חרדה של הורים לילד חולה, עלולה לגרום לכעסים לא מודעים שמושלכים עליו, לרגשי אשם, להגנת יתר או לדפוסי התנהגות אחרים שמזיקים לו. השלכה נוספת על ההורות היא, חוסר איזון בין תשומת הלב לילד החולה ולאחיו. האחים מרגישים באופן טבעי קנאה, קיפוח וכעס כלפיו. אם מצפים מהם להשגיח עליו, הם עלולים לפגוע בו כשההורים אינם בסביבה. ההורים מרשים לילד דברים שאינם מאפשרים לאחרים, ואז אנחנו רואים לעיתים קרובות התנהגויות ילדיות או טרוריסטיות. בסופו של דבר ההורים, הילד והאחים שלו - כולם במצוקה.
במקרה כזה טיפלתי כאשר זוג ההורים פנו להדרכת הורים עם שני ילדיהם המתבגרים. ההורים- אוסנת ואלי- זוג נחמד בשנות הארבעים לחייהם, מתפקדים היטב בתחומי חייהם השונים ומצליחים בעבודתם. הם התלוננו על חוסר אונים בהתמודדות עם יובל בן ה- 17 ועמית בן ה- 13.
עמית נולד עם מום בלב, נער נבון שהוריו ריפדו ועטפו אותו עקב הבעיה הרפואית. הם משקיעים בלי סוף בהורות שלהם, ולא מבינים מה "לא עובד". בייחוד קשה להם להתמודד עם התפרצויות הזעם של עמית וכן עם התוקפנות של אחיו כלפיו. הבעיה החריפה בשנתיים האחרונות, כאשר הפך עמית ל "בלתי נסבל וטרוריסט. מה שהוא מקבל, לא מספיק לו, ואי אפשר להשביע את רצונו" אומר אביו. אוסנת ואלי מתלוננים על כך שלא ברור מה מציק לילדיהם. "כל מי שרואה אותנו מתאמצים 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע אומר שאנחנו הורים מושלמים". לדברי ההורים יש להם כל מה שהם רוצים ומעבר לזאת.
לכאורה, הורות מושלמת: ההורים מעניקים את המיטב לילדיהם, ומספקים להם את כל המבוקש, מבחינה כלכלית ואינטלקטואלית. הם לא מאפשרים לעמית לחוות אפילו תסכול קל שבקלים, שמא יכעס ויתעצבן. בתהליך ההדרכה הבהרתי להם, שהחרדה מניעה אותם להגנת יתר קיצונית. הראית להם כיצד עמית למד לזהות את הפגיעות שלהם, והוא לוחץ על הכפתורים המתאימים על ידי תלונות בלתי פוסקות. כתוצאה מזה הם מנסים עוד יותר "לספק את הסחורה ", אבל אינם מצליחים בכך, והסטנדרטים שלהם ל"הורות טובה" רק עולים בהדרגה. חשיפת הדינמיקה הבעייתית בהדרכת ההורים הגבירה את מודעותם, והם החליטו לשנות את דפוסי ההתנהגות שלהם ולהפחית את הגנת היתר.
בשלב הזה נדרשה עבודה מעמיקה יותר כדי להפחית את החרדה הקיומית הבלתי מציאותית, שהניעה אותם להגן באופן בלתי מותאם על עמית. נערכו כעשר פגישות רק עם ההורים, בהן עיבדתי איתם את רגשות החרדה, תוך התחברות אמפטית למצוקה שלהם. רק לאחר שפחתה רמת החרדה שלהם, הצליחו לשחרר אותו, ולהעניק לו את הנפרדות והאוטונומיה שנדרשים לו כמתבגר. כאשר שחררו אותו, פחתו בהדרגה הסימפטומים של התוקפנות והזעם. כמו כן התפנו יותר להבחין בצרכים של האח המבוגר יותר. המשפחה הגיעה לרגיעה, וההורות "הטובה מידי" הפכה ל"הורות מותאמת". ההורות הלא מודעת הפכה להורות מודעת לצורכי הבנים המתבגרים שלהם.
הרצלה צח מטפלת פרטנית, זוגית ומשפחתית מוסמכת ומדריכה מוסמכת בטיפול זוגי ומשפחתי.
