אלימות 

אלימות היא אחת הצורות בה אנו נותנים תשובות כאשר לא התמלאו ציפיותינו.
לאלימות מרחב של כיוונים ועוצמות, היא שלובה בין הפיזי והרגשי וניתן לזהות ולמצוא אותה בביטויים; כעס, מכות, הפעלת פחד, השחתת ציוד, השחתת רעיונות, קללות, פגיעה או התערבות ללא רשות במרחב המחיה של כל יצור חי אחר.. פגיעה בחתולים או השחתת צמחים גם היא ביטוי לאלימות.
כאשר המרכיב העיקרי שבה; התערבות ללא רשות במרחב המחיה של מישהו אחר.
אלימות איננה המצאה שלנו, גם חיות משתמשות בה כטכניקה להשגת דברים שלא נענו בדרך אחרת; מקום מחיה, מזון, בת זוג, כולם קרב הישרדות וכולם מאבקי קיום.
אנו היצור היחידי המשתמש באלימות מעבר לצרכים הקיומיים; פורקן, שעשוע, הפגנת כוחות, היא משחררת לחצים, יוצרת לחצים אחרים.
היא טכניקה תקשורתית שתוצאותיה אינן ידועות מראש. איננו יודעים מראש את תגובתו של המאוים.
- אלימות סוחפת, קל להיכנס לתוכה, קשה לצאת ממנה,
- היא מתסכלת, איננה צפויה.
- אלימות נגרמת, היא צורך מאולץ, היא בחירה מאולצת.
- אלימות מנתקת קשרים.
- מרחיקה שותפויות.
- אלימות בודדת, למרות שהיא יכולה להיעשות עם כמה שותפים, תמיד האדם האלים בודד.
- היא מחזקת כביכול, היא מחלישה בכך שהיא מרחיקה תמיכה.
אלימות היא מחלה חברתית, היא אי נוחות חברתית.
אנו חלק מחברה שאמורה לעזור ולתמוך אחד בשני.
לא תמיד אנו יכולים, או פנויים לתמוך אנו שבויים לחיים של עצמנו ומתקשים לפנות זמן לאחרים,
לא תמיד אנו מבינים או יודעים איך לתמוך, עדין אנו מתקשים לקולט בחושינו מהי תמיכה אמיתית,

הטבע יצר את רוב החיות כך שעצמאותן, יכולת הקיום שלהן קרובה מאד למועד לידתן.
אנו החיה היחידה שממשיכה את התפתחותה מספר כה רב של שנים אחרי הלידה, החיה שללא קבלת תמיכה אין לה זכות קיום. שתמיכה הוא תנאי לקיומה.
אנו היצור האנושי, זקוק יותר מכל חיה אחרת לתמיכה לאורך כל תקופת התפתחותו,
אנו החיה היחידה בתבל בה קיימות שתי מערכות ביצור השלם (הגוף והנפש), לכל אחת מהן תחום אחריות שונה, לכל אחת מהן מחויבות לתפקידן,
האינסטינקט שבתוכנו מחויב להישרדות ולקיום שלנו,
ניסיונו בן מאות מיליוני שנים היכולת והצורך הקיומי שלו, הם זכות הקיום במערכת השמש אותה לקח בזכות המקצועיות שלו,
למעשה כל תהליך היווצרותנו הוא עבודת הפלא של הטבע .
עצור לרגע בקריאה, הבט על עצמך, נסה לדמיין את המערכות בתוכך; את הלב הריאות , הקיבה, הכבד, מערכת העיכול, הכליות, הקשב איזו שלווה , באיזו רגיעה זורמת כל המערכות בתוכך,
בשניה זו ממש נוצרו בתוך הגוף שלך מיליוני תאים חדשים, וכולם מיד הגיעו למקום המיועד להם ללא תלונה, איזו דייקנות איזו שלמות מדהים מרתק מלהיב,
היצור האנושי עם המחשבות הכי מפותחות איננו מסוגל להתקרב לחיקוי המקצוענות של האינסטינקט שבתוכך, אל תזלזל בעצמך, גם בך נמצאת המכונה המופלאה החכמה ביותר שיצר הטבע והיא כולה שלך, עליך לדעת שהוא גם יודע להגן על עצמו.
כל גורם שינסה לשבש את מהליכיו, יתקל במקצוען שיודע להגן על עצמו, הוא המקצוען הטוב בעולם.

המחשבות עם גילן הצעיר זקוקות לכל כך הרבה התנסות, על מנת להתקרב ליכולתו המקצועית של האינסטינקט, המחשבות מחויבות לחברה, מחפשות בתוכה כלים, להיות חזקות יותר,
המסגרות החברתיות שעוטפות אותנו אמורות לחזק אותנו לתת בטחון ולהקטין את אי הודאות.
חברה שבין כליה נמצאים; הייעוץ והתמיכה, ההבדל הדק בינהן, שהייעוץ בא מהמקום בו היועץ הנמצא, התמיכה באה מהמקום בו מבקש התמיכה נמצא ואנו כל כך מבקשים תמיכה.

אנו מאשימים חברה שמגדילה את סף הציפיות שלנו ממנה, ילד שקיבל כל מה שרצה יתנהג בחוסר רצון שנגביל אותו, יתכן וישתמש באלימות כלפינו, בחירה תשובה לציפיות שלא התמלאו, יכולה להביא הצלחה בהשגת מבוקשו, האלימות כפתרון יכולה להיות דרך למידה להשגת מטרות בעתיד.

ילד שאיננו מקבל תשובה ברורה יחפש אותה במקום אחר, איננו נותנים תשובות ברורות, איננו מסוגלים לדעת הכל ולהבין הכל, גם אנו לא מקבלים תשובות, גם הציפות שלנו כבוגרים לא תמיד מתמלאות.
הצורה בה אנו פותרים בעיות משמשים מודל חיקוי עבור הילדים שלנו, אין להם מישהו אחר,
הם אוספים זאת לתוכם בבוא הזמן ישתמשו בהם, הם מתרגלים עלינו את מה שלקחו מאתנו. הם תוהים ומחפשים תשובות, ממש כמונו, ניסיונם דל משלנו.
אנו כועסים על התנהגותם, אנו מודל החיקוי שלהם, הם מכניסים מעט מהיצירתיות שלהם וכבר הם חריגים כלפינו.
הציפייה לתמיכה מתחילה במקום הקרוב ביותר אלינו, במשפחה, ביניקה הראשונה, שם המפגש הראשוני עם החברה. מקום בו מלמדים אותנו שהתמיכה היא צורך קיומי,
לומדים את דרך מתן התשובה האלימה גם מחוץ לסביבה הקרובה לנו, בית הספר, המורים שמתקשים (בשל אין סוף של סיבות וכולן מוצדקות מבחינתם) להקשיב לבקשות שלנו והבקשות אינן זהות,
הבקשה של נער, הבאה מתוכו היא רק שלו, התשובה הכוללת אינה מספקת אותו, לכן יחפש תשובה במקום אחר, אראה להם את התשובה שלי.
בית הספר החברתי, ההתנהגות שלנו כחברה, שופעת תשובות אלימות; במקום העבודה, במקום הנישא במדינה; בכנסת, שפת דיבור שקשה להתגאות בה, שפה שממשיכה על הכביש.

