גם השכירים יכולים להנות מהוצאות מותרות בניכוי 

סעיף 17 רישא לפקודת מס הכנסה קובע – "לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו, זולת אם הניכוי הוגבל או לא הותר על פי סעיף 31, יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד, לרבות ...". ועכשיו בעברית בבקשה.

מטרת מס הכנסה היא למסות את ההכנסה החייבת של האדם, כלומר אותה הכנסה שנותרה לו לאחר ניכויים, זיכויים והוצאות מותרות בניכוי. המשמעות היא שמס הכנסה ישולם על הרווח של האדם מאותה ההכנסה. עם כך נשאלת השאלה, אילו הוצאות שהוציא אדם הן הוצאות מותרות בניכוי? כעיקרון תוכר הוצאה בניכוי במידה וההוצאה שימשה בייצור הכנסתו של נישום (מי שחייב במס) בשנת המס ולשם כך בלבד.

אנסה להסביר זאת בפשטות, נישום מוציא מס' רב של הוצאות בכדי לייצר הכנסה, עם זאת ברור שחלק מההוצאות הנ"ל לא הוצאו באופן ישיר כדי לייצר הכנסה. לדוגמא, מר פלוני הינו מהנדס שנסע לחו"ל לצורך השתלמות מקצועית ושילם על כרטיס הטיסה במחלקת תיירים 1,000 דולר. כשהיה בחו"ל קנה לאשתו מתנה בסך 200 דולר. ניתן לראות בבירור כי ההוצאה בגין כרטיס הטיסה הינה בגין הגעה להשתלמות מקצועית שהכרחית למהנדס כדי שיוכל לפעול ולייצר הכנסה, לכן ההוצאה בסך 1,000 דולר תותר בניכוי למר פלוני (בתנאי שמדובר בכרטיס למחלקת תיירים/עסקים) והוא יפחית אותה מההכנסה שלו וע"י כך יפחית את חבות המס שלו. מנגד, רכישת המתנה לאשתו לא קשורה לייצור ההכנסה שלו כמהנדס ולכן הוצאה זו לא תותר בניכוי.

רובנו נוטים לחשוב שמה לשכיר ולהוצאות מותרות בניכוי, כי רק חברה יכולה לקזז הוצאות. לשמחתם של שכירים רבים אומר שהמחשבה הזאת הינה מוטעית. סעיף 17 אינו מגביל את ניכוי ההוצאות "לעסק" בלבד. כל מי שיש לו הכנסה, רשאי לנכות בגינה הוצאות ובתנאי, שהן עומדות בתנאי סעיף 17. גם שכיר רשאי לתבוע הוצאות אם אלו יצאו בייצור הכנסתו בשנת המס. סעיף 17 (מורכב מתתי סעיפים המפרטים את סוגי ההוצאות שיותרו בניכוי) שצויין בראשית המאמר מדבר על הכנסתו החייבת של "אדם". פקודת מס הכנסה מגדירה אדם: "לרבות חברה וחבר-בני-אדם.." המלה "לרבות", המופיעה בהגדרת "אדם", באה ללמד, שאין הדוגמות המובאות לאחר-מכן בגדר רשימה סגורה, והיא כוללת גם, לדוגמה אדם בשר ודם הקרוי "יחיד" או בדוגמא שלנו כל שכיר במדינת ישראל.

עכשיו אחרי שהבנו שגם השכירים במדינת ישראל רשאים לקזז מהכנסתם החייבת הוצאות מותרות בניכוי, חשוב שנסביר מהן ההוצאות שיותרו לשכיר בניכוי. בניגוד לחברה, הכנסתו החייבת של השכיר היא תלוש המשכורת שלו ואת רוב ההוצאות בגינו משלם המעביד שלו.

הקושי לגבי שכירים נעוץ בדרך כלל בקיומן של "הוצאות מעורבות" - הוצאות שהוצאו לצורכי עבודה אך מגלמות בתוכן גם מרכיב של הנאה פרטית. קושי זה אינו שולל בהכרח את ניכוי ההוצאה, שכן גם במקרים מעין אלה ניתן לנכות את החלק המיוחס לצורכי העבודה ולא לדרוש את החלק השייך להוצאה פרטית.

