השנה הינה 1957, כמעט עשור להקמת מדינת ישראל הצעירה, הרוח הציונית מפעמת באזרחיה והמדינה מתפתחת במהירות. ישובים חדשים הולכים ונבנים ,הערים מתפתחות ומתרחבות ואז כמו היום- התחבורה הציבורית מדשדשת במקום ומתפתחת בקצב איטי להחריד. התפתחות איטית זו אינה נותנת מענה תחבורתי ראוי לציבור הציוני שרוצה ואינו יכול להתנייד ברחבי המדינה בקלות.
אחד מכלי הרכב הפופולריים באותה התקופה הוא וספה . קטנועי הוספה מורכבים ע"י חברת "קייזר פייזר" בחיפה ובצפת וזוכים להצלחה כבירה אצל הציבור בארץ ומאפשרים לו להתנייד בקלות יחסית ללא תלות בתחבורה הציבורית. בסה"כ באותה תקופה מסתובבים ברחבי המדינה כ1500 קטנועים מהרכבה מקומית ועוד היד נטויה. בקונצרן כור מזהים פוטנציאל עצום בשוק הקטנועים הצמא ושולחים משלחת מהנדסים רמי דרג למתחרה המר של יצרני הוספה, אינוצ'נטי יצרן למברטה וזאת במטרה לחזור לארץ עם חוזה לייצור קטנועי הלמברטה בארץ. בהסתיים הביקור בארץ המגף ולאחר התרשמות מקווי היצור המודרניים, חוזרים אנשי כור עם חוזה לייצור קטנועים בארץ. באותם הימים אינוצ'נטי מרחיב את פעילותו בעולם והלמברטות מורכבות גם בגרמניה, ויאטנם ואף ארגנטינה. ע"פ ההסכם עם אינוצ'נטי, למדינה הציונית הצעירה יגיעו 500 קטנועים ראשונים, חלקם שלמים וחלקם מפורקים, כאשר האחרונים יורכבו בארץ ע"י צוותי כור, בנוסף לייצור חלקי קטנועים שונים ע"מ לצמצם את הוצאות מטבע החוץ ברכישת חלקים ללמברטות שייוצרו. כך קיוו מנהלי כור להוזיל את הלמברטות הציוניות שהמיסוי עליהן היה גבוה מלכתחילה. בנוסף לייצור הלמברטות נחתם הסכם נוסף להרכבת ריקשות "למברו" וכן אופניים עם מנוע עזר בנפח 49 סמ"ק, שנקרא "למברטינו". חלקים לכלים אלו ייוצרו ע"י מפעלי "סולתם" ומרכבים" אשר בבעלות כור. ע"פ חוזה נוסף, כור התחייבה לייצא 50% מהכלים ולהקים מפעל נוסף באשקלון שיעסוק בהרכבת כלים בלבד. בתחילת מאי 1957 ולאחר דיונים ארוכים בועדות השונות בממשלה, ניתן לכור הרשין המיוחל לייצור הקטנועים וכן הארכת רשיון לקייזר להמשיך בייצור הווספות.
ע"פ ההסכמים והרשיונות, כל חברה תוכל לייבא כ1000 קטנועים, מורכבים ומפורקים במטרה להתחיל לשווקם בארץ הקודש. בשלב זה למרות מאמצים רבים הן מצד כור והן מצד פייזר לנסות להוריד את מחיר הקטנועים מתוצרתם, המהלך אינו צולח עקב המס הגבוה שמוטל על הקטנועים, שעדיין רוב החלקים שלהם מגיעים מחו"ל ולא מיוצרים בארץ. בנסיון לזרז תהליכים, המהנדס הראשי של כור מובהל לאיטליה, למפעלי אינוצ'נטי, במטרה ללמוד מקרוב את נושא הרכבת הקטנועים ולהטמיעו בקרב אנשי כור בארץ. באותם זמנים ההערכות של כור מדברות על כך ששיווק הלמברטות הציוניות הראשונות יתחיל בספטמבר 1957.
באוקטובר 1957 וע"מ לספק פרנסה לתושבי הגליל, מחליטה הנהלת כור להקים מפעל מתכת חדש בקריית שמונה שיספק תעסוקה לתושבי האיזור. המפעל שנבנה במהירות נקרא "מפעלי הנדסה רמים" והוא בעצם מהווה מעין שלוחה צפונית של מפעלי "וולקן" הנמצאים במפרץ חיפה ובו מייצרים מוצרי ברזל ופח קלים לתעשייה המקומית. המטרה העיקרית של המפעל החדש הינו הרכבת למברטות כחול לבן וכן יצור חלקים עבורן. לצורך תחילת הקמת המפעל החדש מועצה מקומית קריית שמונה מעמידה לרשות כור מבנה זמני באזור התעשיה של העיר, כשבמקביל יוקם המפעל החדש ולידו קומפלקס מגורים לפועלים ולעובדים. כבר מתחילת דרכו של המפעל החדש שוקדים בו 15 פועלים חדשים תושבי האיזור אשר מודרכים ע"י בעלי מקצוע ששוגרו למקום ע"י כור ותפקידם להרכיב את הלמברטות הראשונות מתוצרת הארץ. כחודשיים לאחר הקמת המפעל החדש, יוצאים ראשוני הקטנועים לשוק, בזמן שיא של כשבועיים מרגע תחילת הייצור וההרכבה.. הזמנות לחלקים מספקים ישראלים מתחילות לזרום: מפעל ג'נרל אשר מייצר צמיגים קיבל הזמנה לכ3000 צמיגים, מפעלי מתכת מנרה וכן "מפעל "אשתן" ייצרו חישוקי גלגלים ללמברטות החדשות. בהנהלת כור מקווים שיוכלו לייצר את רוב החלקים במחיר ובטיב "המתקבל על הדעת" וזאת כדי להגיע לאחוז גבוה של ייצור עצמי- במקום להסתמך על מקורות אשר מעבר לים. בשלב זה מספר הפועלים העוסקים בייצור והרכבה עומד על 50 והם מודרכים ע"י שני בעלי מקצוע שעברו הסמכה במפעלי אינוצ'נטי אשר במילאנו, איטליה. בחודשים הבאים הורכבו במפעלי "רמים" כ500 למברטות וכולם נמכרו לשוק המקומי. בסוף שנת 1958 מורכבים עוד 500 קטנועים שמורכבים בקצב מהיר של 12 קטנועים ביום, ע"פ רשיון הממשלה שניתן דאז. ובעוד הקטנועים של אינוצ'נטי ווספה מורכבים ומשווקים בארץ, מודיעה חברת אינוצ'נטי במפתיע באמצע שנת 1959 על הפסקת הרכבת קטנועי למברטה בישראל כתוצאה מלחץ ערבי כבד. ממשלות ערב מודיעות לאינוצ'נטי שאם ההרכבה תמשך- פעילותה בארצות ערב בכללם תיפסק. לעומת זאת דובר כור דאז מוסר כי הרכבת הקטנועים אינה כלכלית כלל ולכן הופסקה כליל. הדובר מוסר גם כי כור תמשיך לייצג את מפעלי למברטה בישראל לפחות עוד 3 שנים וייבוא הלמברטות ימשך דרכה עד לסיומו של החוזה. בכלך נסתם הגולל והסתיים פרק ארוך שהחל בתרועה רמה וצפה עתיד מזהיר לתעשיית הקטנועים בארץ.
