גרמניה,אתמול והיום. 

מלחמת העולם הראשונה,הסתיימה במפלה רבתי של גרמניה ונכפו עליה הסכמי ורסאי ובצדק רב,אשר דילדלו את כלכלתה לשפל המדרגה,כך שאפילו פחם,נזקקו לייבא,למרות המכרות הפוריים בחבל הרוהר.

והמצב הכלכלי הקשה ביותר אשר נוצר בגרמניה, הפך להיות לקרקע פוריה לצמיחה מהירה של הנציונל-סוציאליזמוס. זה לא צלח כל כך להיטלר בבית הבירה במינכן ב 1923 והוא אף נכלא בתנאי דה-לוקס יחד עם הס המשוקץ,אבל זה עשה לו רק טוב וכתב את מיין קמפף. סאגה ארסית אשר מבהירה בריש גלי ובצורה מאד ברורה מה אמור להיות על פי משנתו גורל העם היהודי.

ובשנת 1933 היטלר הפך לקנצלר וההמשך ידוע.

ושוב נהרסה גרמניה, אך לקח לה מעט שנים כדי לקום כעוף החול ולהפוך למעצמה כלכלית באירופה.

האם שמורות לעולם סכנות מגרמניה? לא. האם גרמניה שלמה את החוב שלה לעולם בגין,כיבוש,רצח עם ושוד ברוטאלי? גם זאת לא.

ואנו רואים בלי סוף תכניות דוקומנטריות על התקופה האפלה הזו ושלאחריה. גם היום יש מכחישי שואה בגרמניה (כמו במקומות אחרים בעולם) וישנו הדור השני השלישי אשר לכאורה איננו קשור לטרגדיה הגדולה אשר גרמניה הביאה על העולם ובעיקר על העם היהודי.

כי תכנית "הפתרון הסופי" לעם היהודי אשר נערכה ונחתמה בועידת ונזה כמדומני ב1943  לא היה לה שום קשור לענין צבאי,אלא לרצון להשמיד עם,פשוטו כמשמעו.

ושואל הדור השני והשלישי לגרמניה הנאצית, אבות אכלו בושר ושיני בנים תקהינה?האם אנו אשמים במשהו. בודאי שאין להם כל אשמה פיזית,אבל לעם הגרמני בכללותו חייבת להיות אחריות מוחלטת,אבסולוטית למדינת היהודים ואף אומר ,כי מבחינת הצדק האוניברסלי הם אף מחוייבים להיות בעלי אפליה מתקנת כלפינו.כי מדינת היהודים עושה גם טעויות במצבה הקשה ,בו נמצאת למעלה משישים שנה.

הנסיון של הגרמנים להיות יפי נפש, ליברלים מוחלטים ושופטים מחמירים לפוליטיקה הישראלית,הוא בלתי קביל בעיני. ואנו רואים זאת במשחקי הברוגז של אנגלה מרקל עם הממשל הישראלי.

גרמניה זה מקרה מיוחד. נסכים לקבל ביקורת מכל אומה באירופה,אך לא נקבל שום הטפות מוסר מהגרמנים.

העם הגרמני,בחר בהיטלר,הביא לבניית הרייך השלישי, גרם לגנוסייד של העם היהודי והשמיד שליש מבניו ובנותיו. בניו ובנותיו של העם הגרמני,הם עדיין גרמנים,דוברים אותה שפה כאז וגם לדור השני והשלישי אסור לתת להתחמק מהאחריות המוסרית למה שעוללו לנו ולכל העולם.

וזאת יש להזכיר שוב ושוב לגרמנים ולא לתת להם את הפריוילגיה לשכוח את העבר.