המציאות הורסת את החיים 

מכירים את המציאות, שבכל מקום בו אנו נמצאים ברור לנו איך אפשר היה לעשות שם שיהיה יותר טוב. יש לנו את כל הפתרונות הרלוונטיים לכך שהמציאות תראה בדיוק כמו שאנחו רוצים אותה. רק מה, כמה חבל, אבל היא עדיין נשארת אותה מציאות שלא מתאימה לנו.

והשאלה הנשאלת האם אנחנו יודעים לעשות את ההפרדה בין זה- שאנחנו בטוחים, שאם היינו מייצרים את המציאות, היא היתה מושלמת! בדיוק כמו שאנו חוזים אותה, לבין זה- שהיא ממש לא בשליטתנו. ויותר מכך האם אנחנו יודעים לזהות שזה שהמציאות לא מושלמת זה תפיסה סובייקטיבית שלנו, ו- כן אני מדברת גם על המורה של הילד וגם על היחסים עם החמות.

אולי יהיה לנו יותר קל לשים לב לכך, אם נבחן רגע את עצמינו. כמה אנשים סביבנו בטוחים שאם רק נהיה קצת אחרים העולם יהפך למאושר יותר? ומה אנחנו חושבים על זה? אין לי ספק שזה לא מייצר בנו חדוות עשייה אולי יותר רגשות תסכול ואשמה- על כך שנולדנו לא מספיק טובים.

האם יש גבול שבו נעצור ונגיד, זהו אנחנו לא משתנים, זה אנחנו, ומי שלא מתאים לו שיתמודד?

סביר להניח שכן, יש כאלה שגבול השינוי שהם מוכנים ליצור קרוב ויש כאלה רחוק. רק מה שבטוח שעדין גבול השינוי אינו מספק את כולם.

כי אנחנו אנשים שונים, עם רצונות, דעות מחשבות שונות. ולכל אחד מאיתנו טוב משהו טיפה שונה מלאחר.

היכולת שלנו להכיל את המרחב שלכל אחד טוב משהו טיפה אחר, וכל אחד יודע לעשות את הדברים טיפה אחרת היא זו שתאפשר לנו גם ליצור לעצמינו חיים יותר טובים עבונו.

במקום הזה, נוכל לשחרר את הצורך שלנו להילחם באחר על מנת שהעולם יהפך למאושר יותר, ונתחיל לשים את הפוקוס על עצמינו- שזה הדבר המרכזי, מה טוב לנו ומה לא, והאם אנחו נמצאים במקום שעושה לנו טוב. האם הקשרים שיצרתי טובים עבורי, האם צורת החיים שלי באמת מתאימה לי, האם טוב לי הדרך בה אני מתנהל מול העולם. כאן זה המקום לשחרר את המלחמות שלנו ולאפשר לעצמינו ליצור את מה שנרצה בחיינו. זה אומר שכאשר המציאות לא מתאימה לנו, השאלה הנשאלת היא לא איך לשנות אותה. אלא איך אנחנו יוצרים את מה שמתאים לנו.

זה נראה קצת טריקי כי מה שמתאים לנו זה שהמציאות תהיה אחרת. והדרך שלנו תהיה להילחם במציאות. רק שצריך לזכור שהמציאות היא או תלויה באנשים אחרים שבדיוק כמונו גם להם יהיה את גבול השינוי שלהם, או שזה  תלוי בכוח עליון, מה שממש לא בשליטתנו.

היכן עומד הגבול בין ליצור את המציאות שאנחנו רוצים לבין להילחם במציאות שאנחנו לא רוצים?

החוויה שלנו יכולה לסמל זאת. האם במציאות הנוכחית יש בנו תסכול, כעס, חוסר סיפוק, רוגז על האחר, או שקיימת שם שמחה התלהבות, השלמה ותחושה של אני מספיק טוב, מגיע לי ליצור לעצמי טוב.

כאשר אנחנו מזהים את המלחמה, שם תפקידנו לשחרר, אנחנו לא חייבים להילחם בכל העולם כדי שיהיה לנו טוב, מספיק , פשוט, שניצור עבורנו את המציאות שבה נרצה להיות.