למרגלות החרמון ישנו לוע הר געש קדום ויפה המאתגר גיאולוגים רבים, התושבים באיזור מכנים אותו עינו של אלוהים. מני נחמן מספר כיצד נקשרו אגדות רבות לבריכת רם.
סמוך לחרמון, ליד היישובים הדרוזיים מסעדה ומגדל שמס, ישנו מקווה מים שליו ומסתורי הנקרא בריכת רם. בערבית שמו נהגה ראן ויוסף בן מתתיהו מכנה אותו ביוונית הפיילה (הגיגית), וזאת בשל צורתו שמזכירה גיגית. האגם המקסים בולט בצבע מימיו הכחולים על רקע הבזלת הכהה ושטחי מטעי הפרי המקיפים אותו. הנביעות התתקרקעיות שעומקן כעשרה מטרים מזינות אותו. בתקופת החורף מוזרמים אליו מי נחל סער שנמצא לא רחוק ובקיץ שואבים ממימיו להשקיה.
לא רחוק מקצה הבריכה ליד עצי הפרי ישנו גן הוואי - מקום פסטורלי ושקט, בו ניתן לשכור סירות מפרש או משוטים ולהפליג בנועם ב מימיה. הזמן היפה ביותר הוא כהשמש זורחת, אז אפשר לראות את השתקפות השמש והנוף מסביב במימי הבריכה. כדאי לכם להשקיע ולמרות הקור של הבוקר, שווה לכוון שעון מעורר. זה יהיה אחד הטיולים הטובים שתעשו ושתזכרו.
על אף הפסטורליות, לבריכת רם עבר גיאולוגי סוער, והיא נמצאת בתוך הר געש קדום שראשו התפוצץ. הפיצוץ גרם למכתש שהתמלא מי תהום מתוקים. אפשר גם לשחות כאן, אבל מומלץ לדעת שסמוך לחוף עומק המים הוא רב.
המדרונות הסובבים את הבריכה מעובדים להפליא על ידי האיכרים הדרוזים. היא נקראת בצדק בשם בריכת רם, בהיותה מוקפת הרים גבוהים המתנשאים מעליה. כיום הבריכה היא שמורת טבע ובמימיה משמשים להשקיית הגידולים החקלאיים באיזור.
צלמית ונוס מבריכת רם
בריכת רם נמצאת בתוך בקעה שנראת כמו מכתש. אורכה של הבריכה מגיע עד לכ-850 מטרים ורוחבה עד ל-600 מטרים. המדרונות שמסביבה הם בזלתיים ועל אדמת הטוף גדלה צמחייה הנדרשת למים. הדעות חלוקות לגבי דרך היווצרותה של הבריכה - יש הרואים בה קלדרה, כלומר לוע של הר געש שהתמלא במים, או סוג של מאר, ויש הרואים בה סוג של דולינה, חלל שנוצר לאחר המסה קארסטית של סלעי גיר. כיום נוטים להסכים עם התאוריה הרואה בבריכה סוג של לוע של הר געש.
בבריכה התגלו צלמיות ארכיאולוגיות חשובות ביותר. צלמית ונוס מבריכת רם נחשבת לייצוג העתיק ביותר של דמות אנושית הקיים בתיעוד הארכיאולוגי. זהו פסלון אשר שייך לקבוצת החפצים הפרה היסטוריים המכונים צלמית ונוס, אשר נמצאה ב-1986 באיזור ברכת רם. צלמית זו גולפה מאבן סקוריה אדומה, אורכה 3.5 סנטימטרים ויש אפשרות שהיא שימשה למטרות סמליות או דתיות.
הצלמית תוארכה לתקופה שבין 233,000 לפנהס ל-800,000 לפנהס, תיארוך שהסתמך על המקום שבו התגלתה - בין שתי שכבות בזלת. הרושם הוא שהיא נוצרה בידי ציידים-לקטים, וקיימות גם ראיות לדרך שבה התנהלה העבודה, סימנים לכך שהאומן הקדום מצא חלוק אבן שלקימוריו היה מראה נשי למראה והשתמש בטכניקות חריטה בשביל להוסיף לדמות צוואר וידיים.
המקומיים מכנים את הבריכה בשם העין של החרמון. מכאן ישנה אפשרות לעלות ברגל לקברו של השיח יעפורי, שעל פי אמונת הדרוזים נקבר כאן לפני 1,300 שנים וקברו הפך מאז למקום קדוש עבורם. הבקעה הגדולה שבה נטועים עצי תפוחים ומעט דובדבנים נקראת מרג יעפורי על שם הקדוש.
