שבת הגדול, גדול גם קטן / מוטי לקסמן, דבר חג, תשע"ג
אנו לקראת שבת הגדול.
שבת הגדול?
האם הגדול הוא החשוב, הגדול הוא העיקר?
יש הסבורים לא,
ג'ורג' וסי, כתב מוסף הספורט של הארץ והסביר: "הרצון להרחיב את טורניר כדורסל המכללות מ-64 ל-96 קבוצות יהרוס כליל את הרומנטיקה, הציפייה וההתרגשות ממארס המשוגע". [א]
לפי ג'ורג' וסי ככל שגדול יותר, פחות טוב.
אבל, בניגוד לדעתו השלילית של ג'ורג' וסי על גדול יותר,
הנה אנו בעת שיש מספר גדולות חיוביות.
משך היום עוד מעט יגדל: שעון הקיץ יאריך את שעות היום החל מיום שישי הבא.
ביום שני בערב מתחיל חג גדול וחשוב, חג הפסח.
והשבת גדולה, היא נקראת דווקא "שבת הגדול".
מה גדול בשבת הגדול?
במחזור ויטרי [ב] (משנת 1208), כתוב:
"ושבת שלפני הפסח נהגו העם לקרותו שבת הגדול ואינם יודעין למה. שהרי אינו גדול משאר שבתות". [ג]
אז, אין הסבר לגדולת השבת הגדול?
אל נחפז, באותו מחזור ויטרי מוצעת, בכל-זאת, השערה "ועל ידי שנעשו ניסים לישראל באותו שבת שלפני הפסח לפיכך נקרא שבת הגדול".
גדולת ניסים, הינה טעם לציין זא, אכן, כן.
יש הסברים אחרים:
אחרים קושרים את "הגדול" לסיום ההפטרה בה כתוב: "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם". [ה]
בהסבר זה נזקק לטעם לשוני: השבת שבה קוראים את הפסוק שבו מופיעה המילה "הגדול" נקראת: שבת הגדול.
הרב עוזי קלכהיים הציע הסבר ערכי:
הסבר זה קושר את הגדולה של "שבת הגדול" לטענה שבני ישראל עצמם גילו גבורה בכך שלא נרתעו מן המצרים וזקפו את קומתם באומץ. וזה בבחינת נס הנסים. וזוהי גדולתה של שבת זו גדולה הנובעת מכוחו של העם עצמו. [ו]
כדאי לחשוב על טעם זה.
בתורה נמצא גדולות הקשורות ישירות ליציאת מצרים, כלומר לראשיתו של חג הפסח.
מיד לאחר חציית ים סוף, כתוב, "וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו". [ז]
"היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים" חיזקה אמונה של עם ישראל.
בשירת הים, לאחר יציאת מצריים מדגשי משה את גדלות כוחו של האלהים, "תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן עד יעבר עמך ה' עד יעבר עם זו קנית". [ח]
מעט אחר כך, יתרו כהן מדין מצהיר באופן נחרץ, "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם". [ט]
עם-זאת, ברשותכם, נראה שההסבר החשוב ביותר למושג "שבת הגדול" הוא בטעם הבא,
בשבת זו יש לדרוש דרשה גדולה וארוכה על ענייני חג הפסח ודיניו.
חשבתי, לנצל טעם זה ולהיערך לדרשה ארוכה, למה לא?
אבל במוחי התעוררה מהומה כי עלתה קושיה.
חשבתי, למרות כל הגדולות והנצורות שאירעו ביציאת מצריים וסמוך אליה,
ובניגוד מוחלט להצהרת האמונה, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו",
התלונות של עם ישראל לא נעלמו.
"וילנו העם על משה לאמר מה נשתה". [י]
וביתר עוצמה, "וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר. ויאמרו אלהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשבע כי הוצאתם אתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב". [יא]
והשיא, ללא ספק בהתנהגות הלא אמונית של בני ישראל, מתואר דווקא לאחר מעמד הר סיני המפעים בגודלו וברישומו. [יב]
משה על הר סיני מקבל את התורה, ולעם אין סבלנות, "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו". [יג]
חשבתי, אם הגדולה והגדולים אין בהם די כדי לעורר אמונה, אין בהם כדי להנביט תקווה,
אולי נפנה תשומת לבנו, לקטנים?
