סיפורה התקשורתי של הנסיכה דיאנה 

הצהובונים בלונדון מתחרים באותו פלח שוק. הם מייעדים עצמם לאנשים עובדים המעוניינים בקריאה קלה, מבדרת, לא מתוחכמת, הכוללת את החדשות לצד נתח נאה של רכילות, ספורט, תמונות והומור. ניתן לשער כי זהו השוק התחרותי ביותר בתעשיית הדפוס בעולם כולו. תוך זמן קצר הבינו הצהובונים כי הנסיכה דיאנה היא מקדמת המכירות הטובה ביותר שלהם. תמונתה בעמוד השער יכולה הייתה להניע אנשים לקנות עיתון אחד במקום אחר. דיאנה הפכה לאדם המצולם ביותר בעולם. הצהובונים היו מוכנים לשלם לצלמים בעלי יוזמה וחסרי בושה מיליוני דולרים במידה שיתעדו את דיאנה ברגעיה הפרטיים. ככל שהיו אלה רגעים פרטיים יותר, כך טוב יותר. קלטות של שיחות הטלפון האינטימיות של דיאנה הודלפו לתקשורת, היא נצפתה על ידי אנשים שנשכרו במיוחד לתור אחר תנועותיה, ועיתונאים וצלמים עקבו אחרי כל צעד ושעל שלה. מאהבה לשעבר, ג'יימס יואיט, בגד באמונה ופרסם ספר משפיל, עסיסי ומפורט אודות הרומן שלהם בעבור סכום נאה של כסף. על פי דיווח אחד, התמונה המראה את דיאנה חובקת את חברה דודי אל פאייד העניקה לצלם יותר מ-3.2 מיליון דולר, תמריץ אשר הניע את צלמי הפפראצי לחצות כל גבול מוסרי בחיפוש אחר הון קל.

            ב-31 לאוגוסט 1997, נהרגה הנסיכה דיאנה בתאונת דרכים מזעזעת בפריס. הנסיכה ומאהבה ניסו להימלט ממספר צלמי פפראצי אשר רדפו אחר מכוניתם. הנסיכה דיאנה הייתה חריגה בקרב הסלבריטאים משום שהיא התעקשה להמשיך לנהל חיים נורמליים ככל שניתן למרות המעקב הצמוד בו הייתה נתונה (במילותיה, "לשיר בגלוי", דרך חיים אשר משפחת המלוכה לא העריכה במיוחד אבל צלמי הפפראצי אהבו מאוד). הנסיכה דיאנה הבינה את כוחה של התקשורת ולעיתים קרובות השתמשה בה ותמרנה אותה כך שתסייע לה. למרות שצלמי הפפראצי הקשו מאוד על חייה בשנים האחרונות, היא מעולם לא הגישה תלונה נגד העיתונים. אפילו לאחר שצולמה במכון כושר ותמונותיה פורסמו בדיילי מירור (7 נובמבר 1993), היא בחרה לא להתלונן או לפנות לבתי המשפט אלא יישבה את המחלוקת באמצעות פשרה. 

            במידה רבה, דמותה של דיאנה נבנתה על ידי התקשורת, אשר מצידה השתמשה בה כדי למכור עיתונים. צריך שניים לטנגו, והשניים – הנסיכה דיאנה והתקשורת – היו להוטים לרקוד. החל משנת 1991 החלה הנסיכה להקליט את סיפור חייה ונישואיה הבעייתיים עבור העיתונאי אנדרו מורטון (Morton), אשר התאמץ להסתיר את מעורבותה האמיתית של דיאנה עד אחרי מותה. אכן, נראה כי דיאנה התייחסה לחשיפתה בספרו של מורטון כמעט כתרפיה, ושפכה את ליבה בפני מכשיר ההקלטה של העיתונאי. במידה רבה כתוצאה מהגילויים של דיאנה עצמה, התוודע הציבור לסמים שלקחה, לפסיכולוגים וספיריטואליסטים עימם התייעצה, להיקף מותניה, לתדירות ההקאות שלה, לניסיון ההתאבדות שלה בשנת 1982, כאשר השליכה את עצמה במורד המדרגות, לטיפולים שעברה ולבעיות הרגשיות השונות מהן סבלה. הדיכאונות, התקפי הפאניקה והצער נחשפו בדקדקנות, תועדו ודווחו. במהלך השנים האחרונות לחייה, היא מסרה פרטים אודות חיי הנישואין והרומנים שלה לידי עיתונאים קרובים, לעיתים תכופות בציפייה שהסיפורים יפורסמו בעמודי השער של העיתונים. כאשר החלה לסלוד מהעיתונות, היא פנתה ל-BBC על מנת לדון בנישואיה הכושלים ולהודות ברומן שקיימה עם ג'יימס יואיט, תוך שהיא חושפת למעשה כל היבט בחייה לחקירה. דיאנה אפילו תיארה בפומבי כיצד אמרה לילדיה שהיא וצ'רלס נפרדים, וכיצד היא וילדיה דנו במערכת היחסים של אביהם עם צרתה, קמילה פרקר-בולס, אשר הייתה הגלגל החמישי בנישואיה לצ'רלס.

