נוסח הקושיות כפי שהן נשאלות בשלב זה של ליל הסדר, כאשר עדיין לא הגענו לשלב הסעודה, מציב בפנינו ארבע קושיות:
א. מניין לילד שמטבילין שתי פעמים הרי בפועל הוא ראה רק טיבול אחד?
ב. מניין לילד שאוכלים רק מצה, הרי טרם ניגשנו לאכול את סעודת החג ועדיין אין הוא יודע כי לא יוגש חמץ בהמשך הסעודה?
ג. מנין לילד שאוכלים מרור, הרי אכילת מרור היא רק לאחר שלב המגיד שבו אנו נמצאים עתה?
ד. מנין לילד שהאכילה היא דרך הסבה, הרי עדיין טרם אכלנו? (יש לשים לב שנוסח הקושיה מתייחס לאכילת בסעודה ולא לשתיית היין של הכוס הראשונה שהיתה בקידוש).
בכדי לענות על קושיות אלו יש להבין כי בשונה מימינו, (שאנו אומרים את שלב "המגיד" וסיפור יציאת מצרים, בתחילת ליל הסדר), בתקופה שבה בית המקדש היה קיים נהוג היה לבצע את שלב המגיד רק לקראת סוף הסעודה. ליל הסדר היה נפתח באכילת הסעודה העיקרית והתפריט העיקרי כלל בעיקר את בשר קרבן הפסח (ואם לא היה מספיק בשר בקרבן הפסח היו אוכלים יחד עמו גם קורבן חגיגה). אכילת הבשר התבצעה יחד עם אכילת מצות ומרורים. עתה לאחר שכבר תוך כדי הסעודה הילד היה שם לב לאכילת המצה ללא חמץ, למספר הטיבולים, לאכילת המרור וכד'. הוא שואל "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות" וכתשובה למנהגים "המוזרים" מספרים את סיפור יציאת מצרים.
מן התוספתא למסכת ברכות (פרק ד הלכה ח) עולה כי לסעודה חגיגית רגילה בכל ימות השנה היה סדר קבוע:
כיצד סדר סעודה?
אורחין נכנסין ויושבין על ספסלים ועל גבי קתדראות עד שיתכנסו
נתכנסו כולן נתנו להם לידים
כל אחד ואחד נוטל ידו אחת
מזגו להם את הכוס
כל אחד ואחד מברך לעצמו
הביאו לפניהם פרפראות
כל אחד ואחד מברך לעצמו
עלו והסבו
ונתנו להם לידים
אע"פ שנטל ידו אחת נוטל שתי ידיו
מזגו להם את הכוס אע"פ שברך על הראשון מברך על השיני
הביאו לפניהם פרפראות אע"פ שברך על הראשונה מברך על השניה
ואחד מברך לכולן
הבא אחר שלש פרפראות אין לו רשות ליכנס
כלומר שכל סעודה חגיגית החלה בשתיית יין וטיבול ירק (מדובר היה בירקות שטיבלו אותם במשקה ולכן היו צריכים ליטול לפחות את היד שנוגעת פרפראות מדין "דבר שטיבולו במשקה")
רק אחרי שלבים החלה הסעודה עצמה שהתבצעה בהסבה.
בכתבי יד עתיקים למשנה וכן הנוסח משנה בתלמוד הירושלמי אנו מוצאים ב"מה נשתנה" רק שלוש קושיות בלבד:
מדוע ישנם שני טיבולים בליל הסדר (הכרפס והמרור) במקום טיבול אחד בלבד?
מדוע אוכלים מצה בלבד?
מדוע אוכלים בשר צלי בלבד?
הילד בליל הסדר המתואר במשנה שם לב לכך שבעריכת הסעודה בלילה זה מטבלים פעם נוספת את הירק במשקה (שהרי אוכלים את המרור ומטבלים אותו בחרוסת) ולכן הוא שואל מדוע בכל השנה בסעודה חגיגית מטבלין פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים.
כמו כן הוא שואל כמובן על אכילת המצה ואי אכילת החמץ וגם על אכילת הבשר המוקפד שיהיה צלוי. אלו הם הדברים שנראו בעיניו שונים. יש לשים לב כי הוא אינו שואל על ההסבה שהרי כפי שכבר נאמר זו היתה צורת האכילה המקובלת באותם הימים והילד לא ראה בכך דבר מה שונה.
לאחר חורבן בית המקדש וביטול הקרבת קורבנות החגיגה והפסח שונה הסדר בליל הסדר ואמירת נוסח ההגדה עברה להיות לפני אכילת הסעודה. כמו כן שונו הקושיות והפכו לארבע קושיות המכילות את האלה על ההסבה וכן הושמטה קושיית אכילת בשר הצלי בעקבות אי הקרבת קורבן הפסח.
גם בקושיית הטיבולים הנוסח ברוב העדות הוא "שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת" מכיוון שגם הנוהג של סדר עריכת הסעודה החגיגית השתנה (ראוי לציין כי ישנן נוסחים רבים לקושיה זו גם בימינו ואכמ"ל).
בעומק העניין ניתן לראות בשלוש הקושיות שנשאלו בתקופת המקדש בעקבות שינויים שהוכנסו בסדר הסעודה החגיגית הרגילה כמכוונים ל"פסח, מצה ומרור" שהרי קושיית הטיבולים היא קשורה למרור. וקושיית אכילת המצה ובשר הצלי קשורות למצה ולקרבן הפסח" שינויים אלו גרמו לספר על הגלות והגאולה דבר זה מסביר את דברי רבן גמליאל "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו" כלומר הקושיות גרמו להסבר התופעות והשינויים בסעודה ומתוך כך לסיפור יציאת מצרים בדרך חווייתית
הכותב הינו בעל תואר ראשון בחינוך, תואר שני בתלמוד וכיום הוא מסיים תואר שלישי בתולדות ישראל.
הוא עוסק בחינוך ובעל ידע ברפואה אלטרנטיבית.