בטח מרגריטה מתהפכת במיטה ואם נפטרה כבר, בקברה. בסך הכל היא רצתה להעלות את לחץ הדם שלה לפני משחק טניס, ובעלה, ליאונרדו, כימאי בחברת תרופות, רצה קצת לעזור.
אז ב- 1944 הוא סינתז את החומר החדש הזה – מתילפנידאט. וקרא לו על שם אהובתו – ריטלין. מי חשב שיתנו את זה לילדים בני 4 בדרך לגן חובה או שסטודנטים למשפטים יסניפו שורות לפני הבחינה.
מה זה בכלל?
ההגדרה היא "תרופה פסיכוטרופית מעוררת" – Stimulating Drug. איזה שם אקזוטי ואיזו תופעה מוזרה שתרופה באנגלית זה לפעמים Medicine ולפעמים Drug. היקף התכונות המעוררות התברר במהלך השנים, לא בדיוק יודעים איך זה עובד (אופס) אבל החומר הזה הפך ללהיט היסטרי ברחבי העולם המערבי כשארה"ב צועדת בגאווה בראש הרשימה וישראל במקום מכובד.
יש כאלו שאומרים שהריטלין, או הקונצרטה, שזו וורסיה מתוחכמת עם מנגנון השהייה ארוך ושם שרק המחשב להמצאת שמות מבצעים של צה"ל יכול היה להגות, הצילו את חייהם. זה בסדר. גם חבל יכול להציל חיים, תלוי בנסיבות. תלוי על מה מסתכלים ולאיזה פרק זמן. תלוי.
העסק מורכב משני צדדים. הראשון נוגע למערכת החינוך ואופן ההתנהלות של כיתה בת 42 ילדים סקרנים אך משועממים למוות. השני נוגע לילדים עצמם. בהתנהלות לא ניגע היום. בילדים – כן.
הפרעות קשב וריכוז, עם קצפת מלמעלה בהזמנה מיוחדת של היפראקטיביות הינה תופעה בקנה מידה מגפתי. כשהייתי ילד בשנות ה- 60 העליזות, כשבאסימון היה חור (אמא, מה זה אסימון?) היה בכיתה איזה אחד משועמם שהיה קצת מפריע וקצת מטייל וקצת מעיף אווירוני נייר. היום יש 10 כאלו שמטיילים על הקירות. קצת קשה לנהל מוסד חינוכי ככה. יש כאלו שבשלב זה קופצים, גם זה סוג של הפרעת קשב, ומנסים להפיל את כל התיק הזה על שיטות האבחון המתקדמות שהתפתחו בעשורים האחרונים. זה יכול להסביר גידול של 30%, לא של 300%.
בכל אופן, מרגריטה הלכה לשחק טניס ואנחנו קיבלנו קונצרטה. לא בדיוק יודעים איך זה עובד (אוף, נראה לי שאמרתי את זה כבר. מה קורה איתי?) וכמובן, כרגיל, לא מתעסקים עם מקור הבעיה - מתאבן בטעם חיסונים לרוב, מנה עיקרית המורכבת מזיהומים שונים ומשונים כמו קרינה סלולרית, טלויזיה, מה שיוצא מהארובות בחדרה ומתכות רעילות בקרמבו, ולקינוח מנה של הורמונים. כל זה מוגש עם מערכת חינוך משעממת וחסרת יצירתיות.
עם כל זה לא מתעסקים אלא הולכים לטפל בסימפטום. כשמטפלים בסימפטום קורים 3 דברים (כמו בצבא):
1. פוגעים בול בבעיה ופותרים אותה. הסיכוי של זה בערך כמו לפגוע בזבוב עם רוגטקה (אמא, מה זה רוגטקה?)
2. משפרים משהו מצד אחד והורסים מהצד השני. למשל, יש יותר ריכוז אבל פחות יצירתיות.
3. נהנים מתופעות לוואי משונות.
בשביל המצב רוח, נתחיל ונסיים עם סעיף 3 ורשימת תופעות הלוואי הידועות על פי עלון הצרכן עם תוספות ציניות קלות מצידי :איבוד תיאבון (לא רע לנערות עם 2 ק"ג עודפים ובעיית דימוי עצמי) , עצבנות (הי, חשבתי שזה בא לטפל בעצבניים), קושי להירדם, פריחה בעור (אז הורדת שני ק"ג אבל מה קרה לפנים שלך?), סרפדת, חום, הזעה, בחילה, הקאה, כאבי בטן, סחרחורת, כאבי ראש, מצב רוח ירוד, חוסר מנוחה (מה, זה לא כמו עצבנות?), התכווצות שרירים, יובש בפה, ראיה מטושטשת, אובדן משקל (זה מה שקורה כשאין תאבון), שינויי לחץ דם, נשירת שיער (גם לא עוזר לדימוי העצמי אלא אם אתה ברוס וויליס). יש גם תופעות לוואי נדירות המחייבות היוועצות מיידית ברופא: חום גבוה פתאומי; כאב ראש חמור או בלבול, קושי בדיבור, דפיקות לב מהירות, האטה בקצב הגדילה, החמרה בסימפטומים של ההתנהגות שקדמו לטיפול, שמיעת קולות, חשדנות, אמונה בדברים לא אמיתיים. (תודו ששלושת האחרונים מגניבים במיוחד!)
ישנם מחקרים מדעיים הטוענים כי התרופה גורמת נזק בלתי הפיך לבריאותו הפיזית של הילד והמתבגר - פגיעה בכבד, ביכולת הסינון הכלייתית, כאבי ראש ומיגרנות, בעיות גדילה, דיכאון ונטיות התאבדותיות. שלא נדבר על סעיף קטן בסוף שטורד מאד את מנוחת בני הנוער והסטודנטים - בזמן השימוש בתרופה אין לשתות משקאות חריפים.
גבירותיי ורבותי. מדובר על תרופה פסיכיאטרית. עם מאפייני התמכרות ועם תופעות לוואי לא פשוטות. יש ילדים שזה ממש ממש משפר את הריכוז שלהם. אני מציע לבדוק אופציות אחרות, עדינות, לא פולשניות, נטולות תופעות לוואי שמתעסקות עם מקור הבעיה ולא עם הסימפטומים שלה.
יש מלא אופציות כאלו. להלן חלק קטן עם הפנייה לבעלי מקצוע מעולים בתחום.
אתמול פגשתי כירופרקט שנושא קשב וריכוז זו ההתמחות שלו (דר' עומר הירש). שינוי בתזונה וייעוץ נטורופתי יעשה פלאים (נועה פרומן). "פיסיקה משפחתית" משפיעה מאד על הקשר בין הילד להורים ובינם לבין עצמם וכמעשה קסם מתרחש שינוי (לילך פלג). שיטת פלדנקרייז משנה את כל מערך היציבה והקשר בין המח לגוף (גילית גולדפרב), שיטת גרינברג מאפשרת שחרור מטראומות פיזיות עמוקות (שולי כהן), גם להומיאופתיה הקלאסית כלים מצוינים לטיפול. (גיא אילון)
