
מי שטוען שהערעור הוא פגיעה במעמד בית המשפט המחוזי, לא מבין את יסודות המשפט ועקרונותיו.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"לא על הפשעים הפליליים קשה ביותר להתוודות, אלא דווקא על הדברים המגוחכים והמביישים". (ז'אן ז'אק רוסו)
"הניצחון – הוא נחלת המתמידים". (נפוליון בונפרטה)
צוות היח"צנים והדוברים של אולמרט, יצאו בהכרזה דרמטית, כי הערעור על הזיכוי במחוזי, הוא מבחינת רדיפה אישית מתמשכת ויתירה מכך, פגיעה במעמד בית המשפט המחוזי, על שלושת שופטיו הבכירים.
מבחינה משפטית – מדובר בתגובה לא עניינית ולא רצינית.
מבחינה יחצנית – בתגובה סבירה בנסיבות המקרה, שהרי בשל כך הם מקבלים שכר נאה, לגוף העניין נראה שאין להם טיעונים משכנעים, פרט לרצון להראות את אולמרט, כאיש ציבור, שנרדף על לא עוול בכפו, ברוב תמימותו, על מעשיו שהיו כולם לטובת העם והמדינה והתקשורת האכזרית מתעללת בו.
היו אף כאלה – שהרחיקו לכת, בטענה שהגשת הערעור היא פגיעה בדמוקרטיה.
ובכן – תשובתי לטענות אלה, כי הפרשנות שלהם למושג דמוקרטיה מעוותת ובאשר לנושא המשפטי – היא על גבול הבורות.
בכל שנה מוגשים מאות רבות של ערעורים, בכל הערכאות, ואיש אינו רואה בכך פגיעה בדמוקרטיה או במערכת המשפט או בשופטים.
להזכיר לציבור, השופטים כבני אדם, מרבים לטעות ולשגות, לפעמים בפרשנות שגויה, לפעמים בטעויות משפטיות, ולפעמים בקבלת חלקי עובדות ואירועים שמביאים לפתרון שגוי.
המבנה ההיררכי של המערכת המשפטית, בנוי על עקרון הערעור, לתיקון עיוותים, טעויות, הקלות בעונש וגם לזיכויים במקום הרשעות.
אם ניתקע רק בשלב של הזיכוי במחוזי, עלול להיווצר מצב שהציבור, המדינה, המתלוננים המיוצגים ע"י הפרקליטות, יצאו מקופחים והשוויוניות בין אלה שזוכו והורשעו יופר, אם לא תינתן להם הזדמנות שווה.
והיה אם אולמרט, ייצא זכאי גם בערעור, יוכל לנפנף בדגל ההצלחה לאורך כל הדרך ולהראות לכל מקטרגיו, שמאמציהם היו לשווא.
נכון שזה לוקח זמן, כסף, סבל אישי ומשפחתי, אבל הזיכוי כשהוא מגיע, הוא מתוק כדבש.
קביעות בית המשפט מול הפרשנות המשפטית
פסק הדין הארוך, המושקע והיסודי של שלושת שופטי המחוזי, מלא בקביעות עובדתיות, שאינן עולות בקנה אחד עם התוצאה הסופית שמובילה לזיכוי משפטי.
נסיעות, טיולים, בילויים ברמה הגבוהה– עקרון "האדם הסביר"
לא עולה על הדעת, בקריטריונים של האדם מן הישוב, הידועים במשפט כעקרון "האדם הסביר", שנסיעות פרטיות של כל המשפחה, לרבות הילדים ונשותיהן, כולל בתי מלון, בילויים, טיולים ברמות גבוהות, משך שנים ישולמו וימומנו ע"י "נקודות זכות", או ניקוד "הנוסע המתמיד", מבלי שהדבר יעורר שאלות, בדיקות, בקרה, תהיה מאין הכסף ובכמות כזאת נדיבה.
לא עולה על הדעת, גם אצל אדם תמים ורך לבב, להשאיר את כל האופרציה והדאגה, למנהלת הפרטית גב' שולה זקן, מבלי להתעניין בנעשה ובביצוע.
