כריזמה ואתיקה בקרב מנהיגים-אוקסמירון או היבטים משלימים 

תופעת המנהיגות בכלל והמנהיגות הכרזמטית בפרט,מהווה בסיס לספרים,מחקרים ודיונים רבים,של דיספליניות מדעיות שונות החל מפילוסופים דרך הסטריונים ,אנשי מדעי החברה והניהול וכלה באנשי קולנוע ואומנויות הבמה..

דומה כי סוגיית המנהיגות הכריזמטית תמיד נמצאת בדיון כזה או אחר בהקשרים ניהוליים,חברתיים או פוליטים. המוטיבציה של המנהיג הכריזמטי נובעת ממחסור בדמות אב.( poper 2000)כי מציין כמזוית ראייה פסיכולוגית  כלומר,מצב בו ילד גודל ללא דמות אב עקב אירוע של מוות ,גירושין וניתוק,יכולים להביא על פי ניתוח זה,לרצון ליצור חוויה מתקנת ולדחוף את הילד לזירות ציבוריות או ארגוניות בהם, יוכל לשמש כדמות אב מנהיגה עבור אחרים בכך למעשה ,יפצה את אימו ואת עצמו על החסך של היעדרו של אב במהלך ילדותו. במצב זה הבן למעשה מגשים סוג של טיפוס אידאלי של אב דרך הפיכת עצמו למנהיג.

מערכת הבחירות בארה"ב ובישראל למרות המיבנה הפוליטי והמפלגתי השונה,מעלים שוב סוגייה מרתקת זו במיוחד כשמדובר בברק אובמה. מניתוח קורות חייו של אובמה והיעדרו של דמות אב כל חייו,לצד ייחודו כבן לאם לבנה ואב קנייתי שחור עור דומה כי הסבר כזה מהווה פרשנות מעניינת לרצון ולמוטיבצייה המניעים אותו להבחר שוב ולזכות.

בהקשר הארגוני-ניהולי דומה כי כריזמה היא תכונה המוערכת כמרכיב חשוב ביכולת להוביל,להשפיע ,לשנות,לחדש ולעצב חזון ופרדיגמות מחשבתיות חדשות,בקיצור כל מה שאנו מצפים ממנהיגות. הצורך במנהיגות כרזימטית אף גובר בעיתות משבר ואי ודאות גבוהים בהם החיפוש אחר דמות אב מובילה ,מתבסס על צורך פסיכולוגי חברתי המוני. כלומר (למרות מידת הציניות הרבה שלעיתים מיוחסת למנהיגים בייחוד במערכת הפוליטית)החיפוש אחר מנהיגות כרזמטית שתוביל בין אם ברמת הצוות,הקבוצה,הארגון והמדינה תמיד היה קיים וכפי הנראה יתקיים בעתיד.

אך אלייה וקוץ בה- הכריזמה-אותו קסם אישי שבא לידי ביטוי שיכולת להשפיע עלול להוות סוג של חרב פיפיות, זאת במידה אם לא ננתח ביקורתית את המרכיב האתי-מוסרי שאמור להיות נילווה לכריזמה המנהיגותית.

( Howel&Avolio1992) טענו ,כי מנהיגים כרזמטים נתפסים תרבותית כגיבורים,יזמים חותרים לשינויים וכיו"ב. יחד עם זאת, לכריזמה יש צד בהיר וחיובי כפי שבא לידי ביטוי במרכיבים שהזכרתי,אך באתה העת יש לכריזמה גם צד אפל ושלילי. ניתן לציין מנהיגים כרזמטיים שליליים והרסניים כהיטלר,מוסולוני,מנהיגי כתות ועוד ואילו ניתן לציין מנהיגים כריזמטיים חיוביים כמוהטמה גנדי,מרטין לותר קינג וכיו"ב. במיגזר העסקי,דמויות כרזמטיות שליליות כמו מייקל מילקן מפרשיית אג"ח הזבל,גורדון גאקו הדמות הידועה מהסרט וול סטריט ודמויות כמו מיידוף ,המנכל"ים של חברת אנרון-לכולם כנראה היה סוג מסויים של כריזמה אישית שלילית ובלתי נישלטת ע"י ריסון מוסרי פנימי,המווה בלם להתנהגות מושחתת בה המטרות מקדשות את האמצעים. לפיכך ,בדיון ובאבחון על מנהיגות בכלל ומנהיגות כרזמטית בפרט,יש לבחון באופן ביקורתי הן בהצבעה פוליטית והן בקידום ארגוני האם האיש או האישה הנתפסים ככרזמטים וראויים אכן ראויים מבחינה מוסרית.

