תהליך הגישור עם בני-זוג מתגרשים 

תהליך הגישור עם בני-זוג מתגרשים
ד"ר סוזן זיידל, פסיכולוגית ומגשרת
(מפרק 2 בספרה, להתגרש ולהישאר חברים)

מטרות הגישור בגירושין
המטרה העיקרית של תהליך הגישור היא לאפשר לזוגות להגיע להסדר, שיסייע להם להיפרד ולהתגרש כחוק. רוב הזוגות שפונים למגשר מעוניינים להגיע להסכם גירושין, הכולל הסדר הורות והסכם ממון.
מטרה משנית היא להגיע להסדר, שישרת את בני המשפחה בצורה הנכונה ביותר, בהתאם לנסיבות המשפחתיות. לא די בכך שמגיעים להסכם. איכות הסכם הפירוד חשובה לא פחות. איכות ההסכם קשורה לא רק לתוצאות סבירות והוגנות עבור בני-הזוג, אלא בייחוד להחלטות טובות בעניין רווחת ילדיהם.
מטרה נוספת, מבחינת המגשר, היא לשפר את יכולתם של בני-הזוג לנהל דיון ענייני, נטול איבה, כדרך לפתור חילוקי דעות ובעיות. שאיפה זו רלוונטית כשלבני-הזוג ילדים משותפים והם ימשיכו לנהל מערכת יחסים שיתופית כהורים לילדים, גם לאחר הגט. התקווה היא שבני-זוג אלו ידעו להשתמש בכלים שרכשו למען העתיד - אם יתעוררו בעיות חדשות וחילוקי דעות בעניין הילדים.
מבנה תהליך הגישור בגירושין
התהליך מתחיל בקבלת מידע על המשפחה ועל צעדיהם של בני-הזוג ביחס לפירוד. כמו בכל תהליך גישור, לאחר שהמגשר מסביר מהו תהליך הגישור - הצדדים מתבקשים להסכים לכללי יסוד ולחתום על טופס השתתפות בתהליך (כלי 3 בפרק 3). מפאת חשיבות הפגישה הראשונה היא מתוארת ביתר פירוט בפרק 3.
בשלב הבא, על הצדדים לקבוע את תחומי הדיון. ברוב המקרים, זוגות ירצו לדון בכל הסוגיות של הגירושין, גם אם פנו לגישור כדי ליישב מחלוקת מסוימת. בדרך כלל מתחילים בנושא ההורות, ממשיכים בדיון על מזונות הילדים ומסיימים בנושא חלוקת הרכוש.
בכל נושא ונושא, דרך העבודה היא לאסוף מידע רלוונטי מחוץ לפגישות הגישור, להביא את המידע לישיבות הגישור, לבדוק אפשרויות שונות בכל נושא, לנהל לגביו משא ומתן ולקבל החלטות. איסוף עובדות ומספרים הוא משימה חיונית, כי יש להגיע להחלטות רק לאחר שהושג מידע מלא ומדויק. המגשר ינחה את בני-הזוג כיצד להשיג מידע נחוץ בכל נושא שעל הפרק. מידע רלוונטי עשוי להתקבל ממומחים שונים, כגון עורכי-דין, רואי חשבון, יועצי מס, מתווכים, שמאים, מומחים לבטוח ופסיכולוגים.
מספר הפגישות עם מגשר משתנה מזוג לזוג בהתאם למורכבות הנושאים ונכונות האנשים להגיע להסדר. ברוב המקרים התהליך יימשך בין שלוש לשש פגישות.
בסיום התהליך, המגשר כותב סיכום של החלטות בני-הזוג בכל הנושאים. זהו מיזכר הבנה, והוא מהווה בסיס להסכם גירושין משפטי. ההסכם עצמו נערך על ידי עורך-דין. ניתן לאשר את ההסכם בבית-המשפט לענייני משפחה או בבית-הדין הרבני, ולאחר מכן יסדיר בית-הדין הרבני את מתן הגט.
נוהל מפגשי הגישור
בגישור משפחתי רוב המפגשים יהיו משותפים לשני בני-הזוג. עם זאת, יש מצבים שבהם דרוש מפגש נפרד עם כל צד. המגשר יתווה את מדיניותו לגבי מפגשים נפרדים מן ההתחלה, כשנקבעים כללי היסוד. אחת הסיבות לשימוש בשיחות נפרדות היא לבדוק אם קיימת אלימות במשפחה, דבר שישפיע על המשך העבודה עם הזוג. סיבה נוספת היא לאפשר לצדדים לדבר על בעיות, שהם חוששים להעלות במפגש משותף, או שהם מסרבים לדון בהן בנוכחות הצד האחר.
