פרשת וישב - יוסף הצדיק 

בס"ד

על שום מה נקרא יוסף צדיק?

שלושה אבות לעם ישראל - אברהם, יצחק ויעקב.

אחר כך נקראים בניהם השבטים.

רק לאחד מהם נלווה שם תואר. הוא "יוסף הצדיק".

האם מתחילה היה יוסף צדיק?

וכך מסופר לנו בפרשה:

"היה רועה את אחיו בצאן

והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו

ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם" (בראשית לז, ב)

והרשב"ם מפרש: "את דיבתם של אחיו (בני לאה) רעה, שאמר לאביו: כך מבזים בני השפחות, אבל אני מכבדם ואני רגיל אצלם"

ורש"י מחריף עוד בפירושו: "כל מה שהיה יכול לספר בהם רעה, היה מספר"

על פי רוב המפרשים המספר על חברו גם אם אמת היא הריהו בכלל "מוציא דיבה"

ואם שקר הוא - הרי הוא מסית ומדיח.

אז איפה פה הצדיקות?

וכל כך גבה ההר בין יוסף לבין אחיו, עד ש"וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום" (בראשית לז, ד)

"מתוך גנותם למדנו שבחם: שלא דברו אחד בפה ואחת בלב" (רש"י על פי בראשית רבה פ"ד, ח).

אחר כך מגיעים סיפורי החלומות של יוסף. חלומות שמבחינת אחיו הרי הם מעידים על גאוותו ועל תחושת ההתנשאות שלו מולם.

"ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו

ויוסיפו עוד שנוא אותו" (בראשית לז, ה)

ובחלומו רואה יוסף "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגם ניצבה והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי" (בראשית לז, ז)

וכשהוא מספר על כך לאחיו הם כועסים: "המלוך תמלוך עלינו" (בראשית לז, ח)  ובכך פירשו לו את חלומו. שהרי לימדו חז"ל, שהחלום הולך אחרי הפירוש.

לכן בא יוסף וסיפר להם גם על חלומו השני: "הנה השמש והירח ואחד עשר הכוכבים משתחוים לי" (בראשית לז ט) הוא מספר  את החלום גם לאביו הגוער בו: " הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה?!" (בראשית לז, י)

ומתוך גערתו פתר גם הוא את החלום ליוסף.

ומתוך סיפורי החלומות - המשותף לשני החלומות - ההשתחויה - "משתחוים לי".  נראה שגאווה והתרברבות היו ביוסף. וכי לזה יקרא צדיק?

ולאחר 11 הפסוקים המספרים לנו על  ההצלחה של יוסף: אהבת אביו, כתונת הפסים המיוחדת בה זכה רק יוסף, החלום הראשון המראה אותו גדול מאחיו, חלום שני המראה אותו מושל בעולם - אותו יוסף עטור האהבה, התהילה - נהפך עליו הגלגל.

ומכאן ואילך עומד הכל להשתנות.

מכאן ואילך מתחילים יסוריו. מכאן ואילך מתחיל הוא להיצרף בכור היסורים.

זה מתחיל בשיחה הקצרה שלו עם אביו:

"ויאמר ישראל אל יוסף: הלא אחיך רועים בשכם

לכה ואשלחך אליהם.

ויאמר לו: הנני" (בראשית לז, יג)

"הנני". זה כל מה שעוונה יוסף לאביו השולח אותו לראות בשלום אחיו השונאים אותו.

ורש"י מסביר: "לשון ענווה וזריזות, נזדרז למצות אביו, ואף על פי שהיה יודע שאחיו שונאין אותו".

והרמב"ן מוסיף ומחזק: "כי יוסף לכבוד אביו נתאמץ ללכת אחריהם אל מקום רחוק ולא אמר: "איך אלך והם שונאים אותו?"

משמעת, כיבוד אב, מסירות נפש, כל זה רואים אנו כאן. אך עדיין אין אנו רואים אם מתחרט הוא על יחסו לאחיו.

והנה מרגע בואו אל אחיו נאלם דומיה. אין אנו שומעים אותו מדבר, מצטדק, לא מבקש, לא מתחנן על נפשו,

התורה אינה מספרת לנו על תחנוניו, אלא על השלכתו לבור.

זה שראה עצמו גבוה בשמים, הושלך לבור.

זה אשר ראה עצמו מלך - נמכר לעבד.

בהגיעו מצרים, לאחר שנמכר לעבד מסופר על יוסף שהוא עולה מעלה ומצליח מאוד  בבית אדוניו:

ומוסיף הכתוב: "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה" (בראשית לט, ו)

ורש"י מסביר את יופיו זה: "כיון שראה עצמו מושל התחיל אוכל ומסלסל בשערו"

אמר הקב"ה: "אביך מתאבל ואתה מסלסל בשעריך".. אני מגרה בך את הדוב! מיד: "ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף"

אבל הנה ברגע הניסיון המכריע, עמד לו כוחו.

ומאחר שגם במקום שביו לא הזדכך מאהבת השלטון, הוצרך לרדת לבור שנית.

וכך מספר יוסף שר המשקים לאחר שפתר לו את חלומו :"כי גנוב גונבתי ארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה, כי שמו אותו בבור" (בראשית מ, טו)

מפתיע. נראה שמי שראה עצמו גבוה מאחיו רואה עתה כי מקומו -  בבור.

ובזה שהכיר בקטנותו, זכה להתקרב באמת לכס המלכות.

והוא מבין את כל מה שעבר עליו ורואה את התכלית ליסוריו.

לכן, כשמגיעים אחיו בשנות הרעב והוא מתוודע אליהם אומר הוא להם מתוך האמונה הגדולה בה הוא נמצא עתה:

"וישלחני אלוקים לפניכם,

לשום לכם שארית בארץ

ולהחיות לכם לפליטה גדולה" (בראשית מה, ז).

(על פי נחמה ליבוביץ מהספר עיונים חדשים בספר בראשית לפרשת וישב)

מתוך האתר "פרשת השבוע"

http://www.2all.co.il/web/Sites8/parashathashavooa/