עשרה ארגונים ישראליים ופלשתיניים, המכנים עצמם ארגוני זכויות אדם, הגישו לא מכבר עתירה לבג"ץ נגד צמצום אספקת הדלק והחשמל לרצועת עזה ע"י ישראל, אשר נקטה צעד זה בעקבות ירי הטילים הבלתי פוסק לעבר ישובים ישראליים. ארגון 'בצלם', הנמנה על ארגונים אלה, פרסם ב- 8 בפברואר 2008 הודעה רשמית בה צוין כי "הוא רואה בחומרה רבה את פסק הדין מיום 30.1.08, בו דחה בג"ץ עתירה נגד התכנית לצמצום אספקת החשמל והדלק לרצועת עזה, המופעלת זה מספר חודשים".
בין היתר טוען ארגון 'בצלם' כי משמעות המדיניות הישראלית, שקיבלה את אישור בג"ץ, הינה פגיעה בבתי חולים ובמתקנים חיוניים נוספים ו"פגיעה מכוונת באוכלוסייה אזרחית במסווה של יישום הגבלות על שלטון החמאס".
הארגונים, המתיימרים לייצג את זכויות האדם, מחמירים עם ישראל בעניין זכות ההגנה העצמית מול הטרור הפלשתיני ומטילים עליה כבלים קשים. צה"ל, ע"פ תפיסת ארגונים אלה, אינו רשאי לפעול נגד ארגוני הטרור, המסתתרים בתוך אוכלוסייה אזרחית, בגלל האפשרות הסבירה לפגיעה בתושבים פלשתינים. הצבא, לדידם, אף אינו רשאי לנקוט בסנקציות דוגמת צמצום אספקת חשמל ודלק כאמצעי להפעלת לחץ על ממשלת החמאס בגלל הפגיעה באוכלוסייה. בכך קיים פרדוקס שכן כבלים אלה, הזוכים לדרגה של קדושה ע"י "ארגוני זכויות האדם", מונעים כלים הדרושים לסיכול ומניעה של ירי הטילים לעבר הישובים הישראליים, ויש שיראו בכך, ולו לכאורה, התרת דמם של התושבים הישראליים למתקפת הטרור היומיומית. חשוב לציין בעניין זה כי ארגוני "זכויות האדם" מסתפקים בביקורת ואינם מציעים חלופות מבצעיות אפקטיביות לסיכול טרור העושה שימוש באוכלוסיה האזרחית כמגן אנושי.
ועוד פרדוקס. ארגוני "זכויות האדם" רודפים בזירה המשפטית עד חורמה את ממשלת ישראל בסוגית אספקת החשמל, וזאת בשם ההגנה על תושבי רצועת עזה. לעומת זאת, הם מחרישים לחלוטין מול "פשעי המלחמה" להם אחראית באופן ישיר ממשלת החמאס, אשר מיליציית הטרור הרשמית שלה, גדודי עיז א-דין אל-קסאם, נטלה אחריות רשמית לשיגורם ב- 8 בפברואר 2008 של ארבעה טילים לעבר תחנת הכוח באשקלון, המספקת חשמל לרצועת עזה. במילים אחרות - ממשלת החמאס, התוקפת את "חוסר האנושיות" של ישראל בצמצום מודרג ומתון של אספקת החשמל, מנסה לשתק באופן מוחלט את אספקת החשמל לרצועת עזה ע"י הפגזת תחנת הכוח.
ואין זו ההתקפה היחידה על תחנת הכוח באשקלון. בחיפוש מהיר בארכיון מצאתי נטילות אחריות נוספות של ארגוני הטרור לשיגור טילים לעבר יעד זה כמפורט להלן: 7 ביוני 2006 (חמאס - שני טילים), 24 ביוני 2006 (הג'יהאד האסלאמי - טיל אחד), 25 ביוני 2006 (הג'יהאד האסלאמי - טיל אחד), 12 ביולי 2006 (חמאס - שני טילים), 2 בספטמבר 2006 (הג'יהאד האסלאמי - שני טילים), 27 באוקטובר 2006 (חמאס - מספר טילים), 25 דצמבר 2006 (הג'יהאד האסלאמי - טיל אחד).
בניגוד מוחלט להקפדה היתירה בהקשר הישראלי בנוגע לצמצום המבוקר של החשמל נמנעו ארגוני "זכויות האדם" מלגנות את ממשלת החמאס על הניסיון להרוס בהפגזה את תחנת הכוח באשקלון ולנתק את רצועת עזה מאספקת החשמל. ארגונים אלה לא הטילו כל אחריות כל אחריות על ממשלת החמאס המבצעת בריש גלי "פשעי מלחמה" ומתגאה בהם, והם מעולם (ככל הידוע לי) לא פנו לבתי המשפט הפלשתיניים (כפי שהם עושים בישראל) על מנת למצות את הדין האחראים בצד הפלשתיני לפשעי המלחמה.