מרבים לתהות הכיצד חברה כל כך מתורבת כך מתנהגת, כן, אנו חיים בחברה נגועה באחת המחלות האיומות ביותר, האלימות,
- אנו חלק מחברה שמלמדת לחפש תשובות בתוכה וכל כך מעט לחפש בתוכנו.
- חברה שאיננה מסוגלת לתת תשובות ברורות ועקביות.
- חברה שחושבת שיודעת לתת תשובה גם שאין הדבר כך, רק כדי להראות, "סמכו עלי" (כמה מסוכנים אלו שיודעים הכל)..
- חברה שאיננה מסוגלת לדעת הכל, אך מתנהגת שהכל היא יודעת.
- חברה שמתקשה לקבל תשובות יצירתיות, חברה שכל כך זקוקה לחותם האישורים.
זו החברה שלנו, זו החברה שבנינו, בתוכה אנו מצפים למצוא תשובות.
היא סף הציפיות שלנו.
מאות מטופלים בשיחות ובבקשות, רובם פונים " יש לי כאב איך אתה מוציא לי אותו".
אפשר לספור על כף יד אחת, את אלו האומרים "איך אתה יכול לעזור לי, או לתמוך בי להוציא את הכאב או לוותר עליו ".
תמיד נהיה יצורים עצמאיים, עם חשיבה עצמאית, כך נולדנו, תמיד נהיה אנו. לשם מופנות הציפיות שלנו וכשהן אינן מתממשות במקום בו לימדו אותנו לחפש אותן, אנו חוזרים לחפש תשובות בתוכנו.
אנו כל כך לבד כשאנו עם עצמנו, אנו מתאמנים בכך מיום לידתנו ולאורך כל תקופת התבגרותנו ומותר לנו להיות מבולבלים ומתקשים להיות יצירתיים עם עצמנו, אנו עושים זאת ברוב המקרים מחוסר ברירה.
אחת הצורות במתן תשובה, היא חיקוי לדרך שאחרים השתמשו בה, ההורים שלנו השתמשו בה לפעמים כלפינו, או אל מישהו אחר;
- אנו מחקים שפה, אנו מחקים היגוי,
- אנו מחקים גמגום,
- אנו מחקים חיבה, אהבה, מסירות,
- אנו מחקים מכות ואלימות אנו אוספים אותם לתוכנו וברגע האמת אנו בוחרים מה מתאים יותר,
אחת מהתשובות היא האלימות, איננו זקוקים לה, אנו משתמשים בה כדרך להגן על עצמו אנו נסחפים אתה, היא קלה נותנת פורקן, משחררת ומקשה לחזור לעצמנו.
לא לשליטה עצמית, אלה לרגיעה עצמית, למצב של זרימה,
אלימות לעומתה מכניסה את כל חושינו נכנסים לפעולה, אלימות מצריכה הגנה,
אלימות היא דרך ההגנה על העצמאות שלנו במקום בו הציפיות שלנו לא מתממשות.
אלימות גוררת אלימות היא למעשה הכרזת מלחמה.
הגוף איננו זקוק לאלימות, הוא משתמש בה כטכניקה של הגנה כשלא נענות הציפיות שלו.
אלימות במשפחה היא הקשה ביותר, שם אנו מצפים לקבל תמיכה יותר מכל מקום אחר, איננו יודעים לבקש אותה, לא למדנו להעצים את הבקשה, הורינו לא בהכרח ידעו זאת.

איש מאתנו אינו דומה לרעהו, מה שמתאים לאחד לא חייב להתאים למישהו אחר
לא לימדו אותו איך עושים זאת, לא היה מי שילמד אותו, גם את המורה לא היה מי שילמד ואנו בכדור שלג.
מכדור השלג הזה נוכל להימלט אם ניפתח לתשובות יצירתיות,
לכן כל כך חשוב לעודד יצירתיות. לעודד תחביבים.
הצורך שלנו לתת תשובות, הוא הצורך שלנו להיות נוכחים, ככל שהתשובה שלנו תהיה מתאימה יותר נהיה יותר מבוקשים, ירצו בנו כתמיכה, רק אתה בוחר את התשובה, איש לא יכול לתת אותה במקומך, אתה היחיד שהנוכחות שלו תהיה תמיכה או דחייה.

לכן בעמדך מול מצב בו לא קיבלת תשובה שענתה לציפיות שלך, עצור, הקשב לעצמך, קח נשימה עמוקה, איטית, יש בחמצן הנכנס לתוכך עוצמות אדירות לעזור לך בבחירה,
ראה את האדם שמבקש תשובה, הבט לתוך עיניו, הוא לא היה מבקש אותה אילמלא ציפה ממך לתמיכה, זו ההזדמנות שלך לתת לו אותה,
אלימות היא לא הדרך לתמיכה.

אילן ברמן - מטפל הוליסטי