במקרים חריגים, כאשר הגישור כולו יתנהל בשיחות נפרדות, המגשר ישמש כמתווך בין הצדדים וישתמש ב"דיפלומטיה של דילוגים". במקרים אלה, ייתכן שיגיעו להסכם גירושין מקובל, אך מערכת היחסים בין בני-הזוג תישאר מתוחה ובעייתית.
השתתפות הילדים בתהליכי הגישור
ככלל, הילדים אינם לוקחים חלק בתהליך הגישור, אך לעיתים השתתפותם הכרחית כאשר מוקד הסכסוך מתרחש סביבם. מגשרים, שיש להם רקע מקצועי בטיפול משפחתי או בטיפול בילדים, נוטים יותר לערב ילדים בשיחות הגישור. לפיכך, זוגות שמוקד הסכסוך שלהם נסב על ילדיהם - רצוי שיבחרו במגשר בעל רקע טיפולי ולא במגשר מרקע משפטי בלבד.
המגשר יכול להיפגש עם כל ילד בנפרד או עם כל הילדים יחד, ללא נוכחות ההורים. לאחר שיחה עם הילדים, ההורים יקבלו מהמגשר מידע על הרגשות ילדיהם, על חרדותיהם ורצונותיהם המיוחדים, בתנאי שהילדים הסכימו כי המגשר ידווח להורים. מידע זה עשוי לעזור להורים להגיע להחלטות נכונות יותר על הסדרי ההורות בעתיד.
ייתכן שהמגשר יזמין את הילדים לפגישה משותפת עם הוריהם כאשר דנים בהסדרים הנוגעים להם ישירות. לפעמים המגשר מזמין את הילדים לקראת סיום הגישור, כדי לבדוק את תגובתם לתוכנית, שהציעו ההורים עבורם. תגובתם של הילדים יכולה לגלות שיקולים, שההורים לא חשבו עליהם.
להשתתפות הילדים בתהליך הגישור יש חשיבות גם עבור הילדים עצמם. יש להם הזדמנות להבין טוב יותר מה מתרחש במשפחה, דבר שיכול להפחית את הבלבול והחרדה מן העתיד. המפגש מדגים לילדים, שהוריהם מנסים להסדיר את הסכסוך בצורה שקטה ושאין הם מנהלים ביניהם "מלחמה". הילדים המשתתפים במפגשי הגישור נוכחים לדעת, שהוריהם מביאים בחשבון את צורכיהם ואת רצונותיהם וכי לא נשכחו ולא נדחקו הצידה בתוך המערבולת של המשבר.
בכל מקרה, האחריות לקבלת ההחלטות תישאר בידי ההורים. הילדים יכולים להשמיע את דאגותיהם ואת רצונותיהם, אולם את ההחלטות העיקריות יקבלו הוריהם.
השתתפות של מומחים ובעלי עניין בתהליך
על פי רוב, כשעורכי-דין יועצים או מייצגים תיקי גירושין, הם נשארים ברקע ואינם משתתפים בפועל במפגשי הגישור. בענייני משפחה, עורכי-דין מניחים ללקוחותיהם לייצג את עצמם במשא ומתן המתקיים בגישור. עם זאת, נוכחותם והשתתפותם הפעילה בישיבות הגישור היא בהחלט אפשרית. השתתפותם שכיחה יותר כשהגישור מתנהל לאחר שהתיק הופנה מבית המשפט. בכל מקרה, עורכי-הדין הם מקור למידע וייעוץ מחוץ למפגשי הגישור, ויש להם מעורבות פעילה בעיקר לפני קבלת ההחלטות הסופיות ובעריכת הסכם הגירושין.
אם יש צורך במומחים מתחומים אחרים (רואה-חשבון, פסיכולוג וכד'), הם יעבירו את חוות דעתם בכתב לצדדים או למגשר ולא ישתתפו בפועל בישיבות הגישור. רק במקרים מיוחדים מערבים את המומחה במפגשי הגישור. המומחים יוזמנו כדי לייעץ לבני-הזוג בנוכחות המגשר, או כדי למסור מידע מקצועי ואובייקטיבי על היקף רכוש המשפחה ושוויו, או על הצרכים המיוחדים של הילדים.
