כל המשפחה מרזה 

כאשר אנשים הסובלים מהשמנה חולנית מרזים באמצעות טיפול התנהגותי, גם בני המשפחה שלהם עשויים להיות חטובים יותר, כך עולה ממחקר איטלקי חדש, שפורסם לאחרונה ב Journal of the American Dietetic Association. המחקר ביקש לבדוק אם הדברים, שלומדים מטופלים שמנים במהלך טיפול התנהגותי, יכולים להשפיע גם על המשפחה שלהם.

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) הוא אחת האפשרויות להתמודדות עם השמנת-יתר חולנית, על אף היותו פחות זמין. הטיפול מתמקד בשינוי החשיבה והגישה ביחס לאכילה ולהרגלים אחרים של סגנון חיים ומעניק למטופלים דרכים מעשיות לחולל שיפור בחייהם, כגון ניהול מעקב אחר צריכת הקלוריות היומית וניהול "יומן אכילה".

בני המשפחה צרכו 200 קלוריות פחות ביום

החוקרים בדקו את בני המשפחות של 149 מטופלים הסובלים מהשמנת יתר חולנית, שעברו תכנית טיפול התנהגותי באוניברסיטת בולוניה, שכללה 12 עד 15 פגישות קבוצתיות שבועיות.

לפי ממצאי המחקר, שישה חודשים לאחר שהחלו קרובי המשפחה שלהם בתכנית, בני המשפחה - בעיקר בני זוג וילדים בוגרים - הראו גם הם שינוי לטובה. בממוצע, הם קיצצו את הצריכה היומית שלהם בלפחות 200 קלוריות. בנוסף, הם אכלו קצת פחות שומן ופחמימות פשוטות ומעט יותר פירות.

שינויים אלה באו לכדי ביטוי באובדן משקל ממוצע של כ-900 גרם. ברם ההשפעה לטווח רחוק הייתה גדולה יותר על אותם 35 בני משפחה, שסבלו מהשמנת יתר, אלה רזו בממוצע כ-2.7 קילו, ושבעה מהם אפילו רזו מספיק כדי לעבור מהגדרה רשמית של 'השמנת יתר חולנית' להגדרה של 'בעלי משקל עודף'.

איך זה קורה?

אחת הסיבות לכך עשויה להיות, שבני המשפחה החליטו לעשות שינויים חיוביים כדי לעזור לקרוב המשפחה, שנמצא בתוכנית הטיפול ההתנהגותי. למשל, לסלק מהמטבח פיתויים מתוקים ושמנים, כך ציין החוקר הבכיר ד"ר ג'וליו מרקזיני במאמר שכתב לרויטרס בריאות.

לדברי ד"ר מרקזיני, סביר יותר להניח כי הטיפול ההתנהגותי באותו אדם הסובל מהשמנת יתר חולנית הנהיג שינויים בריאים בבית. רוב המטופלים בתכנית הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, 101 מבין 149 מטופלים, היו נשים, וכפי שציין החוקר, סביר להניח כי הן אלה האחראיות על תכנון הארוחה.

האם זה משקף את כלל המטופלים בעולם?

"אני לא יודע באיזו מידה האפשרות הזאת עשויה להתאים גם לתרבויות שונות", מציין ד"ר מרקזיני, "אבל זה בהחלט נכון לגבי משפחות איטלקיות".

כמו בכל מחקר, גם כאן ישנן מגבלות. אחת מהן היא, כי החוקרים ניסו לראיין כמעט 500 בני משפחה של המטופלים שלהם, אבל קיבלו תשובות רק מ-230 מהם, כלומר פחות ממחצית. לכן, יתכן כי התשובות הן של המשפחות היותר תומכות או של המטופלים בעלי המוטיבציה הגבוהה ביותר, ולכן אינן משקפות את המציאות של כל מי שמנסה טיפול קוגניטיבי התנהגותי לצורך הרזיה, מודה ד"ר מרקזיני.

באופן כללי, טיפול קוגנטיבי התנהגותי מצריך מוטיבציה גבוהה, כיוון שהוא תובעני מבחינת הזמן שהוא דורש, והמטופלים צריכים להתחייב לשנות את הגישה ואת ההתנהגות שלהם. כמו כן, טיפול זה אינו זמין בכל מקום.

ד"ר מרקזיני טוען, כי יש להביא בחשבון את ההשפעות הפוטנציאליות על בני המשפחה של מטופלים הסובלים מהשמנת יתר חולנית, כאשר שוקלים עלות מול תועלת של טיפול קוגניטיבי התנהגותי.

בארצות הברית, עלות ממוצעת של טיפול קוגניטיבי התנהגותי עומדת על 150 דולר לשעה ואין ערובה לכך שהביטוח הרפואי יכסה זאת.

אחד מנותח, השאר מרזים

ישנן ראיות לכך שטיפולים אחרים נגד השמנה עשויים אף הם להשפיע על בני המשפחה. במחקר שתוצאותיו התפרסמו בסוף שנת 2011 מצאו מנתחים מאוניברסיטת סטנפורד בארצות-הברית, כי בני משפחה של מטופלים הסובלים מהשמנת יתר חולנית, שעברו ניתוחי הרזיה, הפחיתו גם הם ממשקלם בשנה שלאחר הניתוח. התועלת הייתה קטנה: בממוצע, בני משפחה של אנשים הסובלים מהשמנת-יתר חולנית, הכוונה לאלה המתגוררים במחיצתו של המנותח, רזו ב-3.6 קילו בממוצע.

מחקר זה כלל 35 מטופלים ו-50 בני משפחה, והוא אינו מוכיח כי ניתוח הרזיה של אחד מבני המשפחה אכן עשוי להועיל למשפחה כולה. עם זאת, החוקרים אמרו כי הדבר הגיוני, כיוון שהשמנת יתר חולנית היא "מחלה משפחתית". גם כאשר אנשים עוברים ניתוח בריאטרי עליהם להתחייב לשינוי אורח חיים ושמירה עליו למשך כל החיים ואם גם המשפחה מרוויחה מכך, מה טוב.