הרשימה הנ"ל כוללת דוגמאות למספר הוצאות המותרות בניכוי, אך אינה מהווה רשימה סגורה (חשוב לציין כי מדובר בהוצאות שהוצאו על ידי השכיר עצמו ולא על ידי המעביד שלו):

א.ספרות מקצועית שוטפת: הוצאות שהוציא שכיר בגין רכישת ספרות מקצועית אשר הינה הכרחית לצורכי העבודה שלו, יותרו בניכוי: ביטאונים תקופתיים, עיתונים מקצועיים, מאגרי מידע בתחום העיסוק וכדומה.

ב. תשלומים בגין הסדרי מס: שכר הטרחה המשולם ע"י השכיר לאיש מקצוע (יועץ מס וכן רו"ח) בגין הגשת דוחות (לשכירים שנדרשים על פי החוק), תיאומי מס, החזרי מס וכו' מותרים בניכוי באופן מלא והשכיר יוכל לדרוש אותן בשנה שבה הוציא את הכסף בגינן.

ג. דמי חבר: תשלום דמי חבר לאגודות מקצועיות בתחום העיסוק (לשכת עורכי הדין, לשכת רואי חשבון וכו') יותרו בניכוי וזאת בתנאי שהשכיר הוא זה שהוציא אותן ולא מדובר בהוצאה ששולמה על ידי המעביד.

ד. השתלמויות: הוצאות השתתפות בהשתלמויות לעדכון ורענון הידע המקצועי תותר בניכוי, לרבות כל ההוצאות הכרוכות בהשתתפות בהשתלמות (לינה וכו'). ההוצאות שיותרו בניכוי הנן אלה המתייחסות לשכיר עצמו בלבד ולא בגין בני משפחה.

ה. ספק אינטרנט: כאשר ניתן להוכיח שהשימוש הוא לצורכי עבודה בלבד, תותר ההוצאה בניכוי. אם יש בבית שני קווי אינטרנט אחד לצורכי עבודה והשני לצרכים פרטיים, יותר החלק המיוחס לצורכי עבודה. אם ישנו קו אחד ניתן לתבוע חלק מההוצאות לפי היקף השימוש, עם זאת מדובר בהוצאה שמאד קשה להוכיח אותה.

ו. תשלום לביטוח חיים במסגרת המשכנתא – כל שכיר או שאינו שכיר המשלם במסגרת המשכנתא שלו רכיב השייך לביטוח חיים מקבל זיכוי ממס בשיעור של 25% בגין מרכיב ביטוח החיים ששולם.

ז. חלק יחסי מהוצאות הבית. כאשר ניתן להוכיח כי השכיר נדרש לעבוד מביתו באופן קבוע במסגרת עבודתו, הרי שמס' הוצאות הבית הופכות להיות אינטגרליות לצורך ייצור ההכנסה וניתן יהיה להכיר בחלקן. אומר כי רשויות המס לא "מתלהבות" להתיר הוצאות כאלה בניכוי, אך אין מניעה להתירן בניכוי במידה וההוצאה הכרחית וחיונית לעבודתו של השכיר, למשל אם הוא מוכרח להמשיך ולעבוד בשעות הערב מביתו ולשם כך הוא מקצה חדר עבודה בבית. במקרים אלו הוא יוכל לקזז חלק יחסי מהוצאות הבית כגון: ריבית משכנתא בשל רכישת הדירה, שכר דירה: דמי השכירות המשולמים בגין החלק לצורכי העבודה יותרו בניכוי, ובתנאי שנוכה מדמי השכירות מס במקור והועבר לפקיד השומה. כיוון שפעולה זאת תביא לכך שמשכיר הדירה לא יזכה לפטור ממס בגין שכר הדירה מכיוון שמדובר בשכר דירה עסקי, לא נוהגים השכירים לדרוש את דמי השכירות כהוצאה מותרת בניכוי. חשמל, ארנונה וועד בית: יותר חלק ההוצאות המיוחס לצורכי העבודה.

זאת רק רשימה חלקית של הוצאות שציבור השכירים יכול לדרוש כהוצאה. חשוב לזכור כי במצב שבו השכיר מעוניין לנכות את ההוצאות הללו מהכנסתו ממשכורת, עליו להגיש דו"ח מס (באמצעות טופס 1301) למס הכנסה, בדיוק כפי שעצמאי מגיש בצירוף אישורים וקבלות על כל ההוצאות שברצונו לנכות.