סעיף 145 (א) (2) לחוק התכנון והבניה קובע, כי גם תוספת או תיקון לבנין קיים, טעונים היתר בניה.
ידוע, כי הליך קבלת היתר הבניה הינו ארוך ומייגע ומשכך, בוחרים רבים לבצע את עבודות הבניה הדרושות להם ללא היתר כלל.
מחלקת הפיקוח על הבניה ברשות המקומית היא האמונה על מלאכת אכיפת החוק במתחם העירוני ולצורך כך, היא פועלת לאיתור עבירות הבניה ואיסוף ראיות שיסייעו להרשעת מבצעי העבירה.
באשר לחלקה הראשון של המלאכה, עבודתם של הפקחים קלה, שכן הם ניזונים לרוב מדיווחים, שמא נאמר הלשנות, מצד דיירים כנגד שכניהם בבניין או בשכונה.
ברם לעיתים, חוטאים הפקחים ב"יעילות יתר".
בפני בית המשפט המחוזי מרכז, נדון לאחרונה ערעור שהוגש על ידי נאשם, כנגד הרשעתו בבית משפט השלום הראשון לציון (עפ"א 22823-03-12 נחשון נ' ע.ראשל"צ), בכך שבשנת 2008 התקין צינור ביוב היוצא החוצה מקיר דירתו שבבניין מגורים ברחוב חפץ חיים 9 בראשון לציון, ונפרס על פני קיר הבניין החיצוני והכל, ללא היתר בניה.
הנאשם ערער על הרשעתו וטען, כי היה הכרח בהתקנת הצינור החיצוני כדי למנוע סתימות ביוב, משום שצנרת בבניין לקויה.
הנאשם טען עוד, כי על קירותיו החיצוניים של הבניין ממילא מצויים צינורות מים, צינורות ביוב, מרזבים וצינורות קישור בין מזגנים לדירות אשר כנגד מתקיניהם לא הוגש כתב אישום.
הנאשם הוסיף וטען, כי אין בהתקנת הצינור על ידו משום פגיעה באינטרס כלשהוא ואף לא באינטרס הציבורי ומדובר במעשה קל ערך העונה להגדרה המשפטית "זוטי דברים".
נוכח כל אלה, ונוכח זאת שההליך המשפטי שנוהל נגדו הינו תולדה של תלונת דייירת בבניין שהוכח כי היא "מתלוננת סדרתית", טען הנאשם, כי יש מקום לראות בפעולת הרשות נגדו משום אכיפה בררנית וקיצונית.
מנגד, טענה הועדה המקומית, כי יש להותיר את ההרשעה על כנה וכי קיים סיכון שצינור ביוב המותקן ללא קבלת היתר עלול ליפול ולגרום נזק לדיירי הבניין.
לאחר שמיעת הצדדים מצא בית המשפט המחוזי לקבל את ערעורו של הנאשם ולזכותו.
בית המשפט קבע, כי כתב האישום הוגש רק בעקבות תלונת השכנה וקיבל את טענת הנאשם שקיימים צינורות רבים אחרים על קירות הבניין, אשר בגינם לא הוגשו כתבי אישום כנגד מי מדיירי הבניין.
בית המשפט דחה גם את טענת הועדה המקומית לעניין הסיכון בנפילת הצינור וקבע, כי עניין זה כלל לא עלה בערכאה מטה וממילא, לא יתכן כי רק הצינור שהתקין הנאשם מסכן את הבטיחות ולא צינורות קיימים אחרים.
מכל אלה, הגיע בית המשפט לכלל מסקנה, כי המקרה הנדון מהווה אכיפה בררנית ופסולה מצד הרשות המקומית, וכי כתב האישום כנגד הנאשם הוגש על יסוד שיקול זר, באופן הפוגע בתחושת הצדק וההגינות, בעוד המעשה בגינו הוגש הינו "פעוט ערך מבחינה ציבורית".
עו"ד דן הלפרט, בעל תואר ראשון ושני במשפטים ותואר ראשון במינהל עסקים, חבר ועדת הקניין של לשכת עורכי הדין ומאמריו מתפרסמים בעיתונים "גלובס" ו"הארץ". משרדנו מתמחה בתחום המקרקעין (הגנת הדייר, תיווך, הסכמי שיתוף ופירוק שיתוף, עסקאות מקרקעין (פינוי בינוי/ תמ"א38/ תמ"א 38/2/ מכר/ רכישה/ קבוצות רכישה/ קבלנים/ קומבינציה), שכירות, תכנון ובניה, מושבים, בתים משותפים (רישום ותיקון צו בית משותף, סכסוכי שכנים בנוגע לשימוש ברכוש המשותף, ליקויי בניה ועוד).