המגשר יכול להזמין גם אנשים אחרים, אם לדעתו יש להם השפעה ניכרת על אחד הצדדים, לחיוב או לשלילה. ה"אחרים" הם בני המשפחה המורחבת או שהם שותפים חדשים לחיים, המעורבים רגשית בתהליך הגירושין. המגשר ירצה לגייס את שיתוף הפעולה שלהם, או לסירוגין, לנטרל את השפעתם השלילית. בכל מקרה, השיחות עם ה"אחרים" יתנהלו רק עם אותו צד, שהם תומכים בו. בפועל, ברוב המקרים, רק המגשר ובני-הזוג משתתפים בישיבות הגישור.
הגורמים המשפיעים על תהליך הגישור
את הגורמים המשפיעים על תהליך הגישור ניתן לחלק לארבע קבוצות: אפיוני בני-הזוג, אפיוני הקונפליקט, המגשר ואופן עבודתו, וגורמים חיצוניים.
מאפייני בני-הזוג המשפיעים על תהליך הגישור
אישיות בני-הזוג ומצבם הרגשי
האישיות של כל אחד מן השניים, יש לה השפעה על הסיכוי להסדר. תכונות אופי, שעשויות להשפיע על ההסדר הן גמישות או נוקשות בחשיבה ובהתנהגות, עקשנות או ותרנות, שתלטנות, נקמנות, אנוכיות, קמצנות, יכולת ביטוי וכיו"ב.
התגובה למשבר בגירושין אצל כל אחד משפיעה על התהליך. דרושה בשלות רגשית לפירוד ויכולת להתאפק ולהשתתף במשא ומתן ענייני. רגשות קשים בעוצמה רבה עלולים להקשות על תהליך הגישור.
עמדות פתיחה ומוטיבציה
עמדות הצדדים בנושאים השונים משפיעות על סיכויי המשא ומתן, בייחוד אם הן קיצוניות או בלתי מציאותיות. אף על פי כן, עמדות הפתיחה לא בהכרח משקפות את צורכיהם האמיתיים, דבר שמתברר במהלך הגישור.
המוטיבציה של הצדדים לסיים את הנישואין או ליישב את הסכסוך משפיעה על התנהגות הצדדים במהלך הגישור ועל תוצאותיו. לעיתים, רק צד אחד מעוניין להגיע להסדר ואילו השני מקשה על התהליך, כי איננו ממהר להיפרד או שאינו רוצה כלל להתגרש.
לזוגות הפונים לגישור ביוזמתם יש מוטיבציה לחסוך בהוצאות משפטיות ולהימנע ממצבי המאבק הגלויים, הכרוכים בדיון משפטי. זוגות המופנים לגישור על-ידי בית המשפט מתחילים בגישור במצבי התנגדות או הסתייגות, כי לא בחרו בגישור מרצונם החופשי. אם כבר החלו בהליכים משפטיים אפשר שכבר הוציאו כסף רב על עורכי-דין, ונראה להם שגישור לא יחסוך להם כסף.
מגורים משותפים או נפרדים משפיעים על מוטיבציה בצורות שונות. לפעמים זוג שעדיין מתגורר יחד מעוניין בדחיפות להגיע להסדר, שיאפשר להם להיפרד. מצד שני, בני-זוג שנפרדו לפני שהגיעו למגשר, כבר מתמודדים עם המציאות החדשה וייתכן, שהם בשלים להגיע להסדר. לעיתים יש לחצים אחרים להגיע להסדר, למשל, רצון לבנות חיים חדשים עם בן-זוג חדש. מגורים נפרדים עשויים להגביר את הצורך בהסדר מזונות ובהסדר הורות.
היחסים "הרגילים" בין בני-הזוג
אופי הקשר בין בני-הזוג לאורך חייהם המשותפים ובעת המשבר, גם הם משפיעים על ניהול המשא ומתן. כעס והאשמות כלפי בן-הזוג, תלות רגשית ומעשית זה בזו, מצבי קונפליקט בחיי היום-יום - כל אלה מוסיפים על הקושי שבתהליך.
