מהות הבלט הקלאסי 

מהות הבלט הקלאסי

הבלט הקלאסי הוא אמנות מאוזנת, ברורה ומסודרת, יצירתה של חברה מסוימת בתקופה מסוימת. מלכים טיפחוה ובחצרותיהם נוצרו ונלמדו צורותיה וצעדיה.

הבלט הקלאסי נוצר בארמון, באולמות רחבי ידיים, על רקע של אצילות ועושר. מרחב כזה תובע שגוף האדם המתנועע בו, יענה על דרישותיו ואלה היו: קווי גו ארוכים יותר, רגלים מסובבות כלפי חוץ, ראש מורם הנישא על צוואר ארוך, גו זקוף.

הבלט וכלליו מבטאים חן, אדיבות, טקסיות וחגיגיות מאורגנת וממושמעת. כמחול, הבלט נותן ביטוי לשאיפת האדם אל המלכותי, החגיגי, החלומי, השאיפה אל הקלאסי, אל האידיאל שקשה להשיגו- אם אפשר בכלל. אידיאל זה מתבטא בשאיפה כלפי מעלה, בקו המאונך שבהחזקת הגוף, בעמידה על קצות האצבעות, ב"און דאור" ברגליים. הגוף מצייר קווים גיאומטריים בחלל, בתנועה ליניארית. התנועה מתבטאת בעיקר ביציאה מפוזיציות בקפיצות, ללא כלמגע בקרקע של אף איבר חוץ מכפות הרגיים, וגם בהן עד כמה שפחות- בכריות או באצבעות.

האימון בבלט דורש אם כן משמעת מיוחדת, כי מתקיימת כאן למידה ורכישה של שפה מיוחדת בעלת דקדוק משלה. זוהי חזרה מתמדת על סדרת תרגילים האים בסדר קבוע פחות או יותר, כאשר בכל תרגיל נמצא את הקו האנכי, השמירה על שיווי משקל, ה"און דאור" ואת הפוזיציות השונות, בעוד לכל תרגיל דרישות וכללים משלו.

הדגש באימון בלט קלאסי הוא בעיקר על עבודת הידיים והרגליים, כאשר יש התאמה בין זרוע לראש, בין כתפיים לכפות רגליים, בין הקפיצה וקבלת משקל הגוף חזרה בכפיפה. למעשה, זהו סגנון אחד, אשר על אף השינויים הקיימיים בו בין מקום למקום, אפשר לומר ששפתו היא אותה השפה.

לבלט הקלאסי מספר עקרונות המייחדים אותו מסגנונות אחרים. כל תנועה בבלט הקלאסי מוגבלת קודם כל, ע"י המבנה האנטומי של הפרט המתנועע, ושנית ע"י יכולתו האישית לשלוט בכל הגורמים המשתתפים בתנועה, תוך שימוש במתח והרפייה נכונים ושמירת העקרונות החשובים. על כל רקדן ותלמיד להבין את יכולתו האישית. תפקיד המורה הוא להבהיר זאת לתלמיד וללמדו את החוקים לא "כתורה מסיני" אללא כחוקים הנשמרים על פי היכולת הגופנית וההתקדמות האישית של כל תלמיד.

ארבו קבע בשנת 1589 מספר חוקים, צעדים פשוטים לרקדני החצר, ומורים רבים אחריו קיבלו את הנחיותיו והוסיפו להן את הסיבוב חוצה המפרקים, שיווי משקל של הגוף על רגל אחת או שתיים, ומיקום חלקי הגוף השונים והיחסים ביניהם. חוקים אלה התקבלו על ידי החובבים ב- ballet de cour ולאחר מכן אומצו על ידי המקצועניים שרקדו בתיאטראות השונים.

במשך השנה השתנה יחס הקהל ואיתו דרישות הכוריאוגרפים, שביקשו יותר חופש תנועה וביטוי מרקדניהם, אולם למרות השינויים שחלו בחוקים שהתאימו בתחילה לאנשי החצר, עדיין נשמרו העקרונות הבסיסיים של הבלט במשך יותר מ-400 שנות אימון. זאת מאחר שהם נחשבו מאז ועד היום להכרחיים לפיתוח טכניקת הרקדן.