ישנם טיפולים רפואיים אשר על פניו נראים לכל אחד מאיתנו פשוטים למדי וכי אין כל סיבה לסיבוך כלשהו במהלך הטיפול ולאחריו. אך בעולם הרפואה אין וודאות מוחלטת ובאם הרופא נותן למטופל טיפול רשלני הרי גם הליך רפואי קל ופשוט לכאורה עשוי להסתיים עם נזק חמור ותביעת רשלנות רפואית.
ניתוח להסרת ציפורן וזיז עצם בבוהן מסתבך לכדי כריתת שתי אצבעות של כף הרגל- כיצד זה יתכן?
גבי (שם בדוי) החל לסבול מפצעים והפרשות דלקתיות בבוהן של כף רגל שמאל וכאשר אושפז במחלקה האורתופדית אובחן כי יש לו פטרת בציפורן הוא קיבל טיפול אנטיביוטי ושוחרר לביתו.
המצב של הרגל לא השתפר ועל כן פנה גבי למומחה אשר המליץ לכרות את הציפורן ואת הגורם המפריע תחתיה וכך נעשה בפועל, גבי עבר את הניתוח ושוחרר מיד לביתו כאשר ההוראה הייתה כי לא ידרוך במשך שבוע ימים על כף הרגל כמו גם לא יחליף את התחבושת אלא רק לאחר שבוע.
כף רגלו שהייתה חבושה בתחבושת אלסטית יצרה לחץ על מקום הניתוח וגבי סבל מכאבים חזקים במיוחד והתקשר לרופא כדי לדעת באם ניתן להרפות את התחבושת או להחליפה. אך הרופא ציין בפניו כי אסור לו לגעת בתחבושת עד למועד הביקורת.
כעבור שבוע הגיע גבי לביקורת וכאשר הוסרה התחבושת התברר עי יש המקום פצעים ודלקות מוגלתיות והרופא נתן לו טיפול אנטיביוטי. כעבור מספר ימים הגיע גבי לאשפוז במחלקה האורתופדית בשל כאבים ודלקות במקום ואובחן כסובל מזיהום חמור ושוב קיבל אנטיביוטיקה.
הדלקות נמשכו וכעבור חודשיים נאלצו הרופאים לכרות את הזרת וחלק מהעצם ומאוחר יותר את הבוהן השנייה בכף הרגל.
האם ניתן לומר כי הייתה רשלנות רפואית מצד הרופאים או שמא סיבוך אפשרי?
גבי טען בתביעת הרשלנות הרפואית שהגיש כנגד הצוות הרפואי כי הייתה רשלנות רפואית בכך שהלא קיבל הוראה להפסקת האספירין קודם הניתוח וזה הוביל לדימום חזק במקום הניתוח. בנוסף לא ניתנה לו אנטיביוטיקה לפני ואחרי הניתוח כמו גם ההשלכות של הוראת הרופא שלא להסיר את התחבושת על אף התלונות שהביע גבי בדבר כאבים חזקים במיוחד במקום.
בית המשפט עבר על כל הטענות שהועלו על ידי גבי וקבע כי לעניין אי קבלת הוראה להפסקת האספירין לפני הניתוח לא ניתן לומר כי הייתה רשלנות רפואית בניתוח וזאת משום שמדובר בהתנהלות רפואית סבירה ומקובלת.
בנוגע למתן אנטיביוטיקה לפני ואחרי הניתוח קובע בית המשפט כי היה צורך לבצע הליך זה וזאת במיוחד משום הזיהומים מהם סבל גבי בכף הרגל עוד קודם הניתוח ולכן היה ניתן לצפות התפתחות זיהום נוסף ולפיכך ניתן לומר כי הרופאים לא נהגו בהתאם לזהירות המתבקשת במעמדם.
בית המשפט קבע בכל הנוגע להוראה שלא להסיר את התחבושת כי הרופאים חרגו מהסטנדרט המקובל, שכן ברגע שמטופל מתלונן על כאבים ולחץ במקום הניתוח הרי חובתו של הרופא לדרוש כי הוא יגיע אליו לבדיקה ולא להשאיר את המצב על כנו למשך שבוע שלם בלא כל מעקב צמוד אחר ההתפתחות הפצעים והדלקות.
בית המשפט קבע כי הנכות של גבי בעקבות כריתת האצבעות עומד על שיעור של 10%.
התביעה בגין רשלנות רפואית התקבלה ובית משפט השלום פסק לגבי פיצוי כספי בסך של 140 אלף ש"ח בגין כל הנזק ועוגמת הנפש שנגרמו לו.
ת"א 47821-08