כלומר,האם האיש או האישה עבורם אנו מצביעים כאזרחים ,אותם אנו מעריכים כמנהלים כראויים לקידום אכן כאלו? מה אומרים המשובים עליהם מבעלי עניין שונים? מה לגבי היושרה שלהם מבחינה אישית וציבורית? הכישורים שלהם ברמה האנושית - האם אנו בוחרים במישהו כי "אין אלטרניטבה חזקה אחרת" או כי מדובר באדם שרואה את צרכי המונהגים בכל ההיבטים שלהם ולא רק מזוית מסויימת? מהם הערכים של מנהיג זה והם ערכיו תואמים את הערכים שלנו? . דומה כי העולם כולו ככלל ובאיזור המזרח התיכון בפרט, מכיל לא מעט מנהיגים כריזמטים-קיצוניים שעלו לשלטון בדרכים כאלו או אחרות ועל בסיס של אידאולוגיה דתית-קיצונית (חיזבאללה,חמס)מביאים את עמם למבוי סתום ולאומללות.

אישית ובלתי מוסרית לחברתית ומוסרית. ( Howel&Avolio1992)  ערכו אבחנה חשובה בין מנהיגות כריזמטית  המנהיג הכריזמטי האישי והבלתי מוסרי עושה שימוש בכח להשגת רווח/תועלת אישית בלבד,מקדם חזון אישי,דורש ציות מוחלט,מנהל תקשורת חד כיוונית,בלתי רגיש לצרכי מונהגיו,נשען על סטדנרטים מוסריים חיצונייים רק במידה והם תואמים את האינטרס האישי שלו.

לעומתו המנהיג הכריזמטי החברתי והמוסרי עושה שימוש בכוחו על מנת לשרת אחרים,משלב בחזון היענות לצרכים ושאיפות של מונהגיו,מקבל ולומד מביקורת,מגרה אינטלקטואלית אחרים לשאול שאלות ולהציע פתרונות שונים מנהל תקשורת דו כיוונית,מאמן ,מפתח ותומך בעובדיו סומך על סדנדרטים מוסריים פנימיים על מנת להתאימם לאינטרסים החברתיים והארגוניים.

 Poper2000 מציין בהקשר לכך כי התפתוחתם של מנהיג כריזמטי האישי המכוון רק לצרכי עצמו מול המנהיג  הכריזמטי החברתי המכוון לצרכי מונהגיו טמון בהסבר התיאורטי שמציעה תיאוריית ההתקשרות של  (  Bowlbys1969,1973) .

על פי תיאורייה זו קיימים שלושה דפוסי התקשרות בין הורים לילדים.

דפוס בטוח-הורים תומכים,מחזקים ואוהבים. דפוס נמנע-הורים קרים שמבססים קשר מרוחק ומנוכר מילדם. דפוס חרד-הורים המקיימים קשר מעוות עם ילדם המתבסס על חוסר עקביות ומצבים בהם על אותה התנהגות ילד יכול לקבל חיזוק חיובי ובמקרה אחר חיזוק שלילי,ובצורה כזו לא לדעת מה מצפים מימנו ומה יקרה וכך להתפתח לטיפוס חרד ולא בטוח.

