{נכתב ב-20 בדצמבר 2012}
עקב חששי הרב ופחדי העצום, מפני ממשלת ביברמן-פייגלין*)-מרזל (ובמלים פשוטות: ממשלת-כהנא) - אשר אולי יחימוביץ' ולבני, יהיו חלק ממנה ואולי יתפקדו, כ"קופוזיציה" אנמית ומשת"פית, לדרכה הנלוזה - כמו גם עקב מצבה העגום, של המחאה החברתית בארצנו (היקרה מאד ללבי, גם אם יש הסבורים אחרת, בטעות) ועולם-המושגים הישראלי המעוות = המעריץ מלחמות, כלי-נשק וצבא, אך מתעב אורגיות בריאות ועירום יפה - שקלתי, כידוע לרבים מביניכםן, מעבר לאיזשהו מקום אחר.
לפני למעלה משבועיים, הכנתי ויד, בו ניסיתי ליידע, פעילים סוציאליסטיים ממדינות-העולם השונות, על דבר פנייתה המחרידה לפשיזם, של התרבות הפוליטית הישראלית בכלל ושל מפלגת-השלטון הנוכחית בפרט. הוא לא ממש עניין איש מהם.
לפני חמישה ימים, פרסמתי בבלוגי רשומה קצרה, בה שאלתים שאלה פשוטה: האם, במקרה הצורך, בלית-ברירה, יהיה לי, בכלל, לאן להימלט. לא זכיתי לשום התייחסות.
למחרת (כלומר, לפני ארבעה ימים), פרסמתי רשומה ארוכה יותר, בתחינה לקבל תשובה ברורה. שוב, זכיתי, אך ורק, לשתיקה רועמת. צר לי לשוב ולומר, שמכל הגרוייסע-"שמאלנים", באירופה ובאמריקות והיכן-לא = מכל הקומוניסטים והאנארכיסטים ואנשי-האוקיופיי והמחאה הספרדית והיוונית ומי-לא - איש לא טרח, כלל וכלל, להתייחס לפניותיי.
דבר זה, גם אם אינו מפתיעני במיוחד, עדיין הוא מאכזב ומצער מאד.
למעשה, כבר לפני למעלה מארבע וחצי שנים, חשדתי, שכל העאלק-שמאלנות-נאורה, של עמי-אירופה, אינה אלא צביעות גזענית. שנה אחת מאוחר יותר, נוכחתי בכך, בבירור, לגבי השבדים; כיום, אני יודע זאת, לגבי המערב כולו, ללא-יוצא-מן-הכלל.
אין לי ברירה, על-כן, אלא לחזור ולהיות ציוני - פשוט, עקב הכרה פשוטה במציאות: לא רוצים אותנו, בשום-מקום אחר שהוא. כלל האנטי-ציונים האירופאים, פשוט רוצים לראות, את כלל היהודים, נרדפים וחלשים. לא אכפת להם בשיט, מכל אותן "זכויות-הפלשתינים" - לא יותר משלימין הישראלי, אכפת היה אי-פעם, מגורל תושבי-דארפור, מעבר לאפשרות השימוש בשואתם, ככלי-ניגוח נגד הערבים באשר-הם - וזה הכל.
ובדיוק בה-במידה, אלה העאלק-פרו-ישראליים מביניהם, פשוט תומכים, במעללי ממשלות-ישראל השונות - כי הם יודעים יפה-יפה: סרבנות-השלום הזאת, צפויה להביא על ישראל את קיצה - ואז...
הנוצרים, כולם - בעיקר אלה האירופאים מביניהם, אולם בפירוש לא רק - הם אנטישמים מטבעם. יכולים הם להעמיד פני תומכים בפלשתינים, או תומכים בישראל - אבל, הכל בולשיט: הם אנטישמים, שונאים אותנו ואת המוסלמים, בדיוק בה-במידה, מייחלים להשמדת-כולנו וכל הצגותיהם, של רגע תמיכה בעזתים ורגע תמיכה בישראלים, אינן אלא מחזות-שווא ריקים מכל תוכן, למעט כלי-ניגוח, בעימותים פוליטיים פנימיים אצלם; מעבר לזה, גם אנו וגם תושבי-עזה, אינם מעניינים אותם, אפילו, כקליפת-השום.
מלבד-זאת, כידוע: בכל העולם, כיום, שונאים מהגרים... אלא-אם-כן הם עשירים, כמובן (מה שאני, לפחות, לא אזכה להיות לעולם).
כאן אני בביתי. במקום-מגוריי הנוכחי, טוב לי יותר משהיה אי-פעם במאה הנוכחית. טוב לי יותר, משהיה לי אי-פעם, לפחות מאז רצח-רבין.
לא בא לי לעזוב.
לא מתאים לי לוותר על זה.
פשוט, פשוט לא.
הפעילות, למען ישראל טובה יותר, היא כל חיי.
בלעדיה, חיי ריקים לחלוטין וחסרי-כל-טעם שהוא.
אין לי ארץ אחרת.
*) על פייגלין ומחנהו: http://www.facebook.com/abualmog/posts/125077444317439
סופר, משורר, עורך, הוגה-דעות, פובליציסט, אינטלקטואל, פעיל פוליטי, מתרגם, רעיונאי ("קופירייטר"), מעצב והומוריסטן רחובותי מקורי ביותר. בשנים 2005-2007 למדתי, באוניברסיטה העברית - הר הצופים (לימודי הודו, בורמה, רוסיה, פולין ואוקראינה, לשון עברית ומעט בלשנות כללית). יליד-רחובות (1975) והתגוררתי גם בתל-אביב (1998-1999 ו-2001), בבודאפשט (1998), בחיפה (2004-2005) ובירושלים (2005-2007). צמחוני, מרקסיסט, אנארכיסט, נודיסט, דאואיסט, רומנטי מאד, מחבק-עצים ומבטל-מגדר. מאמין בדת הפרדס.
