יש הרגשה של עיוות דין, בכל הנוגע לחקירות הפרשיות בהן מעורב ליברמן.
ליברמן נמצא תחת מעקב משטרתי, כולל חקירות, האזנות סתר, מזה 16 שנה, במספר מגוון של פרשיות שכולן נסגרו במהלך השנים.
התיק הגדול המסובך של חברות קש וקבלת מיליונים, היה מחסל סופית את הקריירה הפוליטית של ליברמן וגם אותו צלח בהצלחה, אם כי לא בהצטיינות.
הגשת כתב האישום בפרשיית השגריר, יש בה ריח לא טוב של רדיפה, נקמנות על 16 שנות חקירה עקרות.
יש הבדל מהותי בין הרשעהבתקשורת לבין הרשעה בבית משפט.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
"משפט קדום הוא הגיונם של השופטים". (וולטיר)
"מביש יותר לעוות דין מאשר לסבול דין". (אפלטון)
תראו את האבסורד המתגלגל בתקשורת, מבין אלה הטוענים בלהט שיש לפטר את ליברמן, שאסור לו להמשיך לכהן במשרה ציבורית בשל חוות דעת הציבורית המצורפת, לסגירת התיק ע"י היועץ המשפטי לממשלה. ישנם רבים שטענו אחרי פסק הדין המזכה חלקית את אולמרט, למרות מה שנאמר בפסק הדין, כי הוא יכול וצריך לחזור לחיים הפוליטיים, ואצל אולמרט, מבחינה ציבורית, מוסרית ומשפטית –היה מצב חמור יותר.
וזה האבסורד והצביעות הפוליטית – במיטבה.
ליברמן רחוק מלהיות טלית שכולה תכלת, וגם בפרשת חברות הקש, יתכן שהוא לא נקי לגמרי ויש ספקות או רגישויות מוסריות הפעלות נגדו.
אבל המערכת המשפטית שלנו– בנויה על ראיות והוכחות חותכות ולא השערות.
השיטה או הפילוסופיה המשפטית של היועץ המשפטי
בתקופה שלפני, היועץ המשפטי מזוז, השיטה השלטת היתה, שבתיקים ציבוריים גבוליים, להעביר את ההכרעה המשפטית לבתי המשפט, שהם יחליטו, שהם יתעסקו ב"תפוח הלוהט", ולא יאשימו את הפרקליטות בנטילת צד או בהיסוס משפטי.
התוצאה היתה הרת אסון
רצף של זיכויים בתיקים ציבוריים/לרבות סגירת תיקים ששכבו בפרקליטות שנים, ביניהם נזכור:
1. התיק נגד רובי ריבלין, יו"ר הכנסת העכשווי – התיק נסגר לאחר שנים.
2. התיק נגד רפול ז"ל – זוכה בישיבה הראשונה.
3. שר המשפטים פרופ' נאמן – זוכה כליל בבית משפט.
4. השר אביגדור קהלני (גיבור ישראל) – זוכה כליל בבית משפט.
זאת רשימה מקוצרת, ביניהם היו גם ראשי ערים ורשויות מקומיות.
האווירה הציבורית/האמון בפרקליטות היו בשפל
באווירה קשה זו, מונה היועץ המשפטי מני מזוז לעמוד בראש המערכת.
בכנס באילת, מיד לאחר מינויו, הוא הצהיר בפני מאות עורכי דין שהשיטה הישנה, לפיה מועברים תיקים גבוליים לבית המשפט הסתיימה. לא נירה חץ ונסמן עיגול סביבו, זאת היתה הצהרתו.
רק תיקים שיש בהם בסיס איתן להרשעה, יועברו לבית משפט.
הפילוסופיה של הרשעה – חקירה וזיכויים
הגישה הזו, גורסת שפרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, הם בדרגה של בית משפט עליון ואם אין ראויות חותכות ומשכנעות, ואם אין סיכוי ממשי להרשעה – התיקים יסגרו ולא יועברו לבתי משפט, או במקרים המתאימים לשיפוט משמעתי או וועדת הכנסת.
התיאוריה של היועץ ויינשטיין
עו"ד ויינשטיין, היה שנים רבות סנגור פלילי מן השורה הראשונה, והטכניקה של חשיבה והערכת ראויות וסיכויי הרשעה או הזיכוי, נהירים לו ביותר.
אימוץ שיטת הסבירות בהרשעה
גישה זו גורסת, כפי שהסברתי לעיל, כי אין להעביר להכרעת בית משפט תיקים גבוליים, תיקים לא בשלים דיים, כדי לא להתבזות. לא להיות שותפים לעינויי דין במיוחד של אנשי ציבור.
