כניסה לרשימת השימור תחת אחריות הדירקטוריון 

לאחרונה ניתן פסק הדין של בית המשפט הכלכלי בעניין גולדשטיין נגד פינרוס (ת"צ 7477-10-11) לפיו הכיר בית המשפט בתובענה כתובענה ייצוגית של בעלי מניות המיעוט נגד החברה, בעלי השליטה בה והנהלתה. פסק הדין חיזק את טענותיו של בעל מניות מיעוט כי אי-מניעת כניסתה של החברה לרשימת שימור על-ידי הנהלתה, עשויה להוות הפרה של חובת הזהירות של הדירקטורים של החברה. כמו-כן, בית המשפט שוב חיזק את השימוש בתובענות ייצוגיות ככלי בידי בעלי מניות המיעוט לשמירה על זכויותיהם מול החברות ובעלי השליטה.

התובענה הוגשה על-ידי, גולדשטיין, בעל מניות מיעוט בחברת פינרוס הטוען כי החברה והנהלתה קיפחו את זכויותיהם של בעלי מניות המיעוט בחברה בכך שלא עשו די כדי למנוע את כניסת מניות החברה לרשימת השימור. בנוסף, נטען בין היתר כי הדירקטורים של החברה הפרו את חובות האמון והזהירות שלהם בשל עניין זה.

החברה, העוסקת ביבוא ושיווק של חלקי חילוף לרכב, נכנסה ויצאה לסירוגין מרשימת השימור של הבורסה במשך מספר שנים בטרם הגשת התובענה, עד מחיקת מניות החברה ממסחר עקב הצעת רכש של בעלי השליטה בחודש ינואר 2012.

כללי השימור של הבורסה:

כללי השימור של הבורסה לניירות ערך (הקבועים בחלק הרביעי לתקנון הבורסה והנחיותיה) קובעים ספים לחברות אשר מניותיהן נסחרות בבורסה. מניות של חברות נסחרות העומדות בכללי השימור, נסחרות למעשה ברשימה ה"ראשית" – המאפשרת מסחר בכל השלבים של יום מסחר בבורסה:

-          שלב טרם הפתיחה;

-          שלב הפתיחה;

-          שלב המסחר הרציף;

-          שלב טרום הנעילה;

-          ושלב הנעילה.

חברה שאינה עומדת בכללי השימור נסחרת ברשימת השימור. מסחר בניירות ערך המצויים ברשימת השימור אפשרי אך ורק בשני השלבים הראשונים של יום המסחר (טרום פתיחה ופתיחה).

כללי הסף של השימור הנדרשים לצורך מסחר ב"רשימה הראשית" הינם:

(א)    שווי החזקות ציבור לא יפחת מ-5 מליון ש"ח;

(ב)    שיעור החזקות הציבור במניות לא יפחת מ-15% מהון המניות של החברה;

(ג)      ההון העצמי של החברה בארבעת הדוחות הכספיים האחרונים שהוגשו על-ידה לא יפחת  מ-2 מליון ש"ח.   

 כניסה לרשימת השימור כחובת זהירות:

גולדשטיין, המבקש, טען כי העברת המניות לרשימת השימור פגעה בסחירותן של המניות ובערכן. לדידו, בעלי השליטה וההנהלה לא מנעו את העברת המניות לשימור ופעולותיהם אף העמיקו את הבעיה.

המבקש, התייחס בין היתר לרכישות של מניות מן הציבור על-ידי החברה ובעלי השליטה בה באופן שהקטין עוד יותר את פיזור המניות שבידי הציבור. מנגד, טענו המשיבים כי הרכישות שביצעו נועדו למעשה לסייע לביצוע הצעת הרכש מטעמם בעתיד ובנוסף, לצורך העלאת שווי המניות – באופן שייטיב עם כלל בעלי המניות. כמו-כן טענו כי הנזק שנגרם כתוצאה מהכניסה לשימור הוא לכלל בעלי המניות ולא רק לבעלי מניות המיעוט ולפיכך אין להם עמידה כתובעים ייצוגיים.

כב' השופטת רות רונן, קבעה בפסק דינה כי למרות פעולותיהם המתקנות של בעלי השליטה והנהלת החברה בשנים שקדמו להגשת התובענה, הרי שרכישת המניות מן הציבור שבוצעו ע"י החברה ובעלי השליטה אכן תרמו לאי-פיזור המניות בקרב הציבור ולפיכך לא מנעו את מעבר המניות לרשימת השימור. פעולות אלו עשויות להתפרש לדעת בית המשפט כרשלנות של נושאי המשרה וכהפרה של חובת הזהירות שלהם.

אינטרסים שונים של הרוב והמיעוט:

בנוסף, קבעה השופטת כי הנזק שנגרם לבעלי השליטה כתוצאה מהמעבר לרשימת השימור נמוך יותר מהנזק שנגרם לבעלי מניות המיעוט. ראשית, משום שבעלי השליטה אינם מבקשים לסחור במניות החברה אלא לשמור על שליטתם בחברה. שנית, משום שהמסחר שבעלי השליטה מקיימים נעשה בד"כ בהיקפים קטנים ומחוץ לבורסה. בנוסף, בעלי השליטה נהנים מקבלת שכר בגין המשרות שלהם בחברה. ולעומת זאת, בעלי מניות המיעוט הם הנפגעים העיקריים כתוצאה מהכניסה לרשימת השימור.

השופטת ביקרה את המשיבים בכך שלא רק שלא מנעו את כניסת החברה לרשימת השימור באמצעות פעולות פשוטות וזולות (מינוי עושה שוק חדש), אלא שהם נקטן בפעולות שיש בהן כדי להגדיל את הסיכון לכניסה לשימור (רכישת המניות מהציבור). לדידה, המשיבים פעלו להקל על הצעות הרכש של בעלי השליטה באופן שבא על חשבון האינטרסים של בעלי מניות המיעוט.

החידוש בפסק דין זה, הינו בהגדלת החשיפה של דירקטורים ונושאי משרה לסיכונים נוספים הנובעים מהפרת חובת הזהירות. אמנם מדובר במקרה בעל נסיבות מיוחדות, אך בית המשפט הצליח לקשור בין חובת הזהירות המוטלת על נושאי משרה בתאגיד, לבין אי-מניעת כניסתה של החברה לרשימת השימור. בנוסף, הבחין בית המשפט בין האינטרסים של בעלי מניות המיעוט לבין אלו של בעלי השליטה גם לעניין סחירותן של המניות ברשימת השימור. בכך הורחב הפתח של בעלי מניות מיעוט לתובענות ייצוגיות בעילות חדשות כנגד בעלי שליטה וחברות