מצפון תיפתח הרעה. 

לאחרונה, שבו ועלו האיומים של צפון קוריאה לכותרות. אותה מדינה קיצונית, מבודדת ומסוגרת, שבראשה עומד בנו של המנהיג הנערץ והמנוח קים ג'ונג איל, מאיימת שוב על שכנתה מדרום, ובנוסף מאיימת גם על ארה"ב, אפילו בתקיפה גרעינית. צפון קוריאה הודיע זה מכבר, על ביטול הסכמי אי-התקיפה שלה עם דרום קוריאה, והכריזה על "מצב מלחמה" מולה.

הרקע לאיומים אלו אינו חדש. למעשה, צפון קוריאה לא השלימה עם המצב והחלוקה של חצי האי הקוריאני שלאחר המלחמה שהתרחשה בו. פיונגיאנג רואה עד היום בשכנתה מדרום, ובפורשת החסות שלה ארה"ב, את האויב שגזל ממנה את כבודה ואת הלגיטימציה שלה. מבחינתה של צפון קוריאה, ארה"ב בחרה בדרום קוריאה כבת ברית, ולכן חייבת פיונגיאנג במאבק כנגד שתיהן, על השליטה באזור זה.

בנו של ג'ונג איל, השליט הנוכחי קים ג'ונג און, ממשיך היטב מבחינתו את דרכו של אביו. הדרך הזו כוללת בעיקר את המשך ההיבדלות והניתוק של צפון קוריאה מן העולם המערבי, עד כי כיום, צפון קוריאה נחשבת למדינה מסתורית, ובמובנים רבים חסר מידע רב על המתרחש שם.

צפון קוריאה ביצעה בעבר מספר ניסויים בשיגור נשק גרעיני. תכנית הגרעין שלה, וביצוע מספר ניסויי השיגור, גרמו לכך שהמדינה נענשה ע"י הקהילה הבינ"ל בסנקציות רבות. סנקציות אלו גרמו לעם הצפון קוריאני סבל רב, בעיקר מכיוון שהן נוצלו ע"י השלטון בפיונגיאנג להחרפת המצב בתוך המדינה, שהגיע עד כדי רעב כבד של חלק מן האזרחים. על משפחת קים שבשלטון, כל זה כמובן לא השפיע, והקו הקיצוני בו נקטו מנהיגי המדינה המשיך בשלו.

לאחרונה, נעשה הרושם כי צפון קוריאה תהיה מוכנה להפסיק (ע"פ הצהרותיה) את ניסויי הטילים שלה, בתמורה לסיוע הומניטארי. ואולם, רעיון זה לא החזיק מעמד זמן רב, וכבר כיום מתכננת צפון קוריאה להמשיך ולקיים שיגורי טילים נוספים בקרוב, וזאת כחלק מסבב ההסלמה המילולי האחרון, שמתקיים כרגע בין צפון קוריאה לבין דרום קוריאה וארה"ב.

ממש בימים אלו, הודיעה פיונגיאנג על סגירת אזור התעשייה המשותף לה ולדרום קוריאה, שנמצא בקרבת הגבול בין שתי המדינות. זאת ועוד, פיונגיאנג אף הודיעה לשגרירויות זרות שבתחומה, כי היא ממליצה שיתפנו מן המדינה, טרם ההסלמה הצפויה בקרוב. צעדים אלו ממחישים את המשך המדיניות הקיצונית של פיונגיאנג, ושל שליטה החדש, בכל הקשור ליחסים עם השכנה מדרום, וכן עם העולם המערבי, ובעיקר מול ארה"ב.

כאמור, זהו אינו קו פעולה חדש. ג'ונג און ממשיך בדרכם של אביו וסבו, הדוגלת בכך שצפון קוריאה דורשת להיות השליטה על כל חצי האי הקוריאני, ולכן היא רואה בדרום קוריאה את אויבתה הגדולה ביותר, יחד עם האמריקנים, שאימצו את הצד הדרום קוריאני, לשיטתה של פיונגיאנג.

צפון קוריאה לא מתכוונת להיפתח למערב, וכן ככל הנראה לא תסכים לכל שינוי במדיניותה הגרעינית, וכן לא תשנה את דרכה הבינ"ל והדיפלומטית. ג'ונג און, על אף גילו הצעיר יחסית, ועל אף כי למד בילדותו בבי"ס מערבי בינ"ל באירופה, מתגלה כדומה בהנהגתו לאביו, ואינו נרתע לאחור, גם כאשר מדובר בעימות מול האמריקנים, שחזקים ועדיפים מבחינה צבאית על הצבא הצפון קוריאני בכל פרמטר ובכל קנה מידה. השליט החדש והצעיר, מתגלה כדיקטטור וכרודן קיצוני ומסוכן לא פחות מאביו, בבחינת "התפוח לא נופל רחוק מן העץ".

קשה לומר כיום, כיצד תיפתר לבסוף הסוגיה הצפון קוריאנית. אם אמנם ימשיך ג'ונג און בשלו ולא יתקפל, עלול המצב להידרדר עד כדי לחימה באזור. מבחינה צבאית אין בכוחה של פיונגיאנג להוות איום של ממש על האמריקנים, שכן ע"פ חוות דעת של מומחים לעניין, טיליה של צפון קוריאה לא מסוגלים לפגוע בשטחה של ארה"ב. זאת למרות שצפון קוריאה יכולה לפגוע במטרות אמריקניות באזור חצי האי הקוריאני, מה שישנה את התמונה לחלוטין, ועלול להצית מלחמה שתסכן את היציבות באזור זה.

אנו עדים שוב, לרמת הסיכון של השילוב בין משטר קיצוני ורדיקאלי, בעל אידיאולוגיה משיחית דטרמיניסטית, לבין פיתוחו והחזקתו של נשק להשמדה המונית. כמו בפיונגיאנג כך בטהרן, מתחמשים משטרים כוחניים ופנאטיים, בנשק המסוכן מכל. השילוב ביו שני גורמים אלו, עלול לגרום למלחמה שתהיה שונה מכל מה שהכרנו עד כה, ושלאחריה שום דבר כבר לא יהיה כפי שהיה קודם לכן. זו הסיבה שיש למנוע ממשטרים כאלו להשיג נשק להשמדה המונית בכל דרך אפשרית, שכן לעיתים כאשר נגמרות המילים, מתחילים המעשים.