בהקשר שלנו-מנהיגות כרזמטית חברתית ומוסרית מתפתחת מתוך דפוס קשר בטוח עם הורים ובמיוחד עם האם המגלה רגישות ואמפטיה כלפי צרכי הילד. לעומת זאת ובניגוד לזה מנהיגות כריזמטית אישית ובלתי מוסרית מונעת על בסיס של דפוסי התקשרות נמנעים ,אינטרסים קרים,ללא חום ואמפטיה כלפי המונהגים כשהצורך/מוטיבצייה שמניע את המנהיג הוא צורך נרקסיסטי אישי הווה אומר להיות נערץ ע"י אחרים.

משוואה זו פועלת גם מהצד של המונהגים. מונהגים הבטוחים בעצמם(דפוס בטוח) יחפשו מנהיג שמנהל דיאלוג,פתוח לביקורת ואמפטי כלפי אנשיו. אנשים בעלי דפוס התקשרות חרד-יחפשו מנהיג ש"מסדר להם העולם" נותן להם תשובות מוחלטות ואינו מנהל עימם דיאלוג אלא רק קשר חד כיווני,בדמות הוראות ביצוע. אפשר רק להרהר בשימוש הציני שעושים מנהיגים שונים ביצירת אווירת חרדה קולקטיבית בנושאים שונים,על מנת לקדם תמיכה ציבורית במהלכים צבאיים,כלכליים או אחרים.

סיכום ומסקנות

איננו יכולים ואיננו צריכים כמנהלים וכאזרחים בוחרים לנתח את דפוסי ההתפתחות של אדם כזה או אחר ,אבל אנו כן יכולים לשאול שאלות ולבחון ביקורתית כל אדם הטוען למנהיגות ולבדוק את דפוס היחסים שלו עם קרוביו ועם בעלי עניין שונים ,כולל אלו הקוראים עליו תיגר( כבר אמרו חז"ל אדם ניכר בכוסו,כיסו וכעסו.

ההסטורייה זימנו לנו כניזכר מעלה מנהיגים נרקסיסטים-פתולוגים כמו סטלין,היטלר שההערצה העצמית שלהם גרמה להם להאמין שהם זכאים לכל דבר ולא משנה על חשבון מה זה בא ובאילו אמצעים מושחתים הדברים נעשים. דנים בנושא הכריזמה והשחיתות.

( Decelles &Pfarrer2004)  טוענים כי, לחצים של בעלי ענין חיצוניים או פנימיים לצד  הימצאותו של מנהיג כריזמטי שעלול להגדיל לחצים אלו ולהוציא לפועל דרישות ניהוליות(באמצעות כישורים רטורים וכריזמה אישית),עלולים להביא להתנהגות ומעשים מושחתים/פשעים ארגוניים.

כלומר המנהיגות הכרזמטית האישית והבלתי מוסרית,אינה חשה דילמות או קונפליקט מוסרי בבואה ליישם החלטות בלתי מוסריות ומשחתות המשרתות מטרות ארגוניות ברמה התוצאתית,ללא התחשבות במוסריות האמצעים שבשימוש בהשגת מטרות אלו.

לפיכך,לחצים של תחרות חיצונית ובעלי מניות שרוצים תוצאות בלבד-יכשירו את הקרקע לפעולות בלתי מוסריות ובלתי חוקיות העלולות להינקט ע"י מנהיגות כריזמטית בעלת רטוריקה וכושר שכנוע.

בזרמן וטנבורנסל(2011) הגדירו מספר תנאים ארגוניים בהם תתבצע התנהגות לא אתית שתחצה במיקרים רבים גם את הגבול הפלילי ואלו הם:

מטרות שמתגמלות התנהגות לא אתית,ניגודי עניינים שמדרבנים אנשים להתעלם נטייה מהתנהגות גרועה שהם עלוים לפסיד מימנה , נטייה להתעלם מעבודה מלוכלכת שהועברה לאחרים , אי יכולת להבחין כאשר ההתנהגות מידרדרת בהדרגה, נטייה להתעלם מההחלטות לא אתיות כשהתוצאה היא טובה.

