אשראי לדחפים ולצרכים קיומיים במגילת אסתר 

"הו מי ייתן ובא פורים לחודש לחודשיים"

סמליו של חג פורים מעוגנים בחוויה קולקטיבית דתית - לאומית ועם זאת, המוטיבים המרכזיים בסיפור מגילת אסתר משקפים את הדחפים והצרכים הקיומיים של היחיד. צרכים אלה מקבלים אשראי תרבותי כה רחב עד כי לרגע נדמה שהמספר גייס את הקולקטיב החברתי ואת מנהגיו של חג פורים על מנת לתת מענה לקשת רחבה של צרכים ראשוניים אישיים ואנושיים של האדם היחיד.

איזה דחפים וצרכים ראשוניים מקבלים מענה במנהגים ובסמלים של חג פורים?

• "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון וייקר": הצורך בעונג והנאה הוא צורך מולד שמאגד בתוכו את הצורך והרצון של כולנו להימנע מסבל וכאב. חג פורים נותן ביטוי לרצון האנושי שלנו ליהנות, לשחרר ולהשתחרר. הוא מאפשר לנו להניח בצד את המולת היום יום ולזמן מה לתת דרור למאוויים ורצונות חבויים. "אם יש לך כאב" - אומר המשורר, "רמסהו ברגליים!" שהרי "פורים לנו נשכח את הכל".
• "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי": הדחף למרוד בסמכות ולהתנגד ל"עולה של מלכות" מפעם ברמה כזו או אחרת בכל אחד מאיתנו. חג פורים נותן לנו רשות להפר קודים ואיסורים תרבותיים שנהוגים בימים רגילים. הקמת רעש במרחב הציבורי, חדירה למרחב האישי של הזולת עד כדי חיכוך פיזי, לבוש והופעה פרודוקטיבית, השתטות, טשטוש או החלפת הזהות האישית ואפילו שיכרות מתקבלים בהבנה ואף מקבלים עידוד והערכה קולקטיבית.
• משלוח מנות ומתנות לאביונים: לא זו בלבד שהערבות ההדדית נותנת מענה לצורך הבסיסי שלנו בביטחון, בהגנה ובשייכות, משלוח המנות נותן מענה גם לצורך שלנו להיות אהובים ומקובלים בלא תנאי. נתינת ה"מנות" לאחרים מאפשרת לנו להרגיש שאנחנו נחוצים ומשמעותיים, שיש לנו יכולת לתרום מעצמנו, ולעומתה, קבלת ה"מנות" מהאחרים נותנת לנו תחושה שאנחנו רצויים, שווי ערך וראויים לקבל מהזולת. זאת ועוד: הנתינה והקבלה של משלוחי המנות מסמלות גם את השוויון האנושי שבינינו ואת יחסי הקח ותן ההדדיים שמאפיינים את מערכות היחסים שלנו. כולנו בעצם גם עוזרים זה לזה וגם נעזרים זה בזה.
• "ונהפוך הוא": האשראי להיות לאחרים ולהתחפש לכל דמות שנבחר מאפשר לנו להכיל, לכבד ולקבל את כל הקטבים והניגודים שבנו ובחיינו. בעזרת התחפושות אנחנו יכולים לבטא את כל קשת הרגשות, התכונות והאפיונים בין אם הם "טובים" ובין אם הם "רעים". הדינמיות שב"קרנבל" יחד עם שלל הרעיונות היצירתיים שבו כמוהם כהכרה והשלמה עם מורכבות אישיותו ונפשו של האדם השלם.
• "להטיל פור": מוטיב ההגרלה סותר לכאורה את הצורך שלנו לשלוט במה שקורה לנו. מצבים של חוסר וודאות מכניסים בנו מתח ואי שקט. לרבים מאיתנו חשוב לדעת מה הולך לקרות על מנת להיערך ולהתכונן מראש לקראת הבאות. ואולם תהפוכות החיים והדינמיות שבהם מלמדים אותנו עד כמה השליטה שלנו מוגבלת. למרבה האירוניה דווקא במצבים בלתי צפויים שאין לנו כל שליטה עליהם אנחנו מתבקשים להתאפק, לשלוט בעצמנו ולווסת את התגובות שלנו. 

"מדוע לא יבוא פורים פעמיים בשבוע?"

נראה שגם הכמיהה והצפייה לבואו של החג משקפת את תרומתו לרווחה האישית, להרגשת הסיפוק ולנחת רוח שהוא מעורר בנו. אם כך, מדוע שלא נשאיל כמה מוטיבים מהחג לשאר ימות השנה?

הנה כמה דוגמאות:

• נטיל פור ונאמץ את הכלל ש"מה שיוצא אני מרוצה". מדי פעם נערבב פתקאות עם שמות הילדים וילד ששלפנו את שמו יהיה זה שבוחר את הסיפור, המשחק או התפריט המועדף, נזרוק קביה כדי לקבוע מי מתקלח ראשון, שני וכ"ו, נדקלם אין דן דינו ומי שיוצא מפנה את הכלים מהמדיח או עורך את השולחן, נערבב פתקאות שמייצגות את ימי השבוע כדי לקבוע תורנות למשימות קבועות וכ"ו. 
• נכין מיכל מיוחד בו נרכז משלוחי מנות משמחים ומעצימים כמו מילות עידוד למאמץ או התנהגות רצויה, צל"ש לילד ששיתף פעולה או לעובד שסיים מטלה חשובה, המלצה על חבר שהתגייס לעזרה וכ"ו. מומלץ לקבוע מועד קבוע בו מתכנסים כדי לקבל את ההפתעות ולזכור להכיר תודה לכל מי שטרח לשלוח את "משלוח המנות". חשוב כמובן לעודד יחסי קח ותן ולהבהיר שניתן להוסיף רק "משלוחי מנות" שנועדו לאחרים ולא לעצמנו.
• מעת לעת נבקר בארץ "אילו", נהייה לאחרים ונתבל את שגרת היום יום בהומור משולב עם אבסורד. למשל: לו יכולתי להיות בעל חיים הייתי בוחר להיות.., לו הייתי ציפור / כלב / סוס.. ודאי הייתי.., אילו היו לי 3 ידיים אז.., אם הרצפה הייתה שקופה אז..., אילו המקרר ידע לדבר הוא ודאי היה אומר לנו ש..., לו הייתי כלי תחבורה / חפץ / צמח / מאכל / כלי נגינה ודאי הייתי ..., וכ"ו.

בברכת חג פורים שמח ומהנה.