השפעת הפנטזיה על המציאות 

פתולוגיה ופנטזיה

כאשר מתנגנות באוזני מילות השיר של שלמה ארצי: "יש לו דרכים משונות לומר לך שהוא אוהב". אני חושבת על כל אותם אנשים החיים במערכת זוגית פתולוגית במהותה, הולכים שבי אחרי הפנטזיה לשנות את בן הזוג ואת המערכת היחסים הלא בריאה, מבלים את מרבית חייהם בציפיה למימוש פנטזיה זו.

אנשים הנמצאים במערכת יחסים פתולוגית נוטים לחיות בעולם פנטזיוני, שהוא לא רק חשיבה פנטזיונית אלא גם משאלת לב. בפנטזיה ישנם רכיבים נוספים המשפעים על החיים ועל המציאות היומיומית והיא קשורה לעתיד ובמובן מסויים גם לעבר.

אנשים (בעיקר נשים) נשארים במערכת יחסים פתולוגית משום שחשיבה על עזיבה ופרידה גורמים לתחושות של פניקה, בהלה, פחד, נטישה וחשש מפני חווית דחיה. גם כאשר ישנה ידיעה וודאית שחיים במערכת יחסים פתולוגית, מתעללת -  הפחד והחרדה הם אלה שאינם מאפשרים עזיבה ופרידה. אנשים אלה חיים במחזוריות קבועה של מחשבות על פרידה, ללא יכולת להוציא לפועל מחשבות אלו.

חוויית הנטישה

חווית הנטישה נטמעת באדם עוד בילדותו המוקדמת.  לרוב, חוויה זו קשורה לנטישה בילדות (פיזית או רגשית) של דמות משמעותית. מכאן שבכל פעם כאשר מתעוררת תחושת נטישה הנפש  מתחברת במיידית ל"זמן הילדי", הזמן בו הילד חש ננטש. מבוגר המפתח כוחות ותחושת משמעות, יודע לאבחין בין התחושה שלו כילד לבין המציאות כמבוגר. אבל ישנם אחרים אשר כל מחשבה על פרידה או עזיבה, חווים חוויה רגרסיבית (חזרה לילדות המוקדמת) ? משהו המושך אותך חזרה לילדות שלך או למצב רגשי בגיל מאוד צעיר.

התחושה של "סיום" יחסים זוגיים, מציפה באופן לא מודע רגשות נטישה ילדיים. העבר מציף את הרגש "הנה זה שוב קורה לי", כאשר זה באמת לא קורה כאן ועכשיו כמו בילדות. הדמות המשמעותית בחייך אשר נטשה היא לא בן/בת הזוג איתם יש לך בבגרותך מערכת יחסים פתולוגית. למרות הנאמר, בתוך הרגשות הטמונים בנו, אלה שחרצו חריצים בנפשנו, מרגישים סוג של "חור בנשמה". התחושה שזה קורה שוב הולכת והופכת למציאותית, נכנסים לפאניקה וכדי להרגיע את התחושה מאפשרים לבן/בת הזוג הפוגע לחזור לחיינו. זהו ה"סייקל" בו  מתנהלים בני זוג במערכת יחסים פתולוגית ? מחליטים לעזוב אבל מאפשרים לבן/ הזוג להבטיח שזה לא יקרה שוב ומפנטזים איך זה לא קורה שוב.

חשוב לציין כי הפאניקה והצורך להרגיע אותה, היא זו המאפשרת את החזרה ליחסים הפתולוגיים.

פנטזיה על עתיד טוב יותר

פנטזיה ממקדת עצמה גם בעתיד. האגדות מעניקות לנו סוג של פנטזיה "היו היה פעם נסיך ונסיכה... ומאז הם חיו באושר ועושר...", שזו ההבטחה לכל הדברים הטובים אשר כביכול יקרו לנו בעתיד.  אנשים נשארים במערכת יחסים פתולוגית על בסיס פנטזיה על עתיד טוב יותר, כמו לדוגמא:

• הוא/היא יפסיקו להתנהג באופן פתולוגי.
• אולי  יבין בסופו של דבר את הצרכים שלי.
• הוא/היא יתחילו לומר את האמת ונדבר, נדבר עליה ונפתור את הבעיה.
• הוא לא ידרוש ממני דרישות לא מתאימות מהקשר.
• הוא לא ינסה להשפיע או לפקח על העמדות, ההחלטות וההתנהגות שלי.
• הוא לא יכפה עליי דרך חיים מסויימת ולא יחדור לכל תחומי החיים שלי.

