אחד התפקידים המאתגרים והלא קלים שיש לנו בחיים זה להיות הורה. אבל לא תמיד אנחנו מעריכים בצורה מספקת את העבודה הרבה והלא פשוטה שההורים שלנו עושים עבורנו. לרוב, אנחנו לוקחים עבודה זו כמובנת מאליה.
תמיד הערכתי את ההורים שלי כי תמיד ראיתי את כל המאמצים שהם עושים כדי שיהיה לנו טוב. אמא קמה מוקדם בבוקר כדי להכין אוכל, לכבס בגדים, אבא עובד שעות נוספות כדי שלא יחסר לנו כלום, כל הזמן סביבי וסביב אחי.
אבל את זה ראיתי כשהייתי כבר מספיק גדולה כדי להבין כמה ההורים מתאמצים כדי שיהיה לנו טוב. ומה עם גיל יותר צעיר? מה אם הגיל כשהיינו תינוקות? הרי את העבודה הקשה ביותר נעשית כדי להביא אותנו לגיל מבוגר יותר. וזה אנחנו יודעים, רואים ומבינים אך ורק כשאנחנו בעצמנו הופכים להיות הורים.
לפני פחות מחודש נולדה לי בת. אז התחלתי להעריך את אמא עוד יותר לאחר שעברתי את הלידה. אחד המאמנים הגדולים ביותר בעולם – טוני רובינס- אמר משפט כל כך נכון: "כל אמא מסכנת את חייה כשהיא מביאה אותנו לעולם הזה. מגיעה לה הערכה אמיתית".
כשנזכרתי במשפט הזה, דמעות זלגו מעיניי. הרבה פעמים אנחנו מתעצבנים על אמא, על זה שהיא לא מבינה אולי, שהיא לא תומכת בדברים מסוימים, מתערבת יותר מדי או כל דבר אחר, אבל זאת אותה האמא שסיכנה את חיה כדי לתת לנו את החיים, זאת אותה האישה שהניקה אותנו ונתנה לנו אוכל כל 3 שעות על מנת שנגדל ונתחזק, אותה אמא שלא ישנה לילות על מנת להאכיל ולהרגיע אותנו, אותה אמא שהחזיקה אותנו בידיים, קילחה אותנו, החליפה לנו חיתולים, כיבסה בגדים ונתנה את רוב הזמן שלה כדי שאנחנו נקבל את הכל מגיל הלידה ועד עצם היום הזה, אמא שבכתה כל פעם בכשאנחנו בכינו, אמא שדאגה כל פעם שהיינו חולים או משהו כאב לנו, אמא שנתנה והקריבה את כל כולה תמיד!
אני כותבת את המשפטים האלה ובוכה. אמא, אני כל כ אוהבת אותך, כל כך מעריכה את העבודה שעשית, עבודה כל כך קשה כי בזכותך היום אני ילדה גדולה ובריאה, בזכותך היום אני חיה וקיימת, בזכותך אני מי שאני. ולא משנה כמה פעמים כעסתי עלייך כי התעצבנתי, לא משנה כמה פעמים צעקתי עלייך כי לא אהבתי את מה שאמרת, את תמיד תהיי האישה היקרה ביותר בחיים שלי.
היום כשאני קמה בלילה להאכיל את הבת שלי ויושבת שעות כדי לשאוב לה חלב, לא ישנה לילות, קמה מיד כל פעם שהיא בוכה, מחבקת אותה ודואגת, אני מבינה את מה את עשית עבורי כשאני הייתי בגילה. אבל אף םעם לא ידעתי דברים אלו, אף פעם לא הערכתי אותם. הים אני יודעת ומעריכה ומצדיעה לך. כי אני רואה כמה זה לא פשוט וכמה אנרגיה ונתינה מעצמך זה דורש כדי לגדל ילד, להביא אותו להיות אדם בוגר.
ואבא, לא שכחתי אותך. גם אתה עשית לא מעט עבודה – עזרת לאמא, תמכת בה, עבדת שעות מרובות, גם אחרי לילה שלא ישנת, האכלת אותנו כשאמא הייתה עייפה ורצתה קצת לישון, ליטפת אותנו והחזקת בידיים.
אבא, אני פשוט אוהבת אותך. היום אני רואה את בעלי עושה את אותו הדבר עם הבת הקטנה והמקסימה שלנו. ואנחנו רק בתחילת הדרך.
תעריכו את ההורים שלכם כי אף אחד בחיים לא עושה עבורנו את מה שהם עושים. וגם אם אתם לא מסכימים עם מה שההורים אומרים, גם אם לפעמים הם מעצבנים, לא מבינים, תנו לזה לעבור, אל תשימו דגש על כך כי זה מתגמד לעומת העבודה המרובה והקשה שהם עשו על מנת לגדל אותנו.
דיאנה בן צבי
מורה דרך להגשמה עצמית
לקבלת מפגש היכרות - בחינם לחצו על הקישור הבא:
http://www.dianabenzvi.com/landing/be-the-person-you-were-born-to-b
