גירושין מאוחרים 

גירושין "מאוחרים"
בפתיחתו של ספר המתמקד בילדי גירושין1, מופיעה קריקטורה שבה זוג קשישים מופלגים עומדים לפני הדיינים בבית-הדין הרבני ומבקשים גט. שואל אותם הרב: "מדוע חיכיתם כל-כך הרבה שנים?" והזקנים עונים: "כדי לא לפגוע בילדים?חיכינו עד שהם ימותו".
מאז ומתמיד, היו זוגות שרצו להתגרש אך נשארו יחד כדי לא לפגוע בילדים. בעבר, חלק גדול מהמתגרשים בישראל היו זוגות צעירים ללא ילדים או עם ילד אחד. כיום, חלק גדול מהזוגות המתגרשים נשואים שנים ארוכות יותר ומטופלים בילדים בגילים שונים. זוגות אחרים דוחים את הקץ עד שילדיהם מגיעים לבגרותם ומתחילים "לעוף" מהקן. חלקם דוחים את הגירושין מתוך תקווה שהתקופה הגרועה תחלוף, שהנישואין יהיו טובים יותר בעתיד. חלקם מוגבלים במשאבים כספיים ומעדיפים לסבול נפשית ולא כלכלית.
בתקופה שבה הקן מתרוקן, אנשים עושים חשבון-נפש ומקבלים החלטות נועזות. לפעמים הזוגיות מקבלת תנופה חדשה ולפעמים נשארים עם הריחוק והריקנות שבזוגיות. הקרקע פוריה לגירושין מאוחרים.
חלק נכבד של מקרי הגירושין בישראל מתרחשים כאשר ילדי בני-הזוג מעל גיל 18. כשליש מהגברים והנשים שמתגרשים בישראל הם בני 45 ומעלה בעת הגירושין. במבט ראשון, הרי גירושין בשלב מאוחר יחסית במעגל החיים עשויים להיות פשוטים יותר, כי אין צורך לקבוע משמורת, הסדרי קשר או מזונות עבור הילדים. הנושא העיקרי עבור זוגות אלה הוא חלוקת הרכוש. במבט שני, גירושין בשלב "הקן המתרוקן" אינם פשוטים כל כך, לא מבחינה כלכלית, לא מבחינה רגשית ואף לא ביחס להשפעתם על הילדים הבוגרים של בני-הזוג.
למרות שכיחות התופעה, גירושין מאוחרים לא זכו למחקרים רבים, שעשויים לשפוך אור על האיפיונים המיוחדים שלהם. לאחרונה בוצע בישראל מחקר שפתח צוהר בנושא2. ההתרשמות הכללית היא שגירושין מאוחרים הם תוצאה של תהליך ממושך, הנמדד במספר שנים של כאב, אכזבה, תסכול, ריחוק והתלבטויות. הבעיות בחיי הנישואין והמחשבות על גירושין נמשכות שנים רבות. במספר לא מבוטל של מקרים, אחד מבני-הזוג ניהל רומן למשך תקופה ממושכת, דבר המעיד על חוסר סיפוק בחיי הנישואין וגם, לעיתים, גורם המאיץ את ההחלטה להתגרש. הנישואין האלה, שמסתיימים בגירושין, מאופיינים בריחוק רגשי ובהיעדר תקשורת. אחד מבני-הזוג מאבד תקווה ומגייס כוחות פנימיים ליישם את רצונו להיפרד.
כמו שמתואר בפרק 7 בנושא הורי ההורים המתגרשים, יש זוגות שדוחים את הגירושין בגלל החשש לאכזב ולהעציב את הוריהם המבוגרים. מצד אחד, חוששים לפגוע בילדים ומהצד השני, חוששים לפגוע בהורים. לפעמים, יוזמים גירושין מאוחרים בעקבות מות הורה, אירוע המסיר מכשול פסיכולוגי ובכך מניח לאדם לבצע את הגירושין שרצה בהם זמן רב. כמו כן, מות הורה מעורר מודעות לכך שהזמן של כולנו הוא מוגבל וכי חשוב לחיות טוב יותר בזמן שנותר. המודעות הזאת עשויה לדחוף אנשים לבצע את הצעד, שהתלבטו לגביו, כשנוצר מצב חדש.
גירושין בגיל הזהב
זוגות רבים עוברים משבר בשלב שבו אחד מהם או שניהם יוצאים לגמלאות. אנשים בשנות הששים שלהם מוצאים את עצמם בצוותא רוב שעות היום, ללא תעסוקה רגילה, שיש מחוץ לבית. יש כאלה הנהנים מסגנון החיים החדש, כל אחד לעצמו וגם ביחד. זוגות אחרים, שנישואיהם אינם משביעים רצון, לומדים לחיות עם המצב החדש לטוב ולרע, בגלל החשש לבצע שינוי דרסטי בגילם המתקדם. לפחות הם מכירים זה את זו, רגילים זה לזו ומעדיפים להזדקן יחד ולא לחיות לבד בתקופה זו של החיים. עם זאת, יש גם בגיל הזהב זוגות שנפרדים ואף מתגרשים כדת וכדין.
במקרים נדירים, עשוי להיווצר פירוד בין בני-זוג בגיל הזהב, אם אחד מהם סובל מאוד בנישואין ומעדיף להיות לבד, על אף החסרונות והחששות . הנושא לא נבדק באופן מדעי, אך יש להניח שרוב הפרידות בגיל כה מבוגר מתרחשות כאשר אחד מבני-הזוג עוזב כדי לחיות עם בן-זוג אחר. קיימים מקרי גירושין בקרב בני שבעים ומעלה (גם אלו שלא "חיכו עד שילדיהם ימותו"), אולם, ברוב מקרי הפירוד בתקופה זו של החיים בוחרים בני-הזוג לחיות בנפרד, מבלי להתגרש כחוק. הסיבה לכך היא כספית: לשמור על ה"סטטוס קוו" מבחינת הרכוש המשותף ולשמור על חלקם בזכויות הכספיות של בן-הזוג במקרה של מוות, כפי שיוסבר בהמשך.
השלכות הגירושין על בני-הזוג
ההיבט הרגשי
כמו בכל גיל, בן-הזוג המחליט להתגרש יעבור את הגירושין ביתר קלות מאשר בן-הזוג ה"נעזב". בגיל מבוגר יותר, לאחר מספר רב של שנות נישואין, הפגיעה הרגשית מעזיבת בן-הזוג גדולה פי כמה וכמה. הנעזב חש עלבון מאוד עמוק: "הכושי עשה את שלו - הכושי יכול ללכת". בתסריט הכי כואב, נמצאת דמות נוספת ברקע - חברה צעירה או גבר אחר.
למרות שהנישואין לא היו טובים בעיני שני בני-הזוג, קורה שה"נעזב" מופתע מהחלטת בן-הזוג לפרק את הנישואין. אנשים מתרגלים למצבים בלתי מספקים ומצפים שהנישואין ימשיכו לנצח, אפילו כמערכת לא-מספקת.
להיות לבד פתאום, לאחר שנים רבות של זוגיות, זו חוויה קשה גם במקרים שבהם הזוגיות לא הייתה הכי טובה. בכל אופן, כל אחד תרם את חלקו למאמץ משותף, כמו מכונה משומנת; כל אחד רגיל לבן-זוגו (גם למגרעות שלו); ישנם ילדים משותפים ואולי גם נכדים משותפים. זו תקופה שבה עולות דאגות הקשורות במחלות, בזיקנה ובצורך בעזרה הדדית, יותר מאשר בעבר. הילדים בונים את חייהם, את הקן המשפחתי שלהם ותחושת הבדידות מפחידה מאוד. מתוך העלבון והחרדה, צומח כעס אדיר כלפי בן-הזוג העוזב.
לגברים יש תקווה למצוא אהבה חדשה ועומד לפניהם מבחר של נשים "פנויות" בגילם ובטווח של 15 שנים יותר צעירה מהם. הסיכויים של נשים מבוגרות למצוא בן-זוג חדש הם טובים פחות, באופן אובייקטיבי, כי המבחר מצומצם יותר ומושך פחות. כנראה בחלק נכבד של מקרי הגירושין מעל גיל 45, כבר מעורב "צל שלישי" אצל אחד מבני-הזוג.
למרות הקשיים הרגשיים המתוארים למעלה, ישנו הפן החיובי, במיוחד עבור אותם בני-זוג שסבלו מיחס משפיל או מחוסר יחס במשך שנים רבות. עבורם, תהיה זו הקלה והזדמנות לחיים חדשים וטובים יותר. כאשר אנשים מצפים לחיות עד שנות השמונים שלהם ונמצאים בגיל 50 או 60 עם בן-זוג, שבינו וביניהם אין שום דבר למעט קורת גג וילדים משותפים - הם מעריכים שעדיף להיות לבד מאשר להישאר במסגרת רקה מתוכן. לפעמים כל שינוי הוא עדיף על המצב הקיים ורבים מחליטים להתגרש גם בשלב מאוחר, יחסית, במעגל חייהם.
ההיבט הכלכלי
אנשים מבוגרים מצפים לחיים נוחים לאחר שעבדו קשה במשך שנים רבות. פירוק הנישואין מסכן את היציבות הכלכלית ומעורר חרדה לגבי העתיד. בני ששים מתחילים לדאוג לתקופת הפנסיה - מה יהיו מקורות ההכנסה שלהם? חיים בשני בתים שונים דורשים רמת הכנסה מעל הממוצע.
יש להניח שגירושין בגיל מבוגר (מעל גיל 50) אינם מהווים בעיה כלכלית לבני-זוג, שהם בעלי רכוש בהיקף המאפשר שתי יחידות דיור ובעלי הכנסה מספקת לקיום בנפרד. כאשר שני בני-הזוג מתפרנסים יפה וצברו, כל אחד, פנסיה מכובדת, פירוק השותפות יהיה "אפשרי" מבחינה כלכלית. אם בנוסף, לפחות אחד מבני-הזוג קיבל נכס או כספים מירושה, גם זה יסייע בתקופה שלאחר הגירושין.
אף על פי כן, במקרים רבים התמונה הכלכלית אינה ורודה כלל וכלל. לפעמים, במקום לקבל ירושה, תומכים בהורים קשישים. אם האישה לא עבדה במהלך כל שנות הנישואין ואין לה מקצוע, גירושין עלולים להשאיר אותה במצוקה כלכלית. החוק בישראל אינו מגן על אישה גרושה, למעט זכויותיה למחצית הרכוש הקיים בעת הפירוד.
תשלום מזונות לאישה לאחר מתן הגט נתון, למעשה, לרצון הטוב של הבעל (ראה פרק 5, עמודים 120-123). קביעת דמי מזונות לאישה שכיחה יותר בקרב זוגות מבוגרים, שאצלם משכורתו של הבעל הייתה מקור ההכנסה היחיד. נשים, שבמשך כל חייהן היו עקרות-בית, הן פגיעות במיוחד, אם בעליהן מתגרשים מהן בשלב מאוחר של החיים. סוגיית המזונות לבת-הזוג עולה בעיקר כשהבעל הוא המעונין בפירוד, לעיתים בשל רגשי אשמה ותחושת מחוייבות כלפי אשתו ולפעמים כדי למנוע גירושין מרירים.
ההשפעה על הילדים הבוגרים
זוגות רבים, הסובלים מחוסר שביעות רצון בחיי הנישואין, נשארים יחד מתוך דאגה לשלום הילדים. חלקם ממתינים ומוציאים לפועל את רצונם להיפרד כאשר הילד האחרון יוצא מהבית - לשירות צבאי, ללימודים גבוהים או לשוק העבודה לנסות את מזלו. ללא ספק, בשלב זה הילדים "בוגרים" ואישיותם כבר מעוצבת. פירוד בין ההורים לא אמור להיות משבר עבורם. ילדים בוגרים לא "נפגעים" כמו ילדים קטנים - הפירוד לא ישפיע על התפתחותם התקינה, על הביטחון הבסיסי שלהם, על אישיותם או על האמון שיש להם בבני אדם. הם יכולים לקיים קשר חופשי עם שני ההורים בנפרד, ללא צורך בתיאום או ב"תוכנית הורית" מסודרת.
והנה, למרות שילדים בוגרים מסוגלים להתמודד עם הגירושין של הוריהם, הם אינם פטורים מלשלם מחיר - כלכלי, רגשי או שניהם3. הם עלולים להיקרע מנאמנות כפולה ובכל מקרה, הפירוד מהווה סיבוך שיקשה עליהם במידה זו או אחרת, אף על פי שהם בוגרים.
