על פי סקר דעת קהל שנערך החודש, 53% בלבד מההולנדים היו מוכנים לקבל ראש ממשלה יהודי. הנכונות לקבלתם של היהודים לתפקיד נדחקת הרחק מאחורי נשים (93%), הומוסקסואלים (78%) ושחורים (75%), אולם מקדימה בהרבה מוסלמים (27%) ואנשים מעל גיל 70 (19%).[1] עבור כמה מדינות מזרח אירופיות, הנתון 53% עשוי היה להוות סימן לקדמה. אלא שבהולנד, הנתון הזה מערער עוד יותר על המיתוס במדינה לפיו כולם שווים.
ממצאי הסקר תואמים לסימנים אחרים רבים המעידים על מציאות בעייתית משהו עבור היהודים בהולנד. אירונית במיוחד היא העובדה שהיהודי היחידי שמועמדותו לראשות המממשלה הוזכרה ברצינות בשנים האחרונות היה ראש עיריית אמסטרדם, ג'וב כהן. לו מפלגת הפועלים הייתה זוכה בבחירות בשנת 2003, בהחלט ייתכן כי ראשות הממשלה ההולנדית הייתה מוצעת לו. כהן המתבולל לא מפגין כל סממני זהות יהודיים, ועדיין, העולם החיצוני רואה אותו בפירוש כיהודי, דבר הבא לידי ביטוי גם במכתבי השטנה שהוא מקבל.
רבות נכתב על השתלבותם המוצלחת לכאורה של היהודים בהולנד. אך הסקר החדש מוכיח, שהאנטישמיות החברתית הנרחבת מהימים שקדמו למלחמת העולם השנייה עדיין קיימת . בנוסף, המאפיינים המרכזיים של אנטישמיות דתית וגזענית קלאסית השתנו לכדי 'אנטישמיות חדשה'. זו באה לידי ביטוי בסטנדרטים הכפולים המיושמים בחוגים רבים כנגד ישראל, לעומת אלו בהם נעשה שימוש כלפי מדינות אחרות.
אלמה דרייר, בעלת טור ידועה בהולנד, כתבה לאחרונה ביומון "טראו" שהדו"ח שפרסם המרכז למידע ותיעוד על ישראל (CIDI) בנוגע לעלייה החדה בתקריות אנטישמיות בהולנד לא צוין ברוב העיתונים הגדולים. מצד שני, שיפור תנאי הישרדותו של עץ הערמון שאנה פרנק המנוחה יכלה לראות ממקום מחבואה מעורר עניין עצום. דרייר הדגישה את הפער הניכר בין החיבוק שמעניקים הולנדים רבים ליהודים מתים, לבין המרחק שהם שומרים מאלו החיים.[2]
שר בכיר לשעבר בקבינט ההולנדי אמר לי לאחרונה: "לו הייתי יהודי, לא הייתי רוצה שילדיי יגדלו כאן. הייתי מייעץ להם להגר לארה"ב, ישראל, או אוסטרליה. לאור האווירה הנוכחית וההתפתחויות האחרונות בהולנד, על היהודים להבין שאין להם עתיד כאן והם ימשיכו להיות פחות ופחות רצויים".
התוצאה הקסנופובית של סקר דעת הקהל ההולנדי חמורה מזה שנערך בבריטניה לפני מספר שנים. בהולנד, 31% החשיבו ראש ממשלה יהודי לבלתי מקובל ול- 16% לא הייתה דעה בעניין. סקר שנערך בתחילת 2004 בבריטניה העלה שכמעט 20% מהבריטים חושבים שראש ממשלה יהודי יהיה "פחות מקובל" מלא-יהודי[3]. באותה העת, הדבר היה רלוונטי במיוחד שכן מי שהיה המנהיג השמרני דאז, מייקל הווארד, הוא יהודי, אף אם מתבולל מאד.
אנשים רבים יכולים ללמוד רבות מהסקר הזה, ביניהם גם הולנדים מלידה שצריכים להרהר במשמעות העובדה שרבים כל כך מהם עדיין מפלים יהודים, המיוצגים ביחס של פחות מ- 2 לאלף באוכלוסייה. הדבר מציב בעוצמה יתרה את השאלה הבאה: כיצד יוכלו ההולנדים לשלב בתוכם את המהגרים הלא-מערביים וצאצאיהם, השונים בהרבה מהיהודים, ואשר מהווים כעת 10% מאוכלוסיית המדינה?
ממצאי הסקר תואמים לסימנים אחרים רבים המעידים על מציאות בעייתית משהו עבור היהודים בהולנד. אירונית במיוחד היא העובדה שהיהודי היחידי שמועמדותו לראשות המממשלה הוזכרה ברצינות בשנים האחרונות היה ראש עיריית אמסטרדם, ג'וב כהן. לו מפלגת הפועלים הייתה זוכה בבחירות בשנת 2003, בהחלט ייתכן כי ראשות הממשלה ההולנדית הייתה מוצעת לו. כהן המתבולל לא מפגין כל סממני זהות יהודיים, ועדיין, העולם החיצוני רואה אותו בפירוש כיהודי, דבר הבא לידי ביטוי גם במכתבי השטנה שהוא מקבל.
רבות נכתב על השתלבותם המוצלחת לכאורה של היהודים בהולנד. אך הסקר החדש מוכיח, שהאנטישמיות החברתית הנרחבת מהימים שקדמו למלחמת העולם השנייה עדיין קיימת . בנוסף, המאפיינים המרכזיים של אנטישמיות דתית וגזענית קלאסית השתנו לכדי 'אנטישמיות חדשה'. זו באה לידי ביטוי בסטנדרטים הכפולים המיושמים בחוגים רבים כנגד ישראל, לעומת אלו בהם נעשה שימוש כלפי מדינות אחרות.
אלמה דרייר, בעלת טור ידועה בהולנד, כתבה לאחרונה ביומון "טראו" שהדו"ח שפרסם המרכז למידע ותיעוד על ישראל (CIDI) בנוגע לעלייה החדה בתקריות אנטישמיות בהולנד לא צוין ברוב העיתונים הגדולים. מצד שני, שיפור תנאי הישרדותו של עץ הערמון שאנה פרנק המנוחה יכלה לראות ממקום מחבואה מעורר עניין עצום. דרייר הדגישה את הפער הניכר בין החיבוק שמעניקים הולנדים רבים ליהודים מתים, לבין המרחק שהם שומרים מאלו החיים.[2]
שר בכיר לשעבר בקבינט ההולנדי אמר לי לאחרונה: "לו הייתי יהודי, לא הייתