בגיל 6 הלכתי לכיתה א'. המשפט שאמרו לי הכי הרבה באותה שנה היה "הלך הקסם נשארה הילדה"... כן, כן עד אז נחשבתי לילדת פלא, מחוננת כל יכולה, עד למפגש הגורלי עם הלוח הגיר והמורה.
הייתי תלמידה גרועה. ממש מההתחלה, לא ידעתי ללמוד, חולמנית, לא מאורגנת, מרבית המשימות שהוצבו לי אפילו לא הגיעו לשלב ההתנעה.
שנה גררה שנה, וזה לא נהפך ליותר טוב או יותר קל.
כולם מסביב כעסו, היו מאוכזבים מהילדה החכמה מלאת הפוטנציאל, שמבזבזת את חייה, שלא לומדת, שלא אכפת לה...
כן, גם בינכם יש מי שמכיר את התסריט.
עד כיתה ח' הייתי כבר מאסטר בלשקר, לרמות לבלגן ולעשות כל טריק נקי או מלוכלך על מנת לשרוד בתוך המערכת.
את כיתה ט' סיימתי עם 6 נכשלים לצד ג' בהתנהגות ...איך נאמר, לא ממש רבו עליי בשום תיכון.
ואני, נחושה...עם הגעתי עד כאן, אני אסיים.
בדרך לא דרך עם יכולת שיווק ומכירות, שגם קרח הייתי מוכרת לאסקימוסים - הסכימו לקבל אותי ל"גמנסיה הראלית" בראשל"צ.
בסיום כיתה י' נרשמו לי 106 ימי היעדרות, נחשפתי לפלא שנקרה - הברזה.
וגם פה...שום מכשול לא יעצור אותי, אני אסיים.
החלטתי, שלא רק שאני אסיים... אני גם אעבור ממגמת מזכירות וחשמל (שאליה התקבלתי במאמצים) למגמת סוציולוגיה כלכלית...כן, החלטתי שאני רוצה להיות פסיכולוגית - ובשביל זה צריך להתחיל ללמוד ולייצר תעודת בגרות.
אז שכנעתי את המנהל, היועצת וכל רכזי המגמות בבי"ס לתת לי הזדמנות (עשירת?!), ועשיתי עד סוכות 5 מבחנים בפיסיקה, ביולוגיה ושאר תופינים (זה גלש עד סוכות כי בחופש הגדול הייתי עסוקה בהדרכה בצופים.... ) אבל את כיתה יא' התחלתי באיחור קל, במגמה "סוציולוגית - כלכלית".
לא, לא התפכחתי - עדיין הייתי בת 16 שכל מה שעניין אותה זה הצופים, להקת הג'ז וכמובן החבר... ומדי פעם,
שהגחתי בכיתה, עשיתי מספיק רעש בשביל כל החודש הקודם, שלא ממש הפגנתי בו נוכחות.. .ונגמרה השנה והחליטו (שוב) להעיף אותי.
אין מצב - אמרתי לעצמי ולעולם, עוד שנה אחת ...כאן לא נשברים - 12 שנות לימוד יהיו וגם תעודת בגרות (לפחות חלקית), שוב מבחנים, שוב שכנוע ומכירות לכל העולם ואשתו.... הפעם בסוכות, נסעתי עם אמא שלי לסופשבוע במלון בטבריה - לחגוג שעשיתי זאת, והגעתי עד כיתה י"ב.
כל החיים מאז גיל 6 אני מוכרת את עצמי לעולם, מוכרת את היכולות שלי, הפוטנציאל הלא ממומש, את הכריזמה והחיוך....מוכרת ומתקדמת אט אט.
גם הצבא, והתואר הראשון (שעשיתי באוניברסיטה הפתוחה בפסיכולוגיה וחינוך!) לא היו גן של שונים, פעם אחר פעם ,
לא הייתי מיושרת עם המערכת , החוקים והדרישות שלה... ופעם אחר פעם שכנעתי את כולם, שיתנו לי הזדמנות, שיכופפו חוקים, שיחשבו מחוץ לקופסא.
כשהבריאות תקינה (תודה לאל) ויש פוטנציאל כל מה שצריך להכניס "לארגז הכלים" זה כוח רצון, התמדה, תקשורת מנצחת, ואת היכולת למכור קרח לאסקימוסים.
זה סוד ההצלחה שלי!