התגובה להודעה על גירושין
בדרך כלל, ילדים בוגרים מקבלים את עובדת הגירושין בהבנה, בייחוד אם שני ההורים שלמים עם המהלך. במקרים שבהם ההורים לא הסתדרו שנים רבות, או שחיו למעשה חיים נפרדים תחת קורת גג אחת זמן רב, הרי טיב היחסים היה גלוי לכל בני הבית. בדרך כלל, ילדים בוגרים מאוד מודעים למערכת היחסים בין הוריהם ועל כן אין הם מופתעים מההודעה על הגירושין. כמו כן, מכיוון שהם כבר עם רגל אחת "בחוץ" (אם לא עם שתי הרגליים בחוץ), נראה להם שזה "עניינם" של ההורים ואין המשבר נוגע להם באופן מיוחד. במקרים אחרים, כאשר נסיבות הגירושין דרמטיות (גילוי בגידה ממושכת, "יציאה מהארון" ועוד), ייתכן שגם הילדים יהיו מופתעים, ואפילו מזועזעים.
מעורבות בהליכים ומעורבות רגשית
בעוד הורים עושים מאמצים לא לערב ילדים קטנים ובני נוער בהליכי הגירושין, הרי אצל ילדים בוגרים קיימת נטיה הפוכה. לעיתים קיים יחס חברי בין הורה לילד כאשר הילד בשנות העשרים שלו. אם הגירושין אינם בהסכמה, ומתנהל משא ומתן קשה או התדיינות משפטית אחד נגד השני, ילדים בוגרים עלולים לסבול מנאמנות כפולה. לפעמים הורים מבוגרים מטילים על ילד בוגר לתווך ביניהם או להעביר מסרים ביניהם. מצבים אלו מהווים לחץ נפשי על הילדים ולעיתים פוגעים במערכת היחסים של הילד עם אחד ההורים. במקרים רבים, ילדים בוגרים מזדהים עם ההורה הנעזב והם כועסים על ההורה שיזם את הגירושין או שגרם לגירושין על ידי התנהגות בלתי נסבלת. למרות שילדים בוגרים אינם גרים בבית ההורים, הם עדיין חשופים לעוינות ולמשברים הנפשיים של הוריהם.
הפגיעה במישור הכלכלי
בקרב הצעירים היום, רבים מעונינים לרכוש השכלה גבוהה או ללמוד מקצוע והם זקוקים לסיוע כלכלי, ככל שרק אפשר. הורים גרושים, שהתכוונו לסייע בתשלום שכר הלימוד או במימון הוצאות המחייה של הצעירים מחוץ לבית, מתקשים לעמוד בעומס הכלכלי לאחר הפירוד. כספים שפעם היו מיועדים לחתונות, מתנות נישואין ואף לסיוע ברכישת דירה לזוגות הצעירים - אינם פנויים בעקבות הפירוד. גירושין של הורים בתקופה זו של החיים פוגעים באופן רציני ביכולתם של ההורים לסייע לילדיהם הבוגרים. זו מכה קשה המחייבת שינויים בתוכניות, אולי דחיית הלימודים או ויתור על השכלה גבוהה.
הקשיים הכלכליים שנוצרים בגלל הגירושין מעוררים כעס אצל הילדים הבוגרים. לפעמים הם רואים את הוריהם, המבלים עם בני-זוג חדשים בנסיעות לחוץ לארץ וטוענים שאין להם כסף לשכר הלימוד. בניגוד לדפוסים הקודמים, ההורים המבוגרים דואגים לעצמם, משנים סדרי עדיפויות ודפוסי התנהגות, שהיו קיימים בעבר. מבחינת הילדים, מחיר הגירושין הוא כבד.
