גבינת גורגונזולה 

גורגונזולה היא אחת הגבינות הכחולות העתיקות בעולם. מקורה בחבל לומברדיה שבצפון איטליה, הנמצא בגבול האלפיני עם שוויץ. זהו אזור יפהפה הידוע בצמחייה רבה, אגמים ונהרות שופעים, המהווים מקום נהדר עבור הפרות והצאן שבו הן יכולות ללקט עשב עשיר המסייע להן בסופו של דבר ליצור חלב מופלא.
חבל לומברדיה ידוע בייצור גבינות רבות ומפורסמות כמו  גבינת מסקרפונה, גבינת גורגונזולה, סטרקינו, גרנה פדנה, טלג'יו ועוד גבינות רבות אחרות, בטעמים ומרקמים נהדרים. כמו כל גבינה עתיקה, גם סביב גבינה זו יש סיפורים יפים על האופן שבו הוכנה לראשונה. אחד הסיפורים מספר שנער שהיה שוליה של גבן, היה מאוד מאוהב בצעירה מקומית ודעתו הוסחה, שכח את הגבינה לסינון בחוץ, במשך כל הלילה. בבוקר הגבינה הייתה יבשה מדי, והנער המפוחד ניסה לתקן את טעותו והכין גבן חדש וערבב עם הגבן של הלילה בתקווה שאף אחד לא יגלה את טעותו. אחרי כמה שבועות הוא ראה שהגבינה קיבלה עורקים כחולים, אבל היתה טעימה מאוד.
העיר גורגונזולה שימשה כתחנת מעבר לרועי הצאן אשר בתחילת האביב עלו עם העדרים להרי האלפים ובתחילת החורף ירדו לבתיהם, כך כשהם עצרו בתחנת הביניים נוצרו עודפים גדולים של חלב, ולכן היה צורך מיידי לניצול החלב להכנת גבינות כדי שיוכלו להמשיך עם העדר הלאה. גבינת גורגונזולה פתרה את הבעיה באופן נהדר. כדי להכין גבינת גורגונזולה יש צורך להכין פעמיים גבן. אוספים את החלב מחליבת ערב, מכינים גבן אחד ומשאירים לסינון עד הבוקר. בעבר, כדי להכין גבינה זו,  היו מסדרים בבוקר את הגבן בתבנית עץ בצורת טבעת ללא תחתית. לאחר מכן היו מכינים גבן נוסף מחלב שחלבו בבוקר, תולים לסינון ומוסיפים לגבן שבתבנית.  על ידי הכנת גבינה אחת, פתרו את בעיית  עודפי החלב של שתי החליבות.
העובש הכחול התפתח בגבינה לבדו באופן טבעי, במערות שבאזור זה בהן היו מאחסנים את הגבינות, היות ובמערות האלו הייתה קרירות ולחות טובה . לעובש זה קוראים פניציליום גלאוקום ועד היום משתמשים בעובש זה להכנת גבינה זו. כיום מכינים שני סוגים של גבינת  גורגונזולה: גורגונזולה דולצ'ה - מכינים גבינה זו עם עובש פניציליום גלאוקום ולכן מקבלים טעמים מתונים ועורקים בצבע ירוק  - אפור. לעומת זאת, בגבינת גורגונזולה פיקנטית נהוג לפעמים להשתמש בעובש מסוג פניציליום רוקפורי  ולכן גבינה זו תהיה חריפה יותר ובעלת עורקים כהים בצבע ירוק - אפור. מיד עם סיום הכנת הגבינה, היו מכניסים אותה להבחלה למערות למשך שנה. צבעה וטעמה של הגבינה שהכינו באותה תקופה היו שונים מהטעם והמראה שאנו מכירים כיום.
כיום, בתהליך הכנת גבינה זו, כמעט בכל המחלבות, לא נהוג להכין גבן ולהשאירו למשך הלילה לסינון, אלא משתמשים במחמצות אשר מזרזות את התהליך. כאשר מכינים גבינה זו, נהוג לעשות בה חורים כדי לעודד את התפתחות העובש. הגבינה מוכנסת למערה, לחדרי הבחלה בעלי לחות גבוהה אשר ביחד עם חירור הגבינה מזרזים ומקצרים את זמן ההבשלה של הגבינה. עוד גורם נוסף אשר מזרז את זמן ההבחלה של גבינות אלו הוא ההמלחה.  
לכן גבינות מסוג זה יהיו מוכנות תוך שלושה עד שישה חודשים לעומת הזמן שבעבר לקח להבשלת גבינה זו, שעמד על כשנה.
גבינות אלו מתאימות לפסטה, קישים, מאפים שונים וכמובן לקינוח בליווי פירות ויין.