בני-הזוג ששיתפו פעולה וכיבדו זה את זו בנישואיהם, יש להם נתונים טובים להצליח בגישור. זוגות שניהלו מאבקי כוח בחיי הנישואין, נוטים להמשיך להיאבק גם בשיחות הגישור ויתקשו יותר להגיע להסדר מוסכם.
מאפייני הסכסוך המשפיעים על התהליך
רמת הסכסוך ועוצמת הרגשות המעורבים בו
רמת הסכסוך בתחילת תהליך הגישור משפיעה על הסיכוי להגיע להסדר. כאשר רמת הסכסוך נמוכה, הזוגות מצליחים להגיע להסכם גירושין בלי להיכנס למצבי קונפליקט בתהליך הגישור עצמו. הם אוספים נתונים, מנהלים דיונים ענייניים ומוצאים פיתרונות מוסכמים. הם זקוקים בעיקר להדרכה מקצועית ולמסגרת נוחה לניהול משא ומתן.
לעומתם, זוגות ברמת סכסוך גבוהה חלוקים ביניהם בכל נושא שעולה לדיון, ומידת הקונפליקט ביניהם גבוהה מאוד. רמה גבוהה מאד של קונפליקט מצביעה על דפוס כרוני במערכת היחסים, שיש בו עוינות רבה ויריבות מתמשכת. עוצמת הכעס והשנאה מתבטאת בחילופי מילים פוגעות ובמשחקי כוח בין בני-הזוג. בדרך כלל, תהליך הגישור אינו מצליח עם זוגות כאלה.
יותר קל ליישב סכסוכים כשהצדדים פועלים בהגיון. גישור מצליח במיוחד אצל אנשים, שמסוגלים לשלוט במתן ביטוי לרגשותיהם השליליים. בזכות בגרותם הנפשית הם מצליחים להתגבר על רגשות קשים ולהגיע להסדר הוגן ומוסכם. רגשות קשים של פחד וזעם חוסמים את הדרך לפיתרון. הקושי הוא בזה, שדווקא בעיצומו של המשבר, בתקופה של כאב, תסכול וחרדה - מתבקשים בני-הזוג לפתור בעיות רכוש, הסדרי מזונות והחלטות על עתיד הילדים. הגישור במקרה זה פועל כגורם ממתן, אך לא תמיד הוא מצליח.
סיבוכים ברכוש ובעיות כספיות
אחד המרכיבים המקשים על פיתרון הוא בעיות רכוש. נכסים רבים, עסקים, זכויות במשק חקלאי ורכוש שקשה לאמוד את שוויו או רווחיו בעתיד, הם אתגרים בחלוקת הרכוש. ההערכה המסובכת של שווי הנכסים היא מכשול נוסף בדרך להסדר מוסכם. מצד שני, כשהמשאבים דלים או כשהחובות רבים, קשה למצוא חלוקה, שתענה על צורכיה הבסיסיים של המשפחה המחולקת.
הליכים משפטיים ופעילויות חד-צדדיות אחרות
בדרך כלל, בן-זוג שנוקט צעדים מאחורי גבו של האחר, פוגע באמון בין הצדדים ומקטין את סיכויי ההצלחה בגישור. פתיחת חשבון בנק אישי, משיכת כספים מחשבון משותף, הגשת תביעה משפטית או הפעלת צו משפטי נגד האחר - הם צעדים המחריפים את הקונפליקט. "הזוג האידיאלי" לגישור מגיע בטרם פתח תיק בבית-הדין או בבית-המשפט ובטרם נקט צעדים, שגורמים עוינות או מאבק.
השפעת דמות המגשר ואופן עבודתו
למגשר עצמו תפקיד חשוב בהצלחת הגישור. הוא משפיע באישיותו הממתנת, בהופעתו ובהתנהגותו. כשנוצר קשר טוב עם הצדדים ו"הכימיה ביניהם" פועלת, ישפיע הדבר לכל אורך הדרך. הדבר יתבטא באמון שנותנים בו, בפתיחות כלפיו, בשיתוף הפעולה או לחילופין, ביצירת התנגדות. סגנונו האישי של המגשר יכול להיטיב עם אחדים או להשפיע לרעה על אחרים. הכוונה לקצב שלו, למידת הפעלתנות שלו כמנחה, ולמידת הסמכותיות שהוא מקרין. רקע מקצועי ייחודי, טיפולי או משפטי, יכול להועיל במידה מסוימת, לפי הסוגיות שבמחלוקת. מובן שהניסיון שמגשר צובר במשך השנים, מוסיף אף הוא ליכולתו לסייע במצבים קשים.
