שנות השישים של המאה העשרים. כ- עשרים שנה לאחר השבר של מלחמת העולם השנייה, נושבות רוחות חדשות ויוזמות צצות כפטריות. המטרה: מות הסדר הישן, חיים חדשים המבוססים על ערכים של שלום, אהבה, והדדיות. אינספור קהילות צצות ברחבי העולם, יוצרות חיי שיתוף שוויוניים, חוזרות אל הטבע ואל חיי הפשטות בקרבו. הקיבוצים מעולם לא היו פופולאריים יותר וזרם המתנדבים לא עוצר. רבים מהם ממשיכים מכאן לקהילות ברחבי העולם, מביאים את ערכי השוויון והפשטות לקהילות השונות.
בצפון סקוטלנד קמה במפתיע קהילה חדשה, מקימיה הם האחרונים שהיינו מצפים מהם לעזוב הכול ולהקים קהילה "ניו איג'יית": פיטר קיידי, קצין בדימוס בחיל האוויר הבריטי, מנהל מלון בהווה, אשתו איילין וחברתם הטובה דורותי מקליין. שלושה אנשים באמצע החיים, התגלמות המעמד הבורגני, מלווים בשלושת ילדיהם של פיטר ואיילין. ב- 1962 הם מוצאים את עצמם ללא עבודה, לאחר שפוטרו מניהול מלון "קלוני", בצפון סקוטלנד. מחוסר ברירה, ומהצורך להאכיל את עצמם ואת שלושת ילדיהם, הם מתיישבים בפארק קרוונים ליד הכפר פינדהורן, כ- 10 דקות מהמלון ממנו פוטרו, ומתחילים לגדל גינת ירקות. מאחר ויש להם הרבה זמן, והיסטוריה של עבודה רוחנית, הם מקדישים זמן רב למדיטציות וקבלת מסרים שינחו אותם בדרכם. איילין קיידי מקבלת מסרים מאלוהים, דורותי מקליין מתקשרת עם ישויות גבוהות של הטבע, להן היא קוראת דוות, "ישות זוהרת" בסנסקריט. פיטר מבצע בדייקנות את המסרים הברורים שהוא מקבל ובאזור טרשי ודל של סקוטלנד מוקמת גינה של ירקות. מכל האזור מגיעים לראות את הירקות העצומים בגודלם, ותוך שנה מגיעים גם מכל בריטניה. אנשים מתחילים להתיישב לידם בקרוואנים, מנסים ללמוד את סוד הקסם, קהילה נוצרת.
בשנים הבאות מצטרפים אנשים נוספים, מתגבש מבנה קהילתי תוך דיונים אינסופיים באסיפות. בסוף שנות השישים מגיע דיויד ספנגלר מארה"ב, מתאהב והופך לשותף ליצירה. דיויד ספנגלר בונה תכניות לימודיות שיתרגמו את המסרים והחזון שמקבלות איילין ודורותי ויוציאו אותו לעולם.
קהילת פינדהורן חגגה 50 שנה להיווסדה ב- 2012, בשנה של מסיבות וכנסים, והרבה מאד נוסטלגיה. רוב הקהילות שהוקמו בשנות השישים התפרקו מזמן. הערכים שקידמו שרדו, הרעיונות שנתפסו כאזוטריים אז, הפכו לבסיס חיינו בתחילת האלף השלישי, הקהילות עצמן לא שרדו. זה איננו המקרה בקהילת פינדהורן, קהילה מבוססת של כ- 400 תושבים קבועים ומאות אורחים הבאים במהלך השנה לחוות את החיי הקהילה, דרך סדנאות או כאורחים עובדים. שני מרכזים עיקריים: הפארק בו גרים התושבים הקבועים, ו"קלוני היל קולג'", אותו מלון ממנו פוטרו המייסדים,שנקנה בשנות השבעים על ידי הקהילה והפך למרכז סדנאות גדול. פינדהורן היא מרכז לסדנאות וכנסים בנושאי קיימות, חברה ורוחניות. היא חלוצה בפרויקטים אקולוגיים בתמיכת ממשלות וארגוני האו"ם, היא בית רחוק מהבית למאות אלפים שחוזרים שוב ושוב לספוג את האנרגיה המדהימה ולהביא אותה לארצותיהם.
מה מקור המשיכה? מה גורם לאנשים להגיע מכל קצוות תבל במספרים גדלים?
מה שייחד את הקהילה משאר הקהילות הייתה עבודתם בשיתוף פעולה עם הטבע. בזמנו הייתה זו גישה מאד יוצאת דופן בקרב קהילות העידן החדש. בעוד שרוב הקהילות קידשו ערכים חברתיים, ערכי רוח ואהבה, בפינדהורן הוסיפו מימד של אהבה, כבוד ויצירה משותפת עם ישויות הטבע. רעיונות אלו תורגמו לעשייה, חיי קיימות, גינון אקולוגי. הגנים המדהימים דיברו בעד עצמם, הוכחה מוחשית להצלחה, שמם יצא למרחקים ורבים ממשיכים לבוא וללמוד את ה"איך".
אני מאמינה שהיכולת לממש את הרעיונות המוזרים ולהנחיל אותם לעולם נבעה מבנייה של מבנה חברתי יציב, חי ומשתנה עם הצרכים. פיטר קיידי היה אשף בארגון והוא ייצב את התשתית שתתמוך בכל אותם אנשים שבאים כבר חמישים שנה לגעת בקסם. תשומת הלב לפרטים יוצאת דופן, החל בטיפול באורחים, דרך הטיפול בכלי עבודה, ואיכות החומר המועבר בסדנאות. את הכול עוטפים שפע ונדיבות, קבלה מלאה של האורחים ורצון אמיתי לשלב אותם בחיים, אפילו אם רק לשבוע. ברוב הסדנאות משתתפים האורחים כמה שעות בשבוע בעבודה (כמו התנדבות בקיבוץ). המנטרה "Work is love in action", (עבודה היא אהבה בפעולה), איננה רק סיסמה. העבודה בחברת אנשי הקהילה רוויה צחוק והנאה, ונעשית בשלווה וברצון.
פינדהורן היא אחד האתרים הבודדים בעולם המוכרזים ככפר אקולוגי על ידי האו"ם. קמו לה קהילות לווין ברחבי העולם ונציגים רשמיים ברוב המדינות. אני רואה אותה בדמיוני ככוורת דבורים, מלכה מזינה, מקבלת ונותנת השראה בעזרת מאות אלפי נציגים ברחבי העולם, וממשיכה לקדם רעיונות חדשניים גם באלף הבא.
