תתחדשו לכם 

לא מזמן התגלגלתי שלא באשמתי לסדנת אשראם במדבר - מקום שבו האדמה נושקת לשמיים בסגול-אדום של שקיעה בלב המדבר הפראי, - מקום של מדיטציה, שקט ושלווה... לא, זו לא פרסומת להזויי היום, ששום דבר לא מדאיג אותם בעולם חומרי ההסברה, אלא צורך עז לשתף אתכם בעולם שכולו טוב, גם ובמיוחד בלי חומרי ההדברה, המנסים וגם מצליחים לשגע לנו את השכל.  

הסדנה התמקדה בשלושה עקרונות שאני ממליץ בכל פה לאמץ אותם: האחד - הסתפקות במועט על ידי הפחתת הצרכים, הרצונות, וההתמכרות לאלילים; השני - איתחול הנשימה; והשלישי - התבוננות פנימית לצורך ביקורת עצמית, תוך ניטרול כל הרעשים וזיבולי המוח שמסביבנו.  

אני אישית לקחתי מהסדנה את האומץ לוותר על כל הבגדים הישנים התופסים אצלי מקום בארון, ואינם מאפשרים לי להתחדש. מהר מאוד הבנתי שהרעיון הזה עובד מעולה (תבדקו) בכל תחומי החיים - קרובים, אויבים, כסף, פוליטיקה וגם אדריכלות.   

אני לא מציע חלילה להרוס מבנים קיימים או להיפטר מפוליטיקאים - לחלקם יש פטינה של התיישנות חיונית, ממש כמו ליין טוב. אבל כמו בין היינות, גם בין הפוליטיקאים, האדריכלים והבניינים - יש טובים ויש הרבה פחות טובים, שלא לדבר על הגרועים שביניהם.   

הנטייה הטבעית לחשוב שכל מה שעבד בעבר יכול לעבוד גם בעתיד - שגויה מיסודה. יש מסביבנו הרבה מאוד דברים שלא נורא אם ניפטר מחלקם - לא בזבנג וגמרנו, כמובן, כדי שלא ניוותר עם ריקנות הרסנית - אלא בהדרגה ובזהירות, בכל פעם שמשהו (או מישהו) מונע מאיתנו להמשיך הלאה. אחרי הכל, גם ליד המקרה יש מילה אצל אלוהים וצריך תמיד להשאיר מקום להתפתחויות עתידיות.

 

סיפור ישן מספר על דייג סיני שהיה דג ככל יום דג אחד, חוזר הביתה, אוכל אותו ביחד עם אשתו, הולך לטייל איתה על גדות הנהר ושב איתה מאושר וטוב לב. יום אחד שאל אותו תייר אמריקאי: למה אתה תופס בכל יום רק דג אחד... הרי אם היית משקיע קצת יותר זמן היית תופס כמה דגים, משאיר לעצמך אחד, ומוכר את השאר... ואז, שאל הדייג הסיני... אז, ענה לו התייר החכם, היית יכול להזדקן לך בשקט, לאכול כל יום דג, ללכת לטייל עם אשתך על גדות הנהר, ולשוב הביתה מאושר וטוב לב.  

פשטות, לנשום עמוק, ולהפעיל ביקורת עצמית - כך נאמר באשרם במדבר - הם תנאי הכרחי לצמיחה. עם כל הכבוד למחאה החברתית שהתחילה בצעקה גדולה, אם לא תתרגמו אותה למנדטים בכנסת, לא תהייה לגוף המסתאב שלנו שום יכולת להתחדש.  

ואפרופו התחדשות... תמר אומרת שחייבים לשנות את יחסה של החברה הישראלית לאסירים משוחררים. לא ייתכן שהכנסת תהיה מקום העבודה היחיד הפתוח בפניהם!