יום ראשון ה-18.11.2012 היום החמישי של מבצע "עמוד-ענן" אי שם במושב יתד שבנגב המערבי .
שמש חמימה ונעימה בחוץ-ובבית החמימות של בני ביתי(בני ואשתו,הילדה שהגיע לחופשה מהצבא,חברתי,ואנוכי)-עסוקים כל אחד בענייניו.....עד אותו הרגע שבו בוקע מהחלונות הקול המוכר של מערכת הכריזה:"צבע אדום" "צבע אדום" .
וכלוחמי עורף מתורגלים,רצנו לממ"ד ,סגרנו את דלת הפלדה-דממה של 15 שניות ו......... "בום" .
ובשניות הבאות החלה השיחה המוכרת:הבן שלי: "זה קרוב"!! כלתי: "זה נראה לי ברחוב ממש" הבת שלי: "לא ,זה לא ברחוב זה במושב ,בצד השני" ולבסוף......הוחלט "פה אחד" "זה קרוב"!!!!.
...... רק לא ידענו עד כמה זה קרוב!!
.......לא ידענו שזה קרוב "תרתי משמע"!!
כשמערכת הכריזה פעלה ,בעלי לא היה בבית הוא יצא לחממות לפתוח מים לשתילי הפלפל (שהם לא מבינים מה זאת מלחמה-כשהם צמאים צריך להשקות אותם גם שהגבול רועש)
וכן זה היה קרוב ,קרוב מאוד הקסאם "שרק" מעל ראשו של בעלי (ובחממות אין ממ"ד) הוא נשכב על האדמה עם ידיים מעל לראשו וחיכה....חיכה ל"בום" שנשמע ממש קרוב בתוך שטח החממות שלו.
תודה לאל בעלי שלם,בריא,וללא פגע .
חזר אלינו הביתה (לאחר שהגיעו הכוחות שממלאים את תפקידם במצב כזה) ושיתף אותנו ברגעים,בשניות שהוא שוכב על האדמה ושהקיר בטון הפיסי שמגן עליו הוא: "שתי כפות ידיים של חקלאי ותיק" ומעליו שריקה צורמת של נפילת קסאם "מהשמים" ....עד הבום שהרעיד את האדמה ואת גופו גם יחד.
וכך עברו להן כשעתיים "מהארוע" ,ולאחר שכל הטלפונים והפלאפונים היו בדממת אלחוט ,נשכב בעלי בספה בסלון ונח את "מנוחת הלוחם".
ורק אני....מצאתי את עצמי מתהלכת חסרת מנוחה ןמרגוע כשעתיים,גם שעיני מראות לי שבעלי בריא ושלם.
אך רק שעתיים "הסכמתי" לעצמי להישאר בסטרס הזה- רק שעתיים לא יותר ,ו"כלוחמת בקו העורף" מנוסה (בכול זאת 44 שנים בעוטף עזה –זה פז"ם מכובד מאוד) שמקשיבה להנחיות פיקוד העורף באופן מדויק בחרתי הפעם גם להקשיב להוראות נוספות שאני משתמשת בהם בזמני לחץ אחרים (לאו דווקא כתוצאה ממלחמה) והם ההוראות המנחות בשיטת ה"עבודה" של ביירון קייטי (שיטה שבה אני נעזרת בכול פעם שאני חווה,כעס,פחד ,או כל מתח אחר)
וכשנרגעו "הרוחות בחוץ" ישבתי בספה שממול לבעלי והתחלתי להרגיע את "הרוחות שבתוכי".
וכך,,,"לפי ההנחיות" בדקתי איזה "רוח" מצליחה לגרום ללב שלי להעלות את הקצב שלו בכזאת מהירות!! - איזה "רוח" מצליחה להכביד על הנשימה מלזרום בחופשיות שאליה היא רגילה.
איזה" רוח " מצליחה להרעיד את ברכיי כאילו היו עלה נידף .