אכן, גם בחג הפסח יש מקום לקטנים.
א. הם אחראים להנעת הסדר קדימה, על יד שאילת ארבע הקושיות.
ב. וכמעט בסוף הסדר, מופיע, ונעלם מייד גדי קטן.
בואו, ניתן לו את הכבוד הראוי.
"...וליל הסדר מתקרב / אבא מכין את צמד זוזיו, החתול את ציפורניו, הכלב את מלתעותיו,
המקל את חבטותיו,
האש את בעירתה, / המים את שטפונם, השור את פיו, השוחט את חלפו, המלאך הרע את סכינו,
והקדוש את חרבו.
כולם מוכנים היטב / כימים ימימה, כימים ימימה... / כולם מצפים, כולם כמהים / לגדי הקטן /
כדי לחזור שוב, בהנאה, / על שלשלת האימה והנקמה...
והגדי החליט, / פעם ראשונה / מזה מאות שנים ושנה, / לומר לא! / הוא לא יימכר, ולא ייאכל!
זה וודאי יגרום למהומה / לאי-סדר רב, בליל הסדר. /
ופתאום לא יהיה שימוש / בכל הכלים והאביזרים / כדי להמשיך שלשלת של אימה...
הכל בגלל החלטה של גדי קטן, / גדי פשוט שהבין / שאם מעיזים לא להיכנע, / לא להרכין ראש, /
אפשר לעצור אימה...
ותגידו: זה חלום באספמיא / ובכלל מה יהיה על הסדר / ומה יקרה לשירה?
לא, זה לא חלום / זה אפשרי / אם כל גדי קטן, באיש ובאישה, / במשפחה, בקהילה, במדינה /
גם בתבל כולה /
"לא אלימות", יגיד, / וראש יישא / ולא ייכנע.
אז סדר אמיתי יהיה / מלא שירה ספוגה / בתקווה ובשמחה; / וגם הקדוש ברוך יהיה /
רב חסד ואמת / באמת." [יד]
<>
ברשותכם, קוראים וקוראות:
אין ספק, שרי ממשלה ונשיאים, רמטכ"ל נוכחי, גם לשעבר, מנכ"לים שונים, לעיתים גם משונים, דנים בדברים הגדולים, הגדולים והחשובים באמת, ברצינות רבה.
על כך, אין וודאי ויכוח.
אבל, אני הקט מעיז לומר, אם בדיון הרציני בדברים הגדולים,
הגדולים והחשובים מאוד
בהם הם עסוקים ודנים,
מידי פעם, הם לא ישכחו גם את הגדי הקטן,
את האדם הפשוט, את הילד הזעיר [טו]
אז, מי יודע,
אולי גם התהליכים הגדולים
ינועו טוב יותר?
בברכת
פסח, בלב כשר ומלא שמחה.
הבהרות ומראה מקום
א. ג'ורג' וסי, ניו-יורק טיימס, הארץ ספורט 14/03/10, עמ' 12
ב. נערך על ידי רבנו שמחה בן רבי שמואל מעיר ויטרי, תלמיד של רש"י, והושלם בשנת 1208.
ג. מחזור ויטרי, סימן רנט (ההדגשות שלי, מ. ל.).
ד. מחזור ויטרי, סימן רנט.
ה. מלאכי ג, כג–כד.
ו. הרב עוזי קלכהיים, אתר: http://www.yeshiva.org.il/midrash/Shiur.asp?id=3378
ז. שמות יד, לא.
ח. שמות טו, טז.
ט. שמות יח, יא.
י. שמות טו, כד.
יא. שמות טז, ב–ג.
יב. "ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה. ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית ההר. והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יקוק באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד. ויהי קול השפר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול" (שמות יט, טז–יט).
יג. שמות לב, א.
יד. הכל בגלל הגדי / מוטי לקסמן יב בניסן, תשס"ו.
טו. "העולם, בזכותו של מי קיים? / בזכותם של תינוקות / בבתים ובסוכות, / בכל מקום אשר הם
שם - / בזכותם קיים" (שאול טשרניחובסקי, העולם בזכותו של מי קיים).
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