המגשר משתמש בטכניקות שונות, לפי שיקול דעתו, בהתאם לשלבי הגישור ולמצב העניינים. עליו לבחור מתי להתערב ומתי להרפות ולהמתין. כמו כן, מודל הגישור שלפיו יעבוד, צריך להתאים לזוג המסוים ובמצב נתון. למשל, מודל טיפולי תומך מתאים לזוגות הרוצים להתמקד בתוכן הרגשי של משבר הגירושין. לזוגות אלה חשוב לעבד את התוכן הרגשי של החוויה עם איש מקצוע. מצד שני, קיים מודל יותר "עסקי" או "מובנה", שעניינו ב"תכל?ס" של הגירושין ואין הוא מרבה לגעת בתוכן הרגשי. הגישור עשוי להיכשל אם מודל הגישור אינו מתאים למוקד הציפיות של בני-הזוג.
גורמים מתערבים אחרים
אנשים בתהליכי גירושין חשים חוסר ביטחון וחרדה מהעתיד. הם נתונים ללחצים ולהשפעות מחברים, מבני-זוג חדשים, מקרובי משפחה, מעורכי-דין היועצים להם ומפסיכולוגים, שמטפלים בהם. אם כל האחרים שותפים לרעיון הגישור, סכויי ההצלחה יהיו גבוהים, אך גישה שלילית של אנשים, שיש להם השפעה על בני-הזוג, עלולה להכשיל את תהליך הגישור. יש מקום להזמין את האנשים שמשפיעים על הצדדים, כדי שישתתפו בשיחות הנפרדות שהמגשר עורך עם כל צד. לפעמים השתתפותם הישירה הופכת אותם לתומכים בתהליך.
מדוע הגישור בגירושין אפקטיבי ומה המגבלות
הפחתת מתח
לשיטת הגישור באשר היא יש עוצמה רבה, המעודדת שיתוף פעולה בין הצדדים. המגשר מפיג את המתח כי הוא מספק מידע והדרכה על ההיבטים הרגשיים והמשפטיים של הגירושין, ובאופן הצגת דבריו הוא מביע אמון ביכולתם של בני-הזוג לפתור את בעיותיהם בהגינות ובצורה מתקבלת על הדעת.
התייחסות למציאות
מאחר שמדובר על נתונים כספיים ועובדות גלויות, נאלצים בני-הזוג להתמודד עם מציאות אובייקטיבית. תהליך זה משכנע אותם לנטוש את הדרישות והציפיות הלא מציאותיות שבהן אחזו תחילה. המגשר משתדל לפזר חששות, שהועלו בעבר והתבססו על איומים ברגעי כעס, או על סיפורים קיצוניים ששמעו על זוגות אחרים, ולא בהכרח הם נכונים או מתאימים להם.
שיפור התקשורת הבין-אישית
"סוד" נוסף להצלחת הגישור טמון בהידברות הישירה בין בני-הזוג, בנוכחות המגשר. בדרך זו אפשר להבהיר אי-הבנות ולהתייחס לבעיות רגשיות. אצל רוב הזוגות שנקלעו למשבר גירושין, התקשורת ביניהם מאופיינת בהבעת כעס והאשמות או בנתק מוחלט - שני כשלים שעלולים לגרום מחלוקות חדשות, להחריף מחלוקות קיימות ולהקשות על הניסיון לפתור את הבעיות.
תקשורת ישירה וגלויה, שמתנהלת בסיוע של מגשר, תורמת להרגעת האוירה. נוכחות המגשר משפיעה על התנהגות הצדדים לטובה והם מתייחסים זה לזו בצורה מתונה ומכובדת. הוא מתערב בעדינות, מונע התקפות אישיות ומחזיר את הדיון למסלול מציאותי ותכליתי, שמסייע לבני-הזוג למצוא פיתרונות שמתקבלים על דעת שניהם.
