סולמות ונחשים 

בשבת האחרונה מזג האוויר כידוע היה חורפי למדי, בשבת בבוקר נשקפה אלי מהחלון שמש שעשתה לי רושם שאיננה מחממת אלא רק מאירה וגם זה בביצוע חלש, לכן החלטתי שעדיף לי לנצל את היום החופשי ולהסתגר עם משפחתי בביתנו.

אחד המשחקים האהובים על בתי בת ה-5 הינו "סולמות ונחשים" (לאלו מכם שאינם מכירים, מדובר בלוח שעליו מתקדמים בהתאם למספר שיוצא בהטלת הקובייה,לעיתים מגיעים לסולם שמקדם אותנו במשחק ולעיתים לנחש שבו אנו צריכים לרדת מטה לתחילת המשחק). שיחקנו ושיחקנו וככל שהזמן עבר הרגשתי שאני מותשת, שבעוד רגע אני קמה משולחן ואני יוצאת מהמגרש, לא ממש פורשת בשיא...אבל לא רציתי לבאס את הבת שלי, רציתי לשמש לה דוגמא אישית, "זה רק משחק", "משחקים בכדי ליהנות", "לא חשוב רק לנצח" ועוד מגוון משפטים כולל "לא לרמות" נשמעו בשיחה שלנו מעל לוח המשחק, וכל המשפטים הם נכונים אין ספק, אבל היה רגע שהרגשתי בו שאם עוד פעם אחת היא תאלץ לרדת בנחש הכי ארוך ולהגיע כמעט לתחילת המשחק היא תוותר ולא תמשיך, אני רימיתי, היא לא יודעת אבל אני רימיתי כי רציתי שהיא לא תשבר ושהיא תמשיך לשחק, היא עוד עלתה וירדה הרבה פעמים במהלך המשחק, הפסידה לאבא שלה וניצחה אותי אבל לא הפסידה את הרוח ואת המוטיבציה להמשיך לשחק, היה חשוב לי שהיא תבין שהמשחק לא נגמר רק בגלל שלא הולך לה, שיש סיכוי טוב שהיא תצליח לפתור את הקושי הנקודתי ולהמשיך הלאה, לא לוותר וליהנות מהדרך, לא לסבול מהמשחק.  

אני מאמינה שרבים מאיתנו מאפשרים לילדיהם לרמות קצת במשחקים, קשה לנו לראות את התסכול שלהם ואת העצבות כאשר הם מפסידים, אנחנו רוצים לתת להם את הדחיפה הקטנה, "לסגור עבורם את הפינה", להגן עליהם ולחסוך מהם את התחושה הלא נעימה הכרוכה בהפסד, במקרה שתיארתי קודם דווקא לא הענקתי לה ניצחון מובן מאליו, אלא את האפשרות לא להישבר כשקשה ולא לפרוש ממשחק שמאוד היא רוצה להתקדם בו ולנצח רק כי לא הולך, לשחק שוב ושוב, להבין את החוקים והכללים,להכיר את הלוח, להיות יצירתית ואופטימית, מה שהקובייה תטיל זה כבר בידי המזל,אין לה שליטה על זה.

ללא נחישות לא נוכל לפעול למען הגשמת מטרותינו, ועדין, איך משמרים את כוחה ונוכחותה של הנחישות בקרבנו גם כשקשה, קשה מאוד? הרי כאשר דברים לא הולכים, לעיתים אפילו במספר תחומים בו זמנית,הנטייה הראשונית היא להוריד את הראש,להנמיך פרופיל,להסתגר מעט,להתייאש,לוותר, כך נוצרת תקיעות בחיינו ובן האדם כבר אינו פועל בכדי לשנות אלא הוא הופך לשורד, "מתגלגל", משנן לעצמו "יהיה טוב" מבלי לעשות משהו אמיתי ואפקטיבי עבור זה.

זו לא באמת חייבת להיות הנטייה הראשונית שלנו, אנחנו דווקא יכולים לזהות קושי או משבר כאתגר, במקום לחשוב מייאוש וויתור לחשוב ביצירתיות לא על "למה" ויותר על "איך". בעזרת אימון, נעבוד על עצמנו ונחזק את המקום בו הרוח עשויה להישבר, כאשר אנו פועלים מתוך מודעות וערנות נזהה את הירידה באנרגיות שלנו כבר בתחילת הדרך,לא ניתן לעצמנו לשקוע מטה. חשוב שנשתף אדם קרוב בתחושות שלנו ולא נתמודד איתן לבד,חשוב שנבהיר לעצמנו מהי המטרה ומה אנו מוכנים לעשות עבורה,מה נכון לנו לעשות עבורה. לכל החלטה שנבחר יש מחיר, בדומה לכל פריט שאנו יכולים לבחור לרכוש בחנות, השאלה היא האם אני מוכן ויכול לשלם את המחיר הזה, ומעל לזה- מהו הרווח? אולי עכשיו קשה, חשוב להיזכר בתקופות אחרות שעשויות לחזור, לחשוב על פתרונות, משאבים והזדמנויות הנמצאות בסביבה שלנו ועשויות לקדם אותנו. בעיני זה בסדר גם אם הגענו למסקנה שהמטרה שבתחילה הייתה נראית לנו כה ראויה ונכונה עבורנו כעת היא לא רלוונטית.

חיינו מורכבים מלא מעט "סולמות ונחשים", הדרך היחידה לנצח את המשחק היא להמשיך ולנוע, להתקדם ולא להיתקע, נחישות תיקח אותנו לשם! 
"אמצא דרך, או שאסלול אחת".- פיליפ סידני