מועדן של הבחירות לנשיאות ארה"ב צפוי וידוע מראש; גם הוריכם וסביכם יכלו לומר, כבר לפני עשרות שנים, כי הבחירות האלה תתקיימנה בראשית נובמבר 2008. אין בכך רבותא שכן החוקה האמריקאית מחייבת לקיים בחירות כאלה מדי ארבע שנים ובמועד קבוע, תהליך שאכן מתקיים כבר מאות בשנים.
מה שסביכם לא יכלו לספר לעצמם ולכם הוא כיצד יהפוך מסע הבחירות האלה לייחודי כל כך ושונה ממערכות הבחירות שקדמו לו.
ראשית - מועד תחילתו. אלה העוקבים תדיר אחרי מסעי הבחירות לנשיאות ארה"ב רגילים לאתר את תחילתם כשנה לפני הבחירות עצמן. אז מתחילה להצטייר זהות המועמדים בשתי המפלגות, והבחירות המוקדמות שבתחילת שנת הבחירות הולכות ומסמנות את אלה מהם הרצים בראש.
לא כן הפעם. מסע הבחירות החל הלכה למעשה כבר לפני כשנה, כלומר כשנתיים לפני הבחירות עצמן. אז גם החלו לצוץ בתקשורת שמותיהם של מועמדים בכוח פופולריים כקלינטון, ג'וליאני ואחרים. הסיבה לכך נעוצה בצניחת מעמדו של הנשיא בוש בדעת הקהל האמריקאית, בגין מה שנתפס ככישלונו בזירה העיראקית ואמינותו הירודה, שהתבטאה במתן צידוק שקרי למלחמה שם.
תקדים זה היה אות וסימן לתקדימים אחרים שתכפו והופיעו בזירה הפוליטית האמריקאית.
עד לפני כמה עשרות שנים היה מקובל שהמועמד לנשיאות הוא גבר לבן ואמיד שאמונתו הדתית פרוטסטנטית.
מחסום הדת נשבר כבר בשנת 1960, כאשר אמריקאי קתולי, ג'ון קנדי, זכה בנשיאות ארה"ב. אף על פי כן, איש לא צפה שכל כך מהר, במונחים היסטוריים, יישברו גם המסורות הפוליטיות האחרות. במרוץ הנוכחי לנשיאות מתמודדים ראש בראש במפלגה הדמוקרטית אישה - הילרי קלינטון, ושחור - ברק אובמה. מנגד, במפלגה הרפובליקאית רץ לבחירות מורמוני, פיט רומני. אליבא דרוב הפרשנים, המועמד הדמוקרטי יזכה בבחירות אלה לנשיאות, כך שאישה או שחור יהיו הנשיא; גם אם יקרה הבלתי צפוי ומועמד רפובליקאי ייבחר לנשיא, כבר נפרצה תקרת הזכוכית באשר לתמיכת הציבור באישה או בשחור לנשיאות.
מכל מקום, ככל הנראה לא תישבר מסורת אחרת. מאז בחירתו של דוויט אייזנהאואר לנשיא ארה"ב בשנת 1952, לא נבחר אדם קרח לנשיאות. נראה שגם הפעם תישמר מסורת זו, בהסתכלנו על המועמדים המובילים עתה במסע הבחירות, יהא מינם אשר יהא.
ונקודה אחרונה. מה יהיה מוקד מסע הבחירות - כלכלת ארה"ב או מדיניות החוץ שלה? התשובה לשאלה זו עמומה ואף מבלבלת. עד לא מכבר תפש הנושא העיראקי את מרכז תשומת הלב של הציבור האמריקאי, בגלל דשדושם של המדיניות והשפעת הצבא האמריקאי על הנעשה בעיראק. עתה, בגלל ההידרדרות בכלכלת ארה"ב, סוגיה זו תופשת מקום הולך וגדל באג'נדה של מסע הבחירות לנשיאות. יחד עם זאת, כוחו של המועמד הדמוקרטי אובמה בדעת הקהל ניזון גם מהתנגדותו העקבית למלחמה בעיראק מאז תחילתה, ויתרונו היחסי של המועמד הרפובליקאי המוביל מקיין נעוץ דווקא בתחום מדיניות החוץ.