ניסוח מבוקר וניטרלי
המגשר מציג בדרך מיוחדת את סוגיות הגירושין. הוא מנסח את הבעיות בצורה שמעודדת שיתוף פעולה ולא תחרות. למשל, במקום לשאול: "מי יקבל את הילדים", הוא מבקש מהזוג לחשוב על הדרך, שבה יתחלקו באחריותם כהורים אחרי הפירוד. במקום לשאול כמה כסף מוכן הבעל לשלם עבור הילדים, או כמה כסף האישה דורשת מבעלה - הוא ישאל כיצד יחלקו את ההכנסות שלהם, כדי לכסות את הוצאות המשפחה בשני הבתים שיווצרו. המגשר מנסח מחדש את התבטאויות הצדדים מתוך כוונה להדגיש את ההיבט החיובי שבדברים ולהפחית את ההיבט השלילי המעורר מחלוקת ואיבה.
שילוב אינטרסים
בתהליך בירור האינטרסים -חומריים ופסיכולוגיים - בני-הזוג רואים, שלמרות ההתנגשות בדרישותיהם, לא כל האינטרסים שלהם מתנגשים וחלקם אפילו משתלבים זה בזה. הבנה זו פותחת דלת לפיתרונות יצירתיים, שמספקים את האינטרסים העיקריים של שני בני-הזוג.
הוזכר קודם, שהפחד מהעתיד הבלתי ידוע הוא אחד המקורות לסכסוכים בגירושין. בתהליך הגישור בודקים לעומק ומציירים יחד את התמונה הכלכלית ואת המשך התפקידים ההוריים שלאחר הגירושין כדי לפזר את הערפל ולעודד התמודדות עם המצב האובייקטיבי. תהליך הבדיקה והדיון המשותף מסייע בהורדת חלק מהחרדות.
הצלחה חלקית, מבוי סתום וסיכונים
שיטת הגישור איננה "תרופת פלא" ולא כל הזוגות שמתנסים בגישור, מסיימים אותו בהצלחה. יחד עם זאת, ההצלחה בגישור אינה בהכרח "הכל או לא כלום". לפעמים הזוג פותר חלק מהבעיות בגישור ומשאיר סוגיה אחת להכרעה משפטית. לפעמים אף קורה, שבני-הזוג מצליחים להסדיר ביניהם את הסוגיה שבמחלוקת גם בתקופת ההמתנה לדיון בבית-המשפט.
מבוי סתום נוצר מסיבות שונות והמגשר מנסה להבין את מקור הבעיה בשיחות נפרדות עם בני-הזוג. לפעמים מקור המכשול הוא בהתערבות של צד חיצוני. לפעמים הוא משקף את חוסר המוכנות של אחד הצדדים, או של שניהם, לנקוט בצעד סופי שאין אחריו חזרה. לפעמים קיימת בעיה רגשית המונעת מבני-הזוג להתפשר על נושא מסוים. תהליך הגישור לא יכול לפתור את כל הבעיות מסוג זה.
תהליך הגישור דורש אמינות מבני-הזוג. אין כל דרך לפקח עליהם ולהבטיח, שהם אכן ממלאים בקפידה את כללי היסוד של התהליך. לדוגמה, הטיפול בנושאי מזונות וחלוקת הרכוש מבוסס על חשיפה מלאה של הכנסות ושל נכסים כלכליים, ולצורך זה ניתן להעזר במסמכים רשמיים מבנקים, מס הכנסה וכד'. אך בפועל, הדיוק בדיווח ושלמותו תלוי בעצם ביושרם של האנשים.
אם קיים חשש רציני לגבי יושר, ייתכן שייצוג משפטי יתאים יותר מגישור. עם זאת, יש לשער, שבני-זוג שמסתירים מידע או מרמים בתהליך גישור, עלולים לנהוג באותה דרך גם בבית-המשפט. בכל מקרה רצוי להכניס להסכם הגירושין סעיף, שבו כל צד מצהיר, שאין ברשותו נכסים נוספים פרט לאלה, שציין בהסכם, ואם יתגלה בעתיד הון חבוי, הרי לבן-הזוג לשעבר תהיה זכות לתבוע את חלקו בהון שנחשף.
במקרים חריגים קיימת אפשרות שאחד הצדדים משתמש בתהליך הגישור כתחבולה מעכבת או כמסווה לטקטיקה עוינת, שהוא נוקט מאחורי גבו של האחר, כדי לזכות ביתרון או לגרום פגיעה. אין כל דרך למנוע פעולות כאלו ולכן נדרשת מידה של אמון בבן-הזוג, כתנאי להשתתפות בגישור. לא רצוי לבחור מלכתחילה בגישור, אם בן-הזוג נתפס כבלתי אמין לחלוטין.