חילוט והחרמת טובין- עדכוני פסיקה ומבט השוואתי 

אחת הסמכויות הדרקוניות המצויה בידי רשות המכס מכוח פקודת המכס, היא סמכות לחילוט טובין. חילוט הינו הליך משפטי במסגרתו רשאית המדינה להחרים, במצבים מסוימים, רכוש וכספים של הפרט, למכרם ולגרוף את התמורה לאוצר המדינה.

סמכויות חילוט רכוש נוספות מצויות גם בחוק איסור הלבנת הון. על פי חוק זה, רשאיות רשויות המדינה לחלט רכוש וכספים אשר הושגו באמצעות ביצוען של עבירות פליליות מסוימות, אשר מוגדרות על ידי החוק כעבירות מקור.

ביחס לחילוט מכח פקודת המכס, הרי שזה מתבצע מכח סעיף 204 לפקודה, המתיר לרשות המכס לחלט טובין שיובאו תוך הפרת איסור, כגון טובין שהוברחו לישראל או טובין שיובאו לישראל תוך הפרתן של הוראות חוק מסוימות, וכו'.

חילוט בראי הפסיקה- מן התקופה האחרונה, ומבט השוואתי

חילוט טלפונים סלולריים שיובאו לשטחי הרשות הפלסטינית

בית משפט השלום באשדוד נדרש לאחרונה לסוגייה, כאשר דן בתביעה להשבת התפוס אשר הוגשה על ידי אמיר זיאד, אשר ניסה לייבא מכשירי טלפון סלולריים ולהעבירם לשטחי הרש"פ וזאת מבלי להצטייד בכל האישורים הנדרשים, שבזמנים הרלוונטים היו אישור סוג ורישיון סחר ממשרד התקשורת. נוסף על כך, יבואן אשר ביקש להעביר את מכשירי הסלולר לשטחי הרש"פ, אף נדרש להצטייד באישור נוסף מקמ"ט תקשורת במנהל האזרחי. היות וזיאד לא הצטייד באף אחד מן האישורים הללו, דחה בית המשפט את תביעתו להשבת התפוס, הצדיק את התנהגות המכס, וחייב את זיאד בתשלום הוצאות משפט על סך 15,000 ש"ח.

[ת.א. (שלום אשדוד) 446/07 אמיר זיאד נ' מדינת ישראל, פסק-דין מיום 3.8.2012]

חילוט רכב ששימש לביצוע עבירה

נוסף על הזכות לחלט את הטובין המוברחים עצמם, עומדת לרשות המכס גם הזכות לחלט את כלי הרכב אשר שימש להובלת הטובין המוברחים. לאחרונה דחה בית משפט השלום באשדוד תביעה נוספת להשבת רכב שחולט, לאחר שנתפסה בתוכו כמות גדולה של סיגריות אותה ניסה הנהג להעביר לשטחי הרש"פ דרך מחסום תרקומיא, מבלי ששולמו מיסי יבוא בעבור הסיגריות.

במקרה זה, המדובר היה ברכב אשר נמכר זמן קצר טרם החילוט. במקרה זה הגיש מוכר הרכב את התביעה להשבת התפוס וזאת בטענה כי הבעלות ברכב טרם עברה לידי הקונה. בית המשפט דחה את תביעתו של בעל הרכב, הצדיק את החילוט, ואף חייבו לשלם הוצאות משפט על סך 2000 ש"ח.

בין היתר, קבע בית המשפט כי בעלות ברכב עוברת עם מסירתו לקונה, ומאחר והרכב נתפס אצל הקונה, הרי שהבעלות בו עברה, ואין לקבל את טענת המוכר כאילו סוכם שרק לאחר העברת התשלום, תועבר הבעלות.

[ה"פ (שלום אשדוד) 20709-04-12 עלי זניד נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 12.6.2012]

מנגד, במקרה שעלה לדיון והוכרע בשנת 2005, תפס המכס כלי רכב שבו הוברחו סיגריות. בנו של נהג הרכב הגיש תביעה, טען שהוא הבעלים ברכב ושהשימוש שעשה אביו היה ללא ידיעתו.
בית המשפט קבע כי הוכח שהבעלות ברכב שייכת לבנו של הנהג, וכי השימוש היה ללא ידיעתו של הבעלים, והורה למכס להשיב את הרכב התפוס לבעליו.

[ת.א. (שלום חיפה) 9848/04 דז'אנשווילי מישל נ' מדינת ישראל-משרד האוצר-אגף המכס ומע"מ (12.1.05)].

חילוט טובין שמקורם במדינת אויב

מקרה נוסף בו רשאית רשות המכס לחלט טובין הינו מקרה, בו מקורם של הטובין הינו במדינת אויב שהסחר עמה אסור.

בית המשפט לתביעות קטנות נדרש לסוגיה זו בתחילת 2012, כאשר דן בתביעתו של יבואן בשם מחמוד עבד אל קאדר, אשר רשות המכס חילטה מטען של נרגילות אותן ניסה לייבא דרך מעבר נהר הירדן. אנשי המכס חילטו את המטען, בטענה כי מקור הנרגילות הינו בסוריה, מדינת אויב עמה הסחר אסור. עבד אל קאדר טען מצידו כי מקור הנרגילות הינו בירדן והגיש תביעה בנושא כנגד המכס. במקרה זה קיבל בית המשפט את גרסת המכס, קבע לאור הראיות שהוצגו כי מקורן של הנרגילות הוא בסוריה ולכן דחה את התביעה להשבת התפוס.

במקרה זה, הבחירה להגיש את התביעה בבית המשפט לתביעות קטנות יתכן שעמדה בעוכרי היבואן, מאחר והדרך הנכונה להגיש תובענה כזו היא לפי סעיף 192 לפקודת המכס, בבית משפט השלום או המחוזי, לפי שווי הסחורה, ובמצב כזה ניתן להביא ראיות בדבר מקור הטובין בצורה מלאה יותר.

[ת"ק (טבריה) 3867-08-10 עבד אל קאדר נ' אגף המכס והמע"מ טבריה, פסק-דין מיום 12.1.2012].

מנגד, במקרה שעלה לדיון והוכרע בפברואר 2012, דווקא קיבל בית המשפט את עמדת היבואן, וקבע כי משלוח של פיסטוקים הוא ממקור טורקי ולא איראני, ולכן הורה לשחרר את המשלוח לידי היבואן, ודחה את עמדת המכס. באותו המקרה, הציג היבואן ראיות משכנעות אודות מקור הסחורה, כגון הסכם עם הספק, תעודות בריאות מן הרשויות בטורקיה, ועוד, ולפיכך התקבלה עמדתו.

[ע"א (מחוזי ת"א) 31274-11-10 מדינת ישראל-אגף המכס ומע"מ נגד מיאל אימפקס (1986) בע"מ, פסק-דין מתאריך 13.2.12]

סוף דבר

לסיכום, ניתן לומר שסמכויות החילוט אותן מקנה המחוקק לרשות המכס הינן סמכויות רחבות ביותר, וככל שהיבואן לא מגיע לבית המשפט כשהוא מצויד בראיות חזקות, ברוב המקרים, יצדיק בית המשפט את עמדת רשות המכס.