מה שסביכם לא יכלו לספר לעצמם ולכם הוא כיצד יהפוך מסע הבחירות האלה לייחודי כל כך ושונה ממערכות הבחירות שקדמו לו.
ראשית - מועד תחילתו. אלה העוקבים תדיר אחרי מסעי הבחירות לנשיאות ארה"ב רגילים לאתר את תחילתם כשנה לפני הבחירות עצמן. אז מתחילה להצטייר זהות המועמדים בשתי המפלגות, והבחירות המוקדמות שבתחילת שנת הבחירות הולכות ומסמנות את אלה מהם הרצים בראש.
לא כן הפעם. מסע הבחירות החל הלכה למעשה כבר לפני כשנה, כלומר כשנתיים לפני הבחירות עצמן. אז גם החלו לצוץ בתקשורת שמותיהם של מועמדים בכוח פופולריים כקלינטון, ג'וליאני ואחרים. הסיבה לכך נעוצה בצניחת מעמדו של הנשיא בוש בדעת הקהל האמריקאית, בגין מה שנתפס ככישלונו בזירה העיראקית ואמינותו הירודה, שהתבטאה במתן צידוק שקרי למלחמה שם.
תקדים זה היה אות וסימן לתקדימים אחרים שתכפו והופיעו בזירה הפוליטית האמריקאית.
עד לפני כמה עשרות שנים היה מקובל שהמועמד לנשיאות הוא גבר לבן ואמיד שאמונתו הדתית פרוטסטנטית.
מחסום הדת נשבר כבר בשנת 1960, כאשר אמריקאי קתולי, ג'ון קנדי, זכה בנשיאות ארה"ב. אף על פי כן, איש לא צפה שכל כך מהר, במונחים היסטוריים, יישברו גם המסורות הפוליטיות האחרות. במרוץ הנוכחי לנשיאות מתמודדים ראש בראש במפלגה הדמוקרטית אישה - הילרי קלינטון, ושחור - ברק אובמה. מנגד, במפלגה הרפובליקאית רץ לבחירות מורמוני, פיט רומני. אליבא דרוב הפרשנים, המועמד הדמוקרטי יזכה בבחירות אלה לנשיאות, כך שאישה או שחור יהיו הנשיא; גם אם יקרה הבלתי צפוי ומועמד רפובליקאי ייבחר לנשיא, כבר נפרצה תקרת הזכוכית באשר לתמיכת הציבור באישה או בשחור לנשיאות.
מכל מקום, ככל הנראה לא תישבר מסורת אחרת. מאז בחירתו של דוויט אייזנהאואר לנשיא ארה"ב בשנת 1952, לא נבחר אדם קרח לנשיאות. נראה שגם הפעם תישמר מסורת זו, בהסתכלנו על המועמדים המובילים עתה במסע הבחירות, יהא מינם אשר יהא.
ונקודה אחרונה. מה יהיה מוקד מסע הבחירות - כלכלת ארה"ב או מדיניות החוץ שלה? התשובה לשאלה זו עמומה ואף מבלבלת. עד לא מכבר תפש הנושא העיראקי את מרכז תשומת הלב של הציבור האמריקאי, בגלל דשדושם של המדיניות והשפעת הצבא האמריקאי על הנעשה בעיראק. עתה, בגלל ההידרדרות בכלכלת ארה"ב, סוגיה זו תופשת מקום הולך וגדל באג'נדה של מסע הבחירות לנשיאות. יחד עם זאת, כוחו של המועמד הדמוקרטי אובמה בדעת הקהל ניזון גם מהתנגדותו העקבית למלחמה בעיראק מאז תחילתה, ויתרונו היחסי של המועמד הרפובליקאי המוביל מקיין נעוץ דווקא בתחום מדיניות החוץ.
תמיר דובי עוסק בכתיבה ועריכה של ביוגרפיות וסיפור חיים של אנשים.