יחסי הורה-ילד בוגר
הדאגה הרבה שילדים בוגרים עשויים לחוש כלפי הורה שנשאר לבד עלולה להכביד עליהם מאוד. לפעמים, הילד האחרון מהסס לעזוב את הבית מתוך דאגה להורה, שיישאר לבדו. במקרים קיצוניים, ילדים בוגרים מנתקים מגע עם ההורה, שנתפס כחסר אחריות כלפי זה שנשאר לבד ובלי אמצעי קיום. בדרך כלל, בנות מפגינות אמפתיה לאם ועשויות להאשים את האב. גירושין עלולים לגרום לריחוק בין אבות לילדיהם הבוגרים וכן לנכדיהם. ברוב המקרים, הקשר בין אמהות גרושות לילדיהן הבוגרים מתהדק כתוצאה מהגירושין, אך הקשר עלול להיחלש אם האם הייתה זו, שעזבה את הבית למען גבר אחר.
התגובות הרגשיות של הילדים הבוגרים וההתנהגות שלהם כלפי ההורים עשויות להשתנות במשך הזמן. לא קל לילדים, בכל גיל, למצוא את מקומם במאבקים בין ההורים או במשברים הנפשיים שהוריהם עוברים. התגובה יכולה לנוע ממעורבות אינטנסיבית לריחוק מוחלט. טיב הקשר של הילד הבוגר עם כל אחד מהוריו לפני הפירוד ישפיע על תגובותיו בעת הגירושין ולאחר מכן. בנוסף, נסיבות הגירושין ותגובותיהם הרגשיות של ההורים עצמם עשויות להשפיע על ילדיהם הבוגרים, באופן ישיר ובאופן עקיף.
באופן אידאלי, ילדים צריכים להישאר "מחוץ לתחום" בכל הנוגע ליחסים בין ההורים, ללא קשר לגילם. הפיתוי לערב ילדים בסכסוך ואף להישען על ילדים בוגרים הוא חזק, אך יש להביא בחשבון שהילד, בכל גיל, עלול להיפגע.
תהליך הגישור בגירושין "מאוחרים"
להתגרש כחוק או רק להיפרד?
יש יתרונות במצב שבו נשארים "נשואים" מבחינת המעמד המשפטי, אפילו אם בני-הזוג גרים בנפרד לצמיתות. קודם כל, פרידה היא צעד פחות קיצוני, המשאיר באופן גלוי את האפשרות של חזרה לחיים משותפים. במצב של פירוד, עדיין קיימת מידה מסוימת של מחוייבות אחד כלפי השני. כמו כן, במקרה שהבעל עוזב את אשתו והם עדיין נשואים על פי חוק, הוא מחוייב בתשלום מזונות אישה במקרה שהיא זקוקה לתמיכה כלכלית למחייתה. בנוסף, החשיבות בגיל מבוגר נובעת מכך, שבמקרה של מות בן/בת-הזוג, בן-הזוג שנותר בחיים זכאי, בתנאים מסוימים, לקצבת שאירים של ביטוח לאומי ולזכויות הפנסיה של בן-הזוג שהלך לעולמו. הזכאות של בן-הזוג שנותר בחיים תלויה בניסוח תנאי הפנסיה ובמעורבות של "ידועה בציבור" של בן-הזוג שנפטר. בהעדר צוואה שקובעת אחרת, בן-הזוג הנותר יורש את מחצית העזבון של השני. אצל אנשים בגיל 60 ומעלה, השיקול הכלכלי עשוי להצביע על העדפה להיפרד ללא גירושין. עם זאת, יש למצבים אלה היבטים נוספים שכדאי להיוועץ לגביהם עם עורך-דין.
בכל מקרה, רצוי להסדיר את הפירוד בהסכם כתוב שיקבל את אישורו של בית המשפט לענייני משפחה. במסגרת הסכם הפירוד, ניתן לחלק את הרכוש בין בני-הזוג, כמו בהסכם גירושין, אך אין זו חובה. בני-זוג יכולים לגור בנפרד ולשמור על שותפות בנכסיהם. ייתכן שיהיה צורך בהסדר מזונות לאישה אם קיים פער גדול ברמת ההכנסה של שני בני-הזוג. כמו כן, ייתכן שהאב יתן לאם כספים כדי לממן את ההוצאות של ילדים בוגרים, שגרים עדיין איתה. בעניינים אלה רצוי שההתחייבות תקבל תוקף של פסק-דין.