נטילת אחריות ע"י הפרקליטות
גישת היועץ ויינשטיין, כפי שבאה לידי ביטוי בתיק ליברמן, תיק חברות הקש, שעל הפרקליטות לקחת אחריות ציבורית ומשפטית ולא להיכנע או להיות מושפע מהלכי רוח בתקשורת ובציבור.
התקפה על הפרקליטות והיועץ
ללא ספק, תבוא עתה התקפה מאסיבית על היועץ ועל החלטתו לסגור את התיק המרכזי.
הטענה שסגירת התיק– היא פגיעה בשלטון החוק ובמערכת, היא משוללת יסוד ובמידה רבה מגוחכת.
נניח שהיה מוגש כתב אישום– ואחרי שלוש שנות דיונים, ליברמן היה יוצא זכאי. מה היו טוענים אז – שזו פגיעה בשלטון החוק. אבל בוודאות, בשיטה זו היתה כאן פגיעה טראומטית במערכת.
החלטות אמיצות מחזקות את שלטון החוק
זה כבר הוכח גם בעבר, שהחלטות לא מקובלות ולא הולכות עם הזרם, לא רק שלא מחלישות אלא מחזקות את המערכת. לכן לא פגיעה בשלטון החוק ובמערכת – אלא חיזוקה, ביצורו של עקרון, כולם שווים בפני החוק.
הצד המוסרי ציבורי
בנושא זה יש מחלוקת בציבור, מזה עידן ועידנים.
ליברמן הצהיר בזמנו (2009), כי אם יוגש נגדו כתב אישום, הוא יתפטר. הכוונה שלו היתה ברורה לתיק הגדול, מאחר והוא נסגר, ההצהרה בטלה.
לגבי תיק השגריר
השגריר שהועמד לדין, יצא בעסקת טיעון של 4 חודשי עבודות שירות שמרמז על עבירה קלה יחסית.
אם ליברמן יורשע–הוא צפוי לעונש דומה של עבודות שירות/קנס, ללא קלון וללא מאסר.
האם על ליברמן להתפטר
מבחינה משפטית יבשה – אין הכרח ואין מניעה שימשיך בתפקידיו, בבחירות ולאחריהן. ולדעתי, בג"צ פנחסי/דרעי לא חל כאן באופן ברור.
ההחלטה בדבר התפטרות– היא בתחום המוסרי חברתי וההכרעה היא בידי ליברמן בלבד, אותה לקח במהירות ובשכל רב.
השפעה על הבחירות
להערכתי, כל מהלך שליברמן יעשה, לא ישפיע מהותית על המפלגה ליכוד-ביתנו, והיא תישאר יציבה, גם אחרי ההחלטה הסופית של היועץ. ואולי הפוך על הפוך אף תחזק אותה.
לסיכום:
1. התיק הגדול נסגר לאחר 3 שנות חקירה אינטנסיבית ותיקון קטן שנולד מהפרשיה הגדולה, לא תביא לחיסולו של ליברמן. מבחינה פוליטית מפלגתית ואולי להיפך, אצל תומכיו.
2. לכן, לדעתי – ההרגשה האובייקטיבית בפרשה זאת, היא של עיוות ליברמן.
3. "חזקת החפות"/"חזקת הספק הסביר"– קיבלו בהחלטת היועץ המשפטי חיזוק משמעותי, לאמור: עדיין לא אבדה תקוותנו למערכת הוגנת, אמיצה ואובייקטיבית.
4. "חזקת האינטליגנציה".
5. אפשר לצרף להחלטת היועץ– חזקה חדשה, עליה כבר כתבתי מאמר בעבר, בפרשת עו"ד ד"ר ויינרוט, שזוכה כליל אחרי עינויי דין מרובים והוא שימוש ב"חזקת האינטליגנציה" כי יש מקרים שליד החוק היבש ובמקרים גבוליים, או בשטח האפור או בהם יש "לאקונה בחוק", להשתמש בשכל ישר, ניסיון חיים, ניסיון משפטי לאמור: חזקת האינטליגנציה".
6. ההתפטרות של ליברמן– מהלך מבריק, לאחר קבלת ייעוץ משפטי מעו"דויינרוט וצוותו. מחד – מוריד מעצמו את כל איומי האופוזיציה ובג"צ הפיטורין. מאידך – מסיר את החסינות ודורש משפט מהיר.
הסיכויים – הסדר טיעון מקל, שלא יפריע להמשך פעילותו הפוליטית.
7. מי אמר שהבחירות יהיו משעממות?
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