ישראל ניצבה במשך שנים בעמדת התגוננות מול הארגונים המתיימרים לייצג את זכויות האדם. הגיעה העת לדרוש מארגונים אלה לנקוט בעמדה מאוזנת ואובייקטיבית ולא להשלים עם פרסום דו"חות חד צדדיים המכילים מידע מוטה, חלקי או אף שקרי.
בין היתר טוען ארגון 'בצלם' כי משמעות המדיניות הישראלית, שקיבלה את אישור בג"ץ, הינה פגיעה בבתי חולים ובמתקנים חיוניים נוספים ו"פגיעה מכוונת באוכלוסייה אזרחית במסווה של יישום הגבלות על שלטון החמאס".
הארגונים, המתיימרים לייצג את זכויות האדם, מחמירים עם ישראל בעניין זכות ההגנה העצמית מול הטרור הפלשתיני ומטילים עליה כבלים קשים. צה"ל, ע"פ תפיסת ארגונים אלה, אינו רשאי לפעול נגד ארגוני הטרור, המסתתרים בתוך אוכלוסייה אזרחית, בגלל האפשרות הסבירה לפגיעה בתושבים פלשתינים. הצבא, לדידם, אף אינו רשאי לנקוט בסנקציות דוגמת צמצום אספקת חשמל ודלק כאמצעי להפעלת לחץ על ממשלת החמאס בגלל הפגיעה באוכלוסייה. בכך קיים פרדוקס שכן כבלים אלה, הזוכים לדרגה של קדושה ע"י "ארגוני זכויות האדם", מונעים כלים הדרושים לסיכול ומניעה של ירי הטילים לעבר הישובים הישראליים, ויש שיראו בכך, ולו לכאורה, התרת דמם של התושבים הישראליים למתקפת הטרור היומיומית. חשוב לציין בעניין זה כי ארגוני "זכויות האדם" מסתפקים בביקורת ואינם מציעים חלופות מבצעיות אפקטיביות לסיכול טרור העושה שימוש באוכלוסיה האזרחית כמגן אנושי.
ועוד פרדוקס. ארגוני "זכויות האדם" רודפים בזירה המשפטית עד חורמה את ממשלת ישראל בסוגית אספקת החשמל, וזאת בשם ההגנה על תושבי רצועת עזה. לעומת זאת, הם מחרישים לחלוטין מול "פשעי המלחמה" להם אחראית באופן ישיר ממשלת החמאס, אשר מיליציית הטרור הרשמית שלה, גדודי עיז א-דין אל-קסאם, נטלה אחריות רשמית לשיגורם ב- 8 בפברואר 2008 של ארבעה טילים לעבר תחנת הכוח באשקלון, המספקת חשמל לרצועת עזה. במילים אחרות - ממשלת החמאס, התוקפת את "חוסר האנושיות" של ישראל בצמצום מודרג ומתון של אספקת החשמל, מנסה לשתק באופן מוחלט את אספקת החשמל לרצועת עזה ע"י הפגזת תחנת הכוח.
ואין זו ההתקפה היחידה על תחנת הכוח באשקלון. בחיפוש מהיר בארכיון מצאתי נטילות אחריות נוספות של ארגוני הטרור לשיגור טילים לעבר יעד זה כמפורט להלן: 7 ביוני 2006 (חמאס - שני טילים), 24 ביוני 2006 (הג'יהאד האסלאמי - טיל אחד), 25 ביוני 2006 (הג'יהאד האסלאמי - טיל אחד), 12 ביולי 2006 (חמאס - שני טילים), 2 בספטמבר 2006 (הג'יהאד האסלאמי - שני טילים), 27 באוקטובר 2006 (חמאס - מספר טילים), 25 דצמבר 2006 (הג'יהאד האסלאמי - טיל אחד).
בניגוד מוחלט להקפדה היתירה בהקשר הישראלי בנוגע לצמצום המבוקר של החשמל נמנעו ארגוני "זכויות האדם" מלגנות את ממשלת החמאס על הניסיון להרוס בהפגזה את תחנת הכוח באשקלון ולנתק את רצועת עזה מאספקת החשמל. ארגונים אלה לא הטילו כל אחריות כל אחריות על ממשלת החמאס המבצעת בריש גלי "פשעי מלחמה" ומתגאה בהם, והם מעולם (ככל הידוע לי) לא פנו לבתי המשפט הפלשתיניים (כפי שהם עושים בישראל) על מנת למצות את הדין האחראים בצד הפלשתיני לפשעי המלחמה.
ישראל ניצבה במשך שנים בעמדת התגוננות מול הארגונים המתיימרים לייצג את זכויות האדם. הגיעה העת לדרוש מארגונים אלה לנקוט בעמדה מאוזנת ואובייקטיבית ולא להשלים עם פרסום דו"חות חד צדדיים המכילים מידע מוטה, חלקי או אף שקרי.
מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