דומה כי מנהיג כריזמטי אישי ושלילי, הוא מנוע רב עוצמה העלול (בגלל התעלמותו מסוגיות מוסריות וראיית התוצאות תלבד) לגרום לעובדים ולמנהלים להיכשל מוסרית ולהביא את עצמם ואת ארגונם אל עברי פי פחת כתוצאה מהתנאים שאותם מנהיגים יוצרים בארגון.

התובנות העולות מהניתוח הקצר שניפרש כאן הן, כי עלינו להיות ביקורתיים,הן כמנהלים האחראים על קידום והן כאזרחים הצביעים למועמד פוליטי כזה או אחר. הביקורתיות שלנו ,צריכה לשרת אותנו גם כשמדובר במצב משברי בו קיימת כמיהה לאדם חזק וגם במצבים רגילים. אנשים שנראים טוב,נשמעים טוב וממצבים את עצמם שיווקית כמנהיגים אינם בהכרח מנהיגים ואם כן- השאלה האם הם מנהיגים כרזמטים אישיים-שלילים או מנהיגים כרזמטים חברתיים-חיוביים?

האם הם פועלים למיגוון של צרכי מונהגים או שהם פועלים רק לצורך ספציפי יחיד(חשוב ככל שיהיה) ובדרך מאדירים את שמם, תוך הסחת דעת מעניינים קריטים נוספים. האם הם פועלים בסיטואציות משבריות לטווח קצר או ניתן לראות שתוצאות מדיניותם מסייעות לארגון/למדינה גם בטווח הארוך?

כמנהלים הפועלים בזירה הארגונית ,ניתן לעשות שימוש בכלים מושכלים ורציונלים שאינם בשימוש בתהליכי בחירה פוליטים המבוססים רבות על תדמיות,תחושות בטן ומידע חלקי וסלקטיבי.

ברמה הארגונית-מנהלי משאבי אנוש חייבים לשקלל בתהליכי הערכה וקידום את ההיבט המוסרי ?חברתי לצד פרמטרים של ביצועים אם ברצונם לקדם את האנשים הראויים-אותם אלה שמסוגלים להוביל ולקבל החלטות לצרכי כלל בעלי העניין בהם העובדים,הלקוחות וכיו"ב ולא רק לצרכי בעלי המניות. בפרקטיקה של הדברים אם נשתמש כלומר סרגל השגים מאוזן.The Balanced Scorecard

הווה אומר -להגדיר את נושא האתיקה ושמירתו כיעד אסטרטגי לצד היעדים המימוניים,הפיננסים השיווקים והתפעוליים. בהמשך לפתח מדדי ביצוע להערכת ביצועי המנהל בהיבט האתי(לצד הבטים פיננסים,לקוחות,תהליכים פנימיים וצמיחה ולמידה) ולבסוף לבצע תהליך הערכה על בסיסו יוחלט האם לקדם ואת מי לקדם על בסיס המצויינות בכל מרכיבים אלו בכלל ובמרכיב האתי-מוסרי בפרט. הדוגמאות לארגונים ומדינות שקרסו כתוצאה משחיתותם של בעלי הכח רבות מספור וניתן ,דרך תהליכים נכונים לצמצם את הפוטנציאל לעלייתם של מנהיגים כריזמטים שלילים במעלה ההארכייה הארגונית ובכך בעצם נוכל לתרום לניהול נכון יותר של הסיכונים בארגונים.

מקורות

Decelles.k. A. Pfarrer.M.D (2004) Heroes or villains? Corruption and the Charismatic Leader .Journal of leadership and organizational studies,Vol.11.No .1.

Howel.J.M, Avolio B.J(1992) The ethics of charismatic leadership: submission or liberation? Academy of Management Executive. Vol 6.No.2.

Popper .M.(2000) The development of Charismatic Leaders, Political Psychology, Vol 21,No 4.

Shamir .B., House .R.J & Arthur B.M(1993) The motivational effects of charismatic leadership: A self ?concept based theory. Organization Science .Vol . 4. No.4

בזרמן מ.ה וטנבורנסל א.א(2011) חציית גבולות אתיים בעסקים-איך קורה שגם אנשים טובים נדבקים בזה אקזקיוטיב- יוני יולי.