כמעט כל חברה כיום משתמשת בטכנולוגיית ה"ענן" אשר מאפשרת שמירה קלה ונוחה של מידע בשרתים חיצוניים, נגישים דרך האינטרנט, אשר מאפשרים גישה נוחה ומהירה מכל מחשב, בכל מקום ובכל זמן. השירותים המוכרים ביותר בתחום הם Dropbox ו- Google Drive. אולם, ביהמ"ש טרם נדרש לשאלה האם, מבחינה חוקית, השימוש בשירותים מסוג זה מותר.
בישראל, כמו מדינות מערביות אחרות, ישנה זכות חוקתית לפרטיות הנגזרת מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. זכות זו כמובן מונעת מחברה באשר היא לעשות שימוש שיאנו באישור במידע הקיים בה לגבי לקוחותיה.
עורכי דין בתחום האינטרנט מעידים, כי השאלה המשמעותית הינה-האם שימוש בתוכניות השומרות את המידע בשרת שאינו בבעלות או בשליטת החברה עונה להגדרת החוק את הזכות לפרטיות? האם כל חברה השומרת את המידע שלה ב"ענן" עוברת על החוק? בסופו של יום השאלה היא שאלת השליטה. האם החברה אשר בבעלותה מידע שולטת בגישה לחומר זה ויכולה להבטיח לי שהוא לא ייפול לידיים הלא נכונות?
לדוגמא, אם אדם מפקיד סכום כסף אצל חברה, האם הוא מצפה ממנה שהיא תשמור את הכסף הזה בכספת שנמצא אצלה במשרד ממש, או שהוא יסכים שתפקיד אותו עבורו בבנק? סיכוי גבוה כי הוא יאשר לה להפקידו בבנק. אולם הסיבה לכך היא מכיוון שהוא סומך על הבנק שלא יעביר כסף זה לגורם אחר. אם ידוע לו, כי לא חלים על הבנק חוקים ורגולציות לגבי השימוש שהיא עושה בכסף-האם עדיין יסכים להפקדה? סיכוי גבוה שלא.
זוהי הבעיה הגדולה עם שירותי הענן. אנו סומכים על השירותים הללו כי לא יעשו שימוש בלתי הוגן בפרטיות. אך הבעיה היא כי לא חלים עליה חוקים ורגולציות לגבי אופן השימוש בחומר הנמצא בידה. אין רגולציה אמתית של השימוש בתוכן, מה שיכול להוביל לבעיתיות גדולה מבחינת הפרטיות של הלקוחות.
אך הבעיה החוקית אינה מסתיימת כאן. חברות רבות אינן כשירות ואינן ששות לעבור משימוש בשירותים ובשרתים המקומיים לשרתים ב"ענן". התעקשות זו גורמת לעובדים ולדרג הנמוך יותר, אשר מטעמי נוחות רוצים לעשות שימוש מרחוק בשירותים אשר מקלים על חייהם, להשתמש באופציה הקלה והנוחה הזו. עובד, אשר כעת יכול, בצורה נוחה קלה ופשוטה, לקחת את עבודתו הביתה ללא כל מאמץ (דבר שלא יכל לעשות קודם כיוון ששרתי החברה לא היו נגישים מביתו), יעדיף להעביר את הקבצים דרך חשבון שירות הענן האישי שלו, וכך אף ללא רצון החברה, קבצים סודיים יישמרו בשרתים שאינם בשליטת החברה עצמה.
חברות קטנות כגדולות אשר חוות את השיפור והייעול הטכנולוגי הזה, עם התפתחות האינטרנט המהיר יידרשו, יחד עם המחוקקים בכל מדינה וכן ברמה הבינלאומית, לשאלה כיצד לגרום לשירותים אלה ליישר קו עם ערכים דמוקרטים ליברליים של פרטיות הקיימים בכל העולם המערבי.
עורך דין. בעל תואר ראשון במשפטים ומדעי המדינה ותואר שני במשפטים ועסקים בדגש על דיני קניין רוחני ואינטרנט. חבר וועדות קניין רוחני, היי-טק וזכויות בעלי חיים של לשכת עורכי הדין בישראל, עוסק בתחומי דיני הקניין הרוחני, האינטרנט והמשפט המסחרי.
מאמר זה נכתב בסיועו של מר אבישי אסטרין, סטודנט למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה.