פנטזיות והימורים

להמר על פנטזיה היא במידה רבה כמו להיות מהמר כפייתי המאמין כל פעם מחדש שהפעם תהיה זכיה. קשה לשנות מערכת יחסים פתלוגית משום חוסר היכולת לשנות ולקיים שינוי לטווח ארוך. הישארות במערכת יחסים כזו מגדילה את הסיכוי להרחבת ההתנהגות הפתולוגית של בן/בת הזוג משום חוסר היכולת לראות כיצד ההתנהגות שלו/שלה משפיעים לרעה על האחרים. בנוסף, מנסיוני, נשים נוטות יותר להישאר במערכת יחסים עם בן זוג פתולוגי. הסיבות רבות ומגוונות כגון: נשים מורגלות בדאגה לאחר והן הופכות לסוג של "אמהות" לבן הזוג עם ההתנהגות הפתולוגית, הן מאמינות ביכולתן לשנות את בן הזוג וכדומה. אבל, ישנה פנטזיה עתידית שבה האשה מפנטזת שבן הזוג שלה יהיה מאושר עם האשה הבאה משום שהוא יביא רק את התכונות הטובות שלו לזוגיות ואף אחת מהתכונות הרעות שלו. גם זו פנטזיה... שהפתולוגיה, איך שהוא, לא תשפיע על בת הזוג החדשה כמו שהיא משפיעה עליה (אי אפשר לכבות או להדליק פתולוגיה, כמו מתג חשמלי). לעיתים ההתנהגות פתולוגית היא לא מודעת, לא מכוונת, או לא נשלטת.

התנהגות פתולוגית משפיעה על כולם באותה דרך (אלא אם כן גם לבן הזוג יש התנהגות פתולוגית). אנשים נשארים במערכת זוגית פתולוגית בעיקר בשל הפנטזיה החוזרת:

• בפעם הבאה יהיה אחרת, טוב יותר.
• אני אשלוט בדברים כדי לא לחוות את תחושת הנטישה שנחוותה בעבר-בילדות.
• אני אצליח לשנות את בן הזוג שלי באמצעות האהבה שלי אליו (אם מה שמאפיין את האדם היא התנהגות פתולוגית ? הסיכוי שיחול שינוי הוא קטן מאוד).

פנטזיה היא לא מקום של "כאן ועכשיו", מקום מציאותי. היא איננה מאפשרת להיות נוכח בחיים האמיתיים ולהתבונן במה שקורה סביבך ברגע זה. פנטזיה היא "אי שם", סוג של חשיבה. יש צורך לחזור אל מה שאמיתי ומציאותי ברגע הנוכחי.

תרגיל טוב לבחינת המציאות היא לנסות  לכתוב לעצמך חמש נקודות מציאותיות ואמיתיות על בן הזוג ולהתבונן בהם. עכשיו, קח צעד אחורנית צא מהמקום של רגשות הילד שבך והתבונן ברשימה שערכת בעיני המבוגר שבך. אינך יכול להיות נטוש כמבוגר משום שבכל מקום אליו אתה פונה אתה נמצא שם ואתה כל מה שאתה צריך כאדם מבוגר. צרכי התלות שלך כמבוגר אינם דומים לצרכי התלות שלך כילד. להיות נטוש הוא להיות תלוי באדם הנוטש. מבוגרים לא אמורים להיות תלויים כל הזמן באחר (אלא אם כן ישנה נכות). 

כאן ועכשיו

חייך האמיתיים מתרחשים ברגע זה כאשר אתה חי את הדרמה של חיים לצד בן זוג פתולוגי, שבו ישנה אובססיה, כפיה וכדומה. ללמוד לוותר עליהם הוא ללמוד לוותר על הפנטזיה שאתה יכול לתקן את הזוגיות ולעשותה לסיפור אגדה נפלא. כאשר הינך בתוך הפנטזיה קל להתעלם ולא מטפל  במספר נושאים משמעותיים, כגון:

• הבריאות הנפשית והגופנית.
• הרווחה הנפשית והאושר שלך.
• הקשרים שאינם קיימים או מרוחקים מבני משפחה או אחרים משמעותיים.

כאמור, אנו  מגיבים מעומק רגשות שניטעו בנו בילדותנו והם כמו פצע פתוח הנמצא שם כל הזמן. לכן בכל פעם שנוגעים בפצע הפתוח, הוא מכאיב. חווית נטישה מפגישה בין העבר להווה. ייתכן ובחירת בן זוג בעייתי נועדה להזין את הפנטזיה שאפשר לרפא ולהירפא מהפצע, אבל לדאבון הלב בן הזוג הבעייתי אינו תורם לריפוי הפצע. מדובר בפצע שהוא שלך ולא של בן הזוג, אבל התגובות הן תוצאה של מפגש מכאיב עם בן הזוג,  לכן חשוב שאדם יטפל בעצמו.

כאשר אדם אינו מסוגל לטפל בעצמו הוא יכול לפנות לטיפול. פניה לטיפול מסייעת לבדוק מה קורה לך, להיות מחוברים יותר לכאב המלווה כבר זמן רב, להתייחס לכאב ולהביא להחלמתו ובכך גם ללמוד להתייחס אחרת לזוגיות ולבסביבה המקיפה בכלל.