חשיבות השימוש בגישור
בכל מצב, גירושין מאוחרים הם מהפך רציני בחיי כל בני המשפחה. תהליך הגישור מאפשר לזוגות להיפרד בדרך מכובדת ואנושית, מבלי להוסיף פצע על המכאוב הקיים ממילא. במסגרת הגישור, ניתן למצוא פיתרונות הוגנים לבעיות הנובעות מפירוד בגיל מבוגר. הנושאים הרלוונטיים בפירוד בין אנשים מבוגרים אינם בהכרח משפטיים והם דורשים התייחסות הולמת בהנחיית מגשר מקצועי. הקושי להגיע לפיתרונות במצב רגיש זה של פרידה נובע בחלקו ממכשולים פסיכולוגיים, מהתקשורת הבין-אישית ומקשיים רגשיים. פנייה להליך שיפוטי עלולה להחריף את הבעיה.
אם הגירושין יהיו בלתי הוגנים בעיני אחד מבני-הזוג, יהיו לכך השלכות שליליות על ילדי בני-הזוג הבוגרים ועל שרשרת שלמה של מערכות יחסים בתוך המשפחה המורחבת. התדיינות משפטית תגרור את הילדים הבוגרים לתוך המערבולת ותפגע במירקם העדין של יחסי המשפחה. השימוש בהליך הגישור יסייע למצוא פיתרונות הוגנים ומוסכמים, והתוצאה תשרת את טובת המשפחה כולה.
סוגיות מיוחדות בהסדר גירושין
הנושאים שעולים בגישור משתנים במידה מסוימת על פי השלב במעגל החיים שבו נמצאת המשפחה בעת הגירושין. מבחינה משפטית, זוגות ללא ילדים קטינים (עד גיל 18) מתבקשים להסדיר את ענייני הרכוש שלהם וזה הכול. יחד עם זאת, בני-זוג רשאים להתייחס לנושאים אחרים החשובים להם ולהסדיר עניינים נוספים בהסכם הגירושין.
דמי מזונות4. גירושין בגיל מבוגר עלולים לפגוע כלכלית באישה, שיכולתה לפרנס את עצמה נמוכה או אפסית. אישה שאיננה עצמאית מבחינה כלכלית, צפוי שלא תבחר להתגרש מבעלה, אפילו אם לא טוב לה איתו. עם זאת, מצבה הכלכלי אינו מונע מבעלה להתגרש ממנה. במקרים אלה, מתקבל על הדעת שהאישה תדרוש מזונות לעצמה לאחר הגט, לפחות עד שבעלה יפרוש לגימלאות, והיא תוכל לממש את זכותה לחלק מהפנסיה שלו. כמו כן, יכול להיות מצב הפוך, שבו האשה מתפרנסת יפה והבעל מחוסר עבודה או מקבל קצבת נכות. במקרה זה, לגיטימי לצפות שהאישה תדאג לפרנס את בן-זוגה באופן חלקי אם היא בוחרת לעזוב אותו, אלא אם היא נאלצת לעזוב בגלל התנהגותו כלפיה.
חלוקת זכויות פנסיה5. אצל זוגות המתגרשים בגיל מבוגר, נושא הפנסיה הופך להיות נושא מרכזי בהסדר הרכוש. יחד עם המספר הרב של שנות הנישואין, נצברו שנים רבות של זכויות פנסיה במקום העבודה של כל אחד. בעת גירושין, יש לחשב את זכויות הפנסיה ולדאוג לחלוקה שיוונית בין בני-הזוג .
הוצאות של ילדים בוגרים. לעיתים, ילדים בוגרים ממשיכים לגור בבית אחד ההורים אחרי הגירושין. רבים מתגוררים אצל הורים כדי לצמצם הוצאות בתקופת לימודים גבוהים וגם כאשר הם עובדים. יש מקום לדון בהשתתפות ההורה השני בעלויות הכרוכות בשהייה של ילדים בוגרים אצל אחד ההורים.
כמו כן, בגישור יש הזדמנות להגיע להסדר בעניין מימון ההוצאות הגדולות הצפויות בשנים הבאות: שכר לימוד של ילדים בוגרים והמחייה שלהם מחוץ לבית בהיותם סטודנטים; מימון חתונות וסיוע ברכישת דירה; סיוע לילדים בוגרים בעלי מוגבלות פיזית או נפשית, הזקוקים לתמיכה לצמיתות; כל נושא אחר שרלוונטי למשפחה המסויימת. רצוי לעלות לדיון אצל מגשר כל נושא, שעלול להיות בעייתי אם לא יוסדר מראש. למעשה, למרות שחלוקת הרכוש היא הנושא העיקרי בעיני עורכי-דין ובעיני השופט שיאשר את ההסכם, הסכם הגירושין הוא מסמך, שאמור לשרת את בני-הזוג לאורך ימים. מוטב אפוא שיכיל נושאים נוספים החשובים להם.