            הנסיכה דיאנה נאבקה ביריב חזק ממנה בהרבה, משפחת המלוכה, ומהר מאוד הבינה כי הנכס העיקרי שלה, ואולי אף היחיד, הוא התקשורת. זה היה התחום היחיד שבו יכלה היא להתחרות עם משפחת המלוכה, ולנצח. היא ידעה מה כוחה של תמונה טובה וסיפקה תמונות כאלו למכביר. התמונות הודפסו ברחבי העולם וסייעו לעיתונים להגדיל את מכירותיהם. דיאנה סיפקה מספר אינסופי של סיפורים עבור הכתבים והצלמים אשר עקבו אחריה. מה שהיא לא הבינה עד יומה האחרון הוא שאין היא יכולה לבחור אלו תמונות יצולמו ואלו לא; אלו צלמים יוכלו ללוות אותה במהלך מסעותיה ואלו לא. הנסיכה דיאנה חשה שאט נפש ופחדה מהתנהגותם של צלמי פפראצי חסרי מצפון, אשר התפרנסו מתיעוד הרגעים הפרטיים בחייה. הפתגם הבריטי הידוע, ביתי הוא מבצרי, שונה בכל הנוגע לדיאנה ל"מבצרה הוא עבודתנו" או, ליתר דיוק, לחדר ההצצה המוזהב שלנו.דיאנה לא הכירה בכך שכאשר אתה פותח את הדלת לתקשורת היא תיכנס בכוח, על מנת להוציא את המיטב מן ההזדמנות הזו לעשיית רווחים.

            דיאנה אכן פתחה את הדלת לתיעוד הרגעים הפרטיים ביותר שלה. כאשר היא נפשה בסן טרופז עם שני בניה, בכל בוקר הם כרכרו לעיניהם של הצלמים. התמונות של הנסיכה בבגד ים נחטפו על ידי מרבית כלי התקשורת העולמית. על פי הדיווחים, צלמי הפפראצי היו כה אסירי תודה עבור שיתוף הפעולה עד כי הם שלחו לדיאנה מאה שושנים אדומות. באופן לא מקרי, תשומת הלב הציבורית האפילה לחלוטין על מסיבת יום ההולדת שערך בעלה לשעבר לקמילה. היא הכשילה את יריבתה באמצעות הקרבת פרטיותה. יתר על כן, ככל שהרומן שלה עם דודי אל-פאייד צבר תאוצה, כך רמזה דיאנה לצלמים אודות מקומות המפגש ה"סודיים" שלהם. היא העבירה מידע לצלם האופנה מריו ברנה (Brenna) אודות מקום המצאם, ובכך אפשרה לו לצלם אותה ואת דודי משתובבים יחד בין הגלים. היא אף יידעה את הצלם ג'ייסון פרייזר (Fraser) בדבר המועדים והמיקומים המדויקים לאורך החופים האיטלקיים והצרפתיים בהם היא ודודי יפליגו. התוצאה הייתה תמונות אינטימיות של הזוג על אופנוע ים.

            כך שלא יהיה זה נכון לתאר את מערכת היחסים של דיאנה כחד-צדדית: התקשורת רדפה אחריה, והיא נמלטה. דיאנה ניצלה את התקשורת, פתחה לה דלתות רבות, ושיתפה עמה פעולה פעמים רבות. היא סלדה מצלמי הפפראצי שמררו את חייה וחדרו פעמים רבות לפרטיותה. לא היה ביכולתה לקבוע את מי להכניס לביתה ולחייה הפרטיים ואת מי לעצור מחדירה לפרטיותה. הטנגו בין דיאנה לתקשורת נמשך עד ממש לרגע מותה. במקרה שלה היה זה צעד אחד קדימה ושניים אחורה.

בברכה

רפי כהן-אלמגור

http://almagor.blogspot.com

Website: http://www.hull.ac.uk/rca

Twitter: @almagor35