ייעוץ פנסיוני חובה לפני ריקון תקציב המדינה 

ייעוץ פנסיוני חובה לפני ריקון תקציב המדינה

מעטים מאזרחי המדינה מודעים למספר עובדות הקשורות בעתידם הכלכלי וחסכונם הפנסיוני.

לשכירים בודדים המידע אודות זכותם לבחור את תוכניות החיסכון לטווח ארוך (קופות גמל, קרנות פנסיה, ביטוחי מנהלים, קרנות פנסיה וכו') בהם יופקדו כספי המעסיק והכסף המשולם מכיסם. מעטים עוד יותר הינם אלה המודעים לעובדה כי מרביתנו איננו מקבלים את ההפרשות שנקבעו בחוק על כל השכר שאנו משתכרים.

גם בעלי עסקים עצמאיים ובעלי שליטה בחברות אינם מודעים לנזקים הנגרמים להם מעצם אי- מימוש כל זכויותיהם להחזרי מס ומתשלומי היתר והכפל שהינם משלמים מידי חודש במשך עשרות שנים לאלמנטים ביטוחיים מיותרים או לא קיימים אשר מעשירים רק את סוכני ומשווקי התוכניות.

גרוע מכל הינו המצב בו אפילו לנבחרי הציבור הישובים בבית המחוקקים הישראלי אין מושג קלוש אודות הנזק הכלכלי הנגרם לקופת המדינה (ולא רק לחשבונות הבנק של הציבור ) מעצם אי-קיום ואכיפה של חוקים הקיימים מזה למעלה מ-6 שנים ובעיקר חוק פיקוח על שירותים פיננסיים 2005 וההפרדה שנקבעה בו בין השיווק הפנסיוני לבין הייעוץ הפנסיוני האובייקטיבי.

מחיר כבד עלולים כולנו לשלם בשנים הקרובות ותקציבי עתק יידרשו מקופת המדינה בכדי להתגבר על התוצאות הכלכליות של התארכות תוחלת החיים ושינוי המבנה הדמוגרפי של עקב עליית הגיל הממוצע של האוכלוסייה המבוגרת לאחר הפרישה לעומת קיטון באחוז האוכלוסייה "המניבה" קרי האנשים אשר עובדים ומייצרים וכמובן משלמים מיסי הכנסה ומיסי ביטוח לאומי.

הנטל הכלכלי שייווצר על כתפי המדינה והמגזר העובד והצעיר עקב היקף המגזר הפנסיוני שייאלץ לפטל על כתפי הביטוח הלאומי יהיה קשה מנשוא וזאת עוד בלי שום אירוע בטחוני מקומי או איזורי שעלול להחמיר עוד יותר את היחס בין שני מגזרים אלה חס-ולילה.

קצב גידול של האזרחים העובדים (או ראוי לומר בגילאי האפשרות לעבודה המקובלים) כלומר עד גיל של 67 הולך ופוחת בהדרגה מהיקף של כ-3% בשנה בערך בין השנים 1980-1990  לגידול של רק כ-2% כיום וצפי לא מלבב של כ-1% בלבד עד סוף העשור הנוכחי.

לעומת זאת קצב גידול האוכלוסייה הבוגרת לאחר גיל הפרישה הולך וגדל באופן קבוע וצפוי לגדול באחוזים במספרים דו-ספרתיים במהלך ה-30 שנה הקרובות ומעבר לכך בעקבות התפתחות הרפואה המביאה לתוחלת חיים ארוכה ולווא דווקא לאיכות חיים גבוה. כלומר אפילו ריבוי של אוכלוסייה במצב הדורש טיפול סיעודי ולאורך שנים רבות מבעבר.

אלמנטים אלה מחייבים הערכות, הן אישית והן ציבורית. שכן אי-הערכות במועד תוביל לקריסה כלכלית גורפת בלתי נמנעת.   תכנון פנסיוני מקצועי ומדוקדק, פיקוח על מקצועיות והפרדה בין שיווק אגרסיבי ומגמתי של תוכניות ביטוח וחיסכון ע"י בעל אינטרס תוך פגיעה בלתי הפיכה במבוטחים וחינוך פיננסי מקצועי בהיקף גדול כבר מגיל צעיר בכדי להשריש בכל הילדים שלנו מודעות לצורך בחיסכון פנסיוני כבר מגיל צעיר ובגרות באופן בחירת ערוצי החיסכון השונים, ניצול כל אלמנטי הטבות המס בעידוד המדינה, וכלים להבחנה בין שיווק פנסיוני לבין ייעוץ פנסיוני מקצועי.

יתכן, שכפי שמתנהלים תחומים נוספים בהם קיים סיכון גדול לציבור ולמדינה ובהם נחקקים חוקים להגנת הציבור, לדוגמא בתחום הבניה בו יש חובה בייעוץ אובייקטיבי אחראי (מהנדס שאינו מוטה) ללא מתן אפשרות בניה ללא תכנון מקדים ומפורט (כתב כמויות והגשת תכנית הנדסית), כך גם נדרש לחקיקה בתחום הייעוץ הפנסיוני שתרחיב את החוק בהפרדה ברישיונות הייעוץ גם לחובת ייעוץ פנסיוני טרם הקמת תכניות. החל  בביטוח אישי (כגון ביטוחי בריאות, סיעוד, תאונות וכדומה), עובר דרך ביטוחי משכנתא, ביטוח אבדן כושר עבודה  וכלה בביטוח פנסיוני (ביטוחי פנסיה, מנהלים, קופות גמל, קרנות השתלמות, קרנות פנסיה ותכניות חיסכון לטווח ארוך) באופן בו לא תינתן רשות לגוף מוסדי להקים תכנית ביטוח או פנסיה או לשנותה טרם אישור על ביצוע הליך ייעוץ פנסיוני אובייקטיבי בחברת ייעוץ מאושרת ובעלת רישיון מטעם משרד האוצר.

כאן המקום לציין, כי מהלך כזה אינו דורש הקצעת תקציבים נוספים מטעם האוצר. יותר מכך, להבדיל מנושאים כמו הנדסת ביניין, בתחום הביטוח הפנסיוני ניתן בהחלט להטיל את התשלום בגין הייעוץ על הגופים המוסדיים, שכן בהליך ייעוץ פנסיוני אובייקטיבי לחלוטין, מוותרת חברת הייעוץ על העמלות שהייתה זכאית להן מאותו גוף פנסיוני –ביטוחי במידה והייתה כרוכה בהסכם הפצה עימו ובפועל כספים אלה נותרו בקופת אותו הגוף.

אנני רואה מניעה מדוע לא יוחזרו סכומים אלה לידי לקוח מבוטח אשר יציג חשבונית על תשלום בגין ייעוץ אובייקטיבי כאמור וכך כולם ייצאו נשכרים.... , כן אפילו הסוכנים שיסירו מעצמם את האחריות המקצועית שהוכחה כשבירה כל-כך עקב ניגוד האינטרסים עם הלקוח וגם ייהנו מעמלות מופחתות אמנם אך לאורך שנים של שירות רצוף ללקוח ללא התופעה המכוערת של "שיפטינג" בין סוכן לסוכן תוך פגיעה בלקוח ובמדינה.