סינדרום מינכהאוזן (היתחלות) 

ד"ר נחמה ויזר, מהו סינדרום מינכהאוזן?

מדובר במצב שהאדם מייצר סימנים או סימפטומים של מחלה גופנית או נפשית  ומזייף את ההיסטוריה הרפואית שלו.

המטרה היא לקבל את תפקיד החולה מבלי שיהיו סיבות אחרות.

להרבה מהחולים האשפוז הוא היעד העיקרי ודרך חיים.

התנהגות זו היא כפייתית ואינה ניתנת לשליטה למרות שהיא מכוונת.

החולה מגזים במסירת הפרטים על המחלה, מזייף סימפטומים כדי להתאשפז ועובר מבית חולים אחד למישנהו.

ההפרעה יותר שכיחה בנשים.

המקרים הקשים הם בדרך כלל אצל נשים.

ההפרעה מאובחנת באחד מכל מאד אנשים שנבדקים מבחינה פסיכיאטרית בבתי חולים כלליים.

סימפטומים גופניים הרבה יותר שכיחים מסימפטומים נפשיים.

קיימים מקרים בהם הורים גורמים למחלה אצל ילדם על מנת שיתאשפז וההורה ילווה אותו לבית החולים וישהה איתו שם.

לחלק גדול מהחולים המאובחנים יש הפרעות נפשיות כגון: דיכאון, הפרעות אישיות ושימוש בסמים.

החולים אינם משתפים פעולה עם טיפול פסיכיאטרי. הם משוכנעים שהסימפטומים הם גופניים אמיתיים.

ידוע מתאורים של מקרים שהרבה מהחולים סבלו מהתעללות או חסך בילדותם עם אשפוזים מרובים בהתפתחותם המוקדמת.

השהייה בבית חולים נתפסה כבריחה מבית מאיים. הרופאים והאחיות נתפסו אז כאוהבים ואכפתיים.

לעומת זאת ההורים נתפסים ככאלה שאינם מסוגלים ליצור יחסים בין אישיים קרובים.

הזיוף של המחלה משמש על מנת ליצור מחדש את הקשר החיובי בין ההורה לילד.

יש הזדקקות וחיפוש אחר קבלה ואהבה בזמן שידוע שלא יקבלו את זה.

החולה הופך את הרופאים והצוות להורים הדוחים.

לכמה מהחולים שמחפשים פעולות ניתוחיות פולשניות יש קוים מזוכיסטיים והכאב הוא עונש לחטאים.

יש חולים המזייפים מחלת נפש לאחר שמישהו במשפחתם היה מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי.

אבחנה:

יש לקבל אנמנזה גם מקרובים, חברים ומקורבים אחרים.

יש לאמת את כל המידע שהחולה מנדב.

אין להתייחס אל האדם בנימה של האשמה אחרת הם עלולים לעזוב ולפנות לבית חולים אחר שם אינם מוכרים.

ישנם חולים המזייפים סימפטומים פסיכיאטרים. המצב איננו משתפר בעקבות טיפול. ככל שהחולה זוכה להקשבה הוא מחזק את הסימפטום. הוא גם נוטה לערבב בתוך העובדות פנטזיות מורכבות וצבעוניות. מספרים מעשיות על עצמם.

 החולים המזייפים סימפטומים גופניים עושים זאת כך שהם מתאשפזים בבית החולים. הם מכירים את הסימנים והממצאים של המחלות שמחייבות אשפוז וטיפול.

למשל מוסיפים דם לצואה או לשתן, נוטלים נוגדי קרישה על מנת לגרום לדימום, משתמשים באינסולין על מנת להוריד את רמת הסוכר.

הם דורשים ניתוח, מתלוננים על כאבי בטן בשל ההידבקויות של הניתוחים הקודמים.

דורשים תרופות נגד כאבים.

יש להם ביקורת רבה כלפי הרופאים.

ברגע שהצוות מגלה את התרמית הם עוזבים ופונים לבית חולים אחר.

יש בין החולים אנשים שעובדים במערכת הרפואית, או כאלה שקיבלו טיפול רפואי בילדותם.

מהלך ופרוגנוזה

ההפרעה מתחילה בגיל הבגרות המוקדמת.

התחלת המחלה באה לאחר מחלה אמיתית, אובדן, דחיה או עזובה.

ואז מתחילה שורה של אשפוזים, החולה הופך למומחה במחלות ובתי חולים.

המחלה גורמת לנכות. הטיפולים גורמים לתופעות לוואי.

הפרוגנוזה לא טובה.

חלק מהחולים מתים כתוצאה מכל הפעולות הפולשניות שהם עוברים.

למעשה אין טיפול למחלה זו כי רובם מסרבים טיפול.