חגים ואירועים משפחתיים. ילדים בוגרים יהיו חופשיים לנהל את קשריהם עם שני ההורים כאוות נפשם. אם זאת, הם עלולים להיקלע למצבים מתוחים ולדילמות קשות, מתוך רצון להיות "בסדר" עם שני ההורים ולא לפגוע באף אחד מהם. הצטרפות לאם או לאב בימי חג עלולה להיות בעייתית אם ההורים מושכים, כל אחד בנפרד, לכיוון שלו. למרות שאין הכרח לקבוע הסדר ביקורים עבור ילדים בוגרים, זה עשוי להקל עליהם אם ההורים כבר הגיעו מראש להסדר בעל פה והם מדווים לילדיהם על רצונותיהם וציפיותיהם לחלוקת הזמנים בחגים. בדרך כלל, מקובל על הורים שילדיהם יבלו עם כל אחד מהם לסירוגין, שנה אצל האם, שנה אצל האב, כמו שקובעים עבור ילדים קטינים.
חשוב לא פחות להגיע להבנה ולהסכמה לגבי נושאים כמו השתתפות שני ההורים באירועים מיוחדים של הילדים ואף של הנכדים. כמו כן, מקומם של בני-זוג חדשים באירועים אלה הוא נושא טעון. אירוע כמו חתונה, שאמורה להיות יום שמח, עלול להיות סיוט עבור הזוג הצעיר וההורים הגרושים (וכנ"ל לגבי התקופה שמקדימה את יום החתונה). רצוי לקבוע קווים מנחים המכבדים את המקום המיוחד של הורים ביולוגיים בחתונת ילדיהם, על אף הגירושין ובלי קשר ליכולתם הכלכלית לממן אירועים.
דאגה לזכויות הילדים ברכוש הוריהם. חלוקת הרכוש בין בני-הזוג מסדירה את ענייני הרכוש ביניהם, אבל בגיל מבוגר חושבים גם על גורל "הירושה" בעתיד. רכוש, שנצבר במהלך שנים רבות של נישואין ומאמץ משותף, בדרך כלל "מיועד" לילדי בני-הזוג אחרי מות ההורים ולפעמים גם קודם לכן. כשהגירושין מתרחשים בצל בן-זוג חדש של אחד הצדדים, מתעוררת דאגה שהוא "יהנה" מהרכוש במקום הילדים. בדרך כלל, שני בני-הזוג הנפרדים יהיו מוכנים להתחייב "להגן" על זכויות ילדיהם ברכוש שנשאר בידי כל אחד מהם, באמצעות עריכת הסכם ממון עם בני-זוג חדשים. בכל מקרה, לגיטימי לדון בנושא.
החיים ממשיכים
גירושין "מאוחרים", כמו גירושין בכל גיל, הם זעזוע לכל בני המשפחה - לדור הצעיר, לבני-הזוג עצמם ולהוריהם הקשישים. אחרי ההלם הראשוני תהיה תקופה של הסתגלות למצב החדש והגעה לשיווי משקל יציב. כמו במקרי גירושין בגיל צעיר יותר, יחסי כבוד בין בני-זוג לשעבר, שהתגרשו בדרכי נועם, יאפשרו המשך קשרי משפחה תקינים בין כל הדורות.
הערות
1. עפרה אילון ועדינה פלשר, תגובת שרשרת - ילדים וגירושין, 1987.
2. Rokach, Cohen and Dreman (in press). לגבי מחקרים בנושא שנעשו בחו"ל, ראה: Deckert and Langelier (1978).
3. Shapiro (2003); Cooney et al (1995); Cain (1989).
4. ראה עמודים 126-127 לדיון נוסף בנושא.
5. ראה עמודים 127, 149 להתייחסות נוספת לנושא זכויות פנסיה ונכסי פרישה.