מדהים. מעין נס.
לפני כמה שבועות שופט בית משפט צבאי, רס"ן אמיר דהאן, צוטט בעיתונות שיתכן וזריקת אבנים על ידי הערבים הוא "מעשה קונדס". במילים אחרות, זריקת אבנים לעבר כלי רכב הנעים על הכביש הוא לא בהכרח ניסיון לרצח אלא "משחק ילדים." גורמים רבים, לרבות מח"ט יהודה / חברון, אל"מ אבי בלוט וגם, כך נאמר לי, אלוף פיקוד מרכז ניצן אלון, צוטטו כדוחים על הסף הצהרה זו. אמרו שזריקות אבנים, פירושו של דבר, טרור.
הדברים של דהאן היו מטרידים במיוחד בגלל כמה סיבות. קודם כל, אבנים כבר הרגו. שנית, זריקת אבנים, כסוג של טרור ערבי, הסלימה במידה ניכרת בחודשים האחרונים. שלישית, השופט המצוטט ישב כאב בית דין בבית הדין הצבאי ששפט המחבלים הערבים שהואשמו בזריקת אבנים ורצח אשר ויהונתן פלמר הי"ד .
מאז הרצח בספטמבר 2011, ולכידתם של הרוצחים, זה היה ברור שפסק הדין הבלעדי האפשרי, הסביר, המתקבל על הדעת הוא רצח בכוונה תחילה, בניגוד להריגה, או כל הרשעה מדוללת אחרת.
אבל, כידוע היטב, בישראל, היגיון ורציונאל לא באים בהכרח לידי הביטוי, בעיקר בזירת המשפטי, בבתי המשפט. אנו עדים ליותר מדי החלטות שנראות כמבוססים יותר על פוליטיקה מאשר על עובדות וצדק גרידא.
אם כך, משפחת פלמר, יחד עם חברים, תומכים וכל האחרים שמחפשים צדק טהור, המתינו בנשימה דרוכה ובכיליון עיניים לפסק דינו של בית המשפט. קיוו, אבל לא ציפו. כאשר אתה מצפה ליותר מדי, האכזבה עלולה להיות הרה אסון. בייחוד כשמדובר ברצח של שני אנשים כה אהובים על ידי מחבלים אכזריים.
לכן, כאשר אתמול אחר הצהריים, שאותו שופט, רס"ן אמיר דהאן, ושני חבריו לספסל בין הדין, קראו במשך כמעט שעה וחצי, את פסק הדין התקדימי שלהם, המתח היה מוחשי. הראשון של שני מחבלים הורשע: רצח בכוונה תחילה למשתתף ברצח של אשר ויהונתן, שנהרגו על ידי אבנים שנזרקו לעבר מכוניתם.
זה בהחלט לא סיבה למסיבה. כולנו הרבה יותר מדי מודעים לכך שפסק דין זה לא יביא שתי נשמות קדושות אלה בחזרה למשפחותיהם. ואני לא חיי אשליות. זה ברור שיערערו. בשלב מסוים, האבסורד הישראלי עלול להתרחש. ולמרבה הצער, לפחות לעת עתה שהיינו כפי שהיה באירושים זוועתיים קודמים, כמו הטבח של משפחת פוגל באיתמר, הרוצחים המורשעים לא ייצאו להורג. הם יקבלו כרטיסי חינם לבית מלון שניים או שלושה כוכבים, עם אש”ל חינם, עד לצאתם לחופשי בעסקת חילופי שבויים או מחווה של הרצון טוב או בתירוץ מגוחך אחר.
אבל, למרות ש"שמחה" היא לא המילה הנכונה לתאר את הרגשות, בכל זאת ניתן לומר שיש איזשהו סיפוק מהתוצאות. בית משפט ישראלי רשמי הגדיר שאבנים יכולות להיחשב כנשק קטלני, נשק של טרור, שעלולות להרוג יהודים.
אז מה יוצא לנו מכל זה?
אף אחד לא יכול לעבוד עלינו. כולם חייבים לדעת, להפנים: רצח הוא רצח הוא רצח. טרור הוא טרור הוא טרור. חיי יהודים לא יופקרו.
כל הכבוד לאמת.
