לסלוח, מדוע לסלוח לאדם אחר... 

כל עוד אדם עדיין לא הבין את מהותו הפנימית, המסוגלות לסלוח ולפתח יכולת סליחה, הינו דבר חשוב, משמעותי ואף כמעט הכרחי.
ומדוע שתרצו לסלוח למי שפגע בכם?

אתם כן תרצו לסלוח מכיוון שזה גורם לכם להרגיש טוב יותר, והשאיפה של האדם היא להרגיש מה שיותר טוב ולהיות חופשי ומאושר.
וזה לא בהכרח שאותו אדם שפגע בכם ראוי לסליחתכם, אלא שיש לכם רצון ללמוד הערכה וקבלה אמיתית כלפי עצמכם, ויש את המקום והרצון החותר להשכין שלום בתוככם, להשכין שלום בין כל החלקים הנפרדים שבכם, המופרדים שהלכו לאיבוד, המחפשים עכשיו לחזור אל המקום של השקט, של החסד הקיים תמיד שאינו משתנה, אינו כועס ולכן הוא לא צריך לסלוח, עמוק פנימה, אתם יודעים שהוא קיים, אבל אולי אתם עדיין לא בטוחים, ולכן, בדרך להכרה הפנימית המהותית שהנכם, מומלץ לנסות ולסלוח לכל מי שפגע ומשקף בסך הכל את המקומות שעדיין אתם רגישים מידי, נאחזים מידי, עדיין חווים את עצמכם כקורבן מסכן, עדיין מאמינים לקולות שיש מישהו בחוץ שפוגע בכם ושצריך לסלוח לו.

אם תביטו היטב, אלו שפוגעים בנו או מנסים לפגוע, אלו מי שמאד פגועים בעצמם, הם לרוב כל כך פגועים, עד שאינם מבחינים או שמים לב למעשיהם,
ואינם בהכרח מודעים להתנהגות הפוגענית שלהם.
אם תהיו ערניים, תוכלו לראות שבאופן די קבוע מחוסר מודעות ומפחד, הם פוגעים בעצמם שוב ושוב.
אין זה אומר שאתם צריכים להישאר בחברתם, אם יש לכם את האפשרות, תתרחקו, אבל בטח ובטח שאין כל טעם להישאר כועסים או נוטרים טינה.
זה רק פוגע בכם בחזרה וזה מעכב אתכם מלהמשיך את ההתבוננות הפנימית יותר לעומק ואין בזה כל טעם.

נסו ללמוד איך לא להכנס לדרמה של הקורבן שעושים לו דברים פוגעניים ברמה האישית. זה לא אישי כלפיכם, זה נעשה מהרבה סיבות ולרוב זה יותר מורכב ממה שנדמה (מה גם שיכול להיות מאד פשוט), נסו לשחרר את זה מה שיותר מהר, לא להזדהות עם הדרמה אלא לקחת את זה כיתרון כדי להמשיך ולהתקדם פנימה להבנת ולהכרת מהותכם האמיתית.

כמו שיש לנו את הכוחות לעשות דרמה שלמה ממשהו שעשו לנו או אמרו לנו, באותה המידה יש לנו את הכוח שלא לקחת את זה ברמה האישית לסיפור דרמתי.
זה הכל תלוי בכם וברצונכם, זה תלוי לאן רצונכם להגיע בחייכם, וכאן בנושא זה, יש לכם גם את הבחירה לכאן או לכאן.
כן, זה דורש הרבה כוחות, אבל אני יכולה לספר לכם שזה בהחלט אפשרי.

וביום שמגיעים למקום ההוויה שאינו מזדהה ואינו שופט, ולומדים להישאר בו, לומדים להכיר אותו כקרוב יותר לאמת של מי שאתם, כמתבונן בהווה שאינו שופט או מבקר, זה יהיה במקום הלימוד שאחזתם בו עד היום שאתם משהו נפרד ושמישהו יכול לפגוע בכם…

יש עוד צעד אחד פנימה, המבטל גם את הרעיון של זה שמתבונן, או בכלל מבטל כל רעיון, ועל כן לא שייך גם רעיון הסליחה, ועל כך כבר אספר במאמר אחר…