התמודדות עם רגשות במערכות יחסים 

ניהול רגשות במערכות יחסים

קצב החיים המהיר והתובעני ומורכבותה של המציאות, תובעים מאתנו היערכות רגשית חדשה מול אתגרי החיים.

סביר להניח כי כאשר אנו שומעים או חושבים על המילה "רגש", האסוציאציה הראשונה אשר עולה בתודעה היא משהו שקשור ללב, משהו שמתעורר בנו, תגובה אשר איננה נשלטת. אכן, יש מידה רבה של צדק באסוציאציות אלו, היות ופעמים רבות רגשות ותגובות רגשיות צפים מתוך מחסן תת המודע שלנו. עד אשר האדם אינו לומד לנהל את רגשותיו, הם עולים, גדלים ומתפרשים למחוזות אליהם איננו רוצים להגיע.

היכולת לנהל רגשות מעידה על אדם בעל מודעות עצמית ובגרות רגשית, בניגוד לילד אשר רגשותיו מנהלים אותו רוב הזמן.

חשיבה על רגשות, עשויה לגלות לנו כי היווצרותו של רגש הוא תוצאה של תהליך פנימי בעל "תבנית  הפעלה" אשר חוזרת על עצמה. בירור "תבנית ההפעלה" שלנו, עשוי לעזור לנו מאוד בניהול רגשותינו.

הדינאמיקה הרגשית מתנהלת בשני כיוונים:

 כיוון ראשון מבחוץ פנימה – כלומר מצב בו אדם מגיב רגשית לגירוי חיצוני כלשהו.

כיוון שני הוא מבפנים החוצה – כלומר, מצב בו רגש מתעורר מבפנים, ויוצא החוצה כלפי הסובבים.

כיוון ראשון מבחוץ פנימה - ככל שהאדם מודע ומפותח יותר – כך יוכל לבחור אילו רגשות יבחר להכניס פנימה ואילו לא. האם ייתן לרגשות השליליים לחדור אליו וליצור כאוס פנימי או שיבחר להתמודד עימם באופן מושכל יותר?

למה הדבר דומה? ממש כפי שבחיים ישנם חוגים חברתיים יוקרתיים מסוימים אשר לא כל אחד יכול להיכנס או להשתייך אליהם, כך יכול כל אדם מודע ומפותח יותר לעשות את הסלקציה הרגשית הנכונה לו ולבחור אילו רגשות יכניס אל קרבו ואלו לאו. מסתבר אם כן, כי ההיכל הפנימי הרגשי של האדם מעיד במידה רבה על זהותו, היות והוא זה אשר מחליט עם אילו רגשות הוא מזדהה ומכניס אל חייו.

כיוון שני הוא מבפנים החוצה – במצב בו רגשותינו מצויים בלחץ, כתוצאה ממטען רגשי כבד ועודף, אשר הצטבר בתוכנו, מתעורר צורך לפרוק ולשחרר את המתח החוצה. במקרה זה על האדם ללמוד כיצד לרסן את הריגוש הפנימי אשר קיים בו  תוך שמירה על ביטוי חיצוני אשר אינו משקף אובדן שליטה  עצמית (כמו: תכנים קשים, טון, ווליום ועוד).       

בשני הכיוונים, הסיבה העיקרית לתגובות הרגשיות העוצמתיות שלנו היא תוצאה של הזדהות האדם עם הרגש השלילי. "הזדהות" גורמת  לגירוי חיצוני לחדור אלינו ולהרעיל אותנו, ו"הזדהות" גם גורמת להעצמה והקצנה של ביטוי רגשי כלפי חוץ .

בכיוון הראשון, ההזדהות גורמת לנו לאבד את יכולת האבחנה בין הזהות שלנו לבין הרגש אותו אנו מרגישים, למעשה הזדהות היא כמו דבק, אשר יוצר "אני" רגשי חדש ופגיע. ההזדהות היא הכוח המניע את הרגש ומאפשר לו להשתלט עלינו. אלמלא ההזדהות, הרגש היה נותר בחוץ.

חשוב לדעת כי למעשה, מידת המושפעות שלנו מן הרגש אינה בהכרח תוצאה של הגירוי החיצוני, אלא, דווקא תוצאה של מידת ההזדהות שלנו עם הגירוי. כאשר ההזדהות היא חזקה צפוי שהגירוי החיצוני יצור הדהוד פנימי עז ורב השפעה.  הדוגמה הרלוונטית ביותר אשר עולה בדעתי בימים אלו היא האירוע אשר קרה בבסיס חיל אוויר בו מפקד העיר לחיילים על נסיעה פרועה. סביר להניח כי לתקרית זאת יכלו להיות גם תוצאות סבירות יותר מאשר הפעלת אלימות קשה כלפי המפקד אשר העיר להם על נהיגה פרועה. מבחינתם של החיילים הגירוי החיצוני (דברי המפקד) עורר בהם תחושת עלבון עמוקה. לו לא היו חווים תחושת הזדהות עמוקה עם אותו עלבון מן הסתם, תגובתם היתה אחרת.

הכיוון השני, של ביטוי הרגשות החוצה, דורש אף הוא את היכולת שלא להזדהות עם הרגש השלילי, ובכך לא להעניק לו כוח. יחד עם זאת, אין לטעות ולחשוב כי הכוונה היא להדחיק או להתנתק רגשית. הדרך המאוזנת ביותר  לנהל ולבטא את רגשותינו היא באמצעות היכולת למתן את הרגשות, מכאן יגיע גם מיתון התגובה.

עקרונית יכול להיווצר גם מצב הפוך בו הגירוי אדיר אך הזדהותנו עימו תהיה קטנה ועל כן ההדהוד הפנימי יהיה מצומצם והרגש אשר הוא יעורר יהיה שולי גם הוא. למשל, אדם אשר יודע כי הוא אינטליגנטי, לא יזדהה עם עלבון כמו "אתה אדם טיפש" ועל כן לא יצבור מטען רגשי עודף וגם לא יגיב בצורה רגשית חזקה.

ניתן אם כן לומר כי קושי רגשי מתעורר לא בהכרח בגלל הגירוי החיצוני אלא, ביחס ישיר למידת ההזדהות שלנו עם הגירוי או הסיבה החיצונית. מה שגורם לנו קושי אינו הגירוי החיצוני כי אם תפישתנו הסובייקטיבית את אותו גירוי.

אנשים בעלי מודעות עצמית גבוהה, יכולים להיעזר בתודעה שלהם לשם ניהול נכון של רגשותיהם.

לפירוט נוסף, הקש כאן http://goo.gl/CZQiz