"איך היא ניראת הרוח הזאת??!!" אין לה קול של מערכת כריזה-(עברו כבר שעתיים)
אין לה קול של שריקת קסאם(לא ירו בשעתיים האחרונות)
מצאתי.....היא ללא קול הרוח הזאת -היא מילים כן,,,,אוסף של מילים שאני רואה רק אותם בלבד לנגד עיני!!!! והם:
"יכולתי לאבד אותך" זאת ה"סופה" (גיליתי שהיא חזקה יותר מהרוח) זאת הסופה שהרעידה את גופי ,שיכולתי לאבד אותו,את בעלי.
ואני יודעת שהוא מול עיניי כרגע ישן את מנוחת הלוחם שלו- אך זה לא עוזר!!!! "האוסף מילים הזה" יותר חזק וברור מקרניות העיניים שלי –הוא כול שדה הראיה שלי כרגע!! אני רואה רק אותו!!
והוא ,,,"האוסף מילים הזה" מנהל אותי כבר שעתיים,,,הוא שולט על הלב שלי ועל דרכי הנשימה,וגם על שדה הראיה שלי-גם שקרניות העיניים משדרות לי "תמונה של בעלי- ישן בספה" הוא משתלט על ה-frame" " ומשדר....."יכולת לאבד אותו".
וזהו,,לאחר שזיהיתי אותו שהוא(האוסף המילים הזה)הוא זה שגורם לי להיות בסטרס(ולא מערכת הכריזה,צבע אדום,או הקסאם) ,,מכאן הדרך לחופש שלי הייתה קצרה הוצאתי את "כיפת הברזל שלי" (והיא שיטת העבודה של ביירון קייטי- היא דיי דומה לכיפת הברזל "המדוברת" שתיהן מיירטות טילים האחת מיירטת טילים שנראים כצינור מתכת עם אבק שריפה-והשנייה מיירטת טילים שנראים "כאוסף מילים "-ובשפה המוכרת:מחשבה.).והתחלתי "לעבוד" שאלה אחר שאלה ,תשובה אחר תשובה.....וכך כאחת שכבר ידעה לצאת ממצבי לחץ אחרים בעזרת הדרך הנ"ל,הצלחתי ליישם זאת גם כשאני נמצאת "בקו האש".
וכך זכיתי להיות חופשייה ורגועה גם כשבחוץ תנאים סביבתיים של לחימה.
וכך זכיתי לצאת ממעגל "נפגעי החרדה" –שבקלות רבה הייתי יכולה להישאר שם –גם שהמלחמה הייתה נגמרת.
וכך....
ביום שאחרי:...(היום השישי ל"מבצע" ) ישנם רגעים שאני יושבת וחושבת אם אני במציאות או חלום-כ-60% מתושבי מועצה אזורית אשכול לא נמצאים באזור בימים אלו,ובעלי לא מוכן לעזוב את המשק החקלאי , ואני "כאחוות לוחמים" נשארת איתו...תנאי השטח בימים אלו לא רגילים ודורשים "חשיבה יצירתית" כגון: מקלחת: פעולה בסיסית ופשוטה –הופכת להיות פעולה מבצעית מורכבת ,האחד מתקלח,השני דרוך בסלון להאזנה במקרה של "צבע אדום" להזעיק את ה"מתקלח".
שלא לדבר גם על הליכה למקום "שגם מלכים הולכים לבד"-פעולה בסיסית עוד יותר ממקלחת הופכת להיות מבצע מדוד "בשעון סטופר"-האם אפשר להספיק לצאת "משם" תוך 15 שניות או לא כשה"צבע אדום" נשמע ברקע??!!.
ואני מרגישה כמו ילדה קטנה שמשחקת :"ים-יבשה"....כל הזמן דרוכה לשמוע מתי אומרים ים ומתי יבשה...כל הזמן ליד הממ"ד לא להתרחק מדיי. ואף עלפי הדריכות,ולמרות תנאי השטח הלא שגרתיים , אני נשארת אני ,ללא מתח,וללא חרדה-אני נשארת משהי שמוצאת פתרונות למציאות הקיימת ,גם אם קוראים לה מלחמה,וללא פחד,וללא סטרס,עבורי זה החופש-עבורי זה :"הפסקת האש שלי".
