מחשבות של מטפלת רגשית בהבעה ויצירה 

מחשבות של מטפלת רגשית בהבעה ויצירה.

דמיינו שאתם זבובים על קיר בחדר טיפול רגשי בהבעה ויצירה. שהרי גם מתוך חדר הטיפול אני מרגישה פעמים כה רבות את הסקרנות שנובעת מעיניהם של אמא או אבא הממתינים לבנם או בתם אותם שלחו לטיפול.

ואכן זה מרתק להיות בתוך חדר הטיפולים ולהיות עדים למילים שנאמרות בפעם הראשונה "כשההורים רבים אני מפחדת שהם יתגרשו".

מרתק לראות את הציורים והצבעים שממלאים דפים שלמים. כמו ציור קומיקס של ילדה בת שמונה המתאר איש שמנסה להרוג את אשתו.

להיות עדים לתנועות אגרסיביות, בעיטות, אגרופים, נשיכות לכריות. או גוף קטן של ילדה שמרשה לעצמה לשכב לנוח מפגש שלם על המזרון בפינה.

להתבונן בעניין כה רב הצגה של ילד חרד מכלבים בה הוא הופך לשמשון הגיבור שנולד מתוך הבטן של סבא שלו, בעוד אלפי שנים.

ואתם ההורים יושבים שם בחוץ ומדמיינים, מה כבר הילד שלי עושה שם? על מה הוא מדבר? מה אנחנו בעצם מכירים על העולם הפנימי של ילדינו? וכמה מקום אנחנו נותנים בחברה שלנו, ובין כותלי ביתנו לרגשות הקצה? לשנאה, לעוצמה אמיתית, לחרדה איומה, לעצב עמוק?

איך צמצמנו בחברה את קשת הרגשות אותם אנו יכולים להביע ולהכיל ואת השאר יש להוציא אך ורק בחדר הטיפולים?

אז הורים יקרים שיושבים וממתינים בחוץ, באוטו או שנסעתם לכמה סידורים, תדעו שבחדר קורים דברים חשובים ומיוחדים לילדים.

וכמה פעמים אני חושבת שהלוואי והיו שולחים גם אותי לטיפול כשהייתי בגילם, והייתי מוצאת חדר שכולו שלי ואני יכולה להיות שם הכי הכי אני!

בברכת הורות מודעת

מירב