לא עולה על הדעת – קבלת מעטפות כסף מזומן מטלנסקי, לפי קביעת בית המשפט, ללא מתן תשובה הולמת ליעדי הכספים ומטרותיהם, ללא דיווח הולם והעברתם לכספת סודית.
התפטרות רבין ז"ל, התפטרות אולמרט השוואה
להזכיר לציבור, רבין ז"ל כראש ממשלה, נאלץ, אולץ, בחר, להתפטר מהמשלה, כאשר התגלה חשבון של 20,000 דולר בבנק בחו"ל שהחזיק על שמו. הכסף – לא בא ממעטפות, אלא הרצאות והשקעות ובסכום לא גבוה. ויש אפשרות להאמין, שהדבר נעשה בתום לב. כאשר היועץ המשפטי לממשלה, דאז פרופ' ברק – הודיע שיש בכך משום עבירה על החוק - רבין ז"ל לא היסס ומיהר להתפטר.
ראש הממשלה אולמרט – החזיק בכספת של שותפו ידידו עו"ד מסר, עשרות אלפי דולרים, ללא דיווח, בקרה ותשלום מס, ולא בצורה תמימה אלא בעצימת עיניים, או אדישות לתוצאה ויצא מכך נקי. נו – באמת, זה הגיוני?
רבין ז"ל התפטר מיוזמתו – אולמרט נאלץ להתפטר אחרי עדות מוקדמת של טלנסקי, באישור בית משפט - וההבדל גדול.
בית המפשט הרשיע את אולמרט כשהוא קובע מפורשות – כי אולמרט עבר עבירה של הפרת אמונים וניגוד אינטרסים, והמעשה לא היה תוצאה של פרוצדורה או סטייה מנהלית ולא זוטי דברים אלא הפרה משפטית מהותית של החוק וסעיפי האישום.
אין מקום להשאיר את המצב המשפטי – ללא בדיקה עליונה
לאור הפסיקה המתמשכת בנושאים של התנהלות אנשי ציבור, קשריהם עם עסקנים, ומקורבים, פעילות פוליטית, במקביל לפעילות ממשלתית, עולים לא פעם נושאים של העדפה, מכתבי המלצה שהם יותר מאשר "המלצה" אלא רמזים לביצוע ו/או "שלח לחמך על פני המים", שהוכחה לא פעם כעבירה פלילית בפני עצמה.
בנסיבות אלה – הפרקליטות צודקת, כשמבקשת שנושאים שנויים אלה במחלוקת ובפרשנות, יעברו בדיקה וביקורת של האינסטנציה המשפטית הגבוהה והקובעת במדינה.
"יש שופטים בירושלים"
לא רק במחוזי אלא בעיקר בבית המשפט העליון, כי משם תצא תורה, תקדימים, משפט והנחיות לעתיד.
הרצון הגלוי או הסמוי לחזור לפוליטיקה – לא סביר. בנסיבות שנוצרו, לאמור משפט "הולילינד", שעדיין בעיצומו, הערעור שהוגש על הזיכוי, הסבירות לחזרה לפוליטיקה הוא ניסיון פתטי לנסות "להכות" את המערכת המשפטית במהלכים פוליטיים.
אמנם אין מניעה משפטית יבשה – אבל אי אפשר "לעבוד" על הציבור בעיניים מאחר וגם לאחר הזיכוי החלקי "ההרשעה הציבורית" – בהתנהלות מושחתת, לא תקינה, לא ישרה, ילווה אותו שנים רבות.
זיכוי עם "עננה" כבדה
להערכתי, גם אם לא היה מוגש ערעור, הרי הזיכוי השאיר עננה כבדה, של חשדות, אי בהירות והתנהלות פגומה שפוסלת את אולמרט מלחזור להנהגת המדינה. (ראה מה קרה לאלוף שגיא, על פרשיות מלפני 30 ו-40 שנה). ומה קרה לראש הסי.אי.אי בארה"ב על פרשיה טרייה למדי.
מסתבר שבפוליטיקה לא שוכחים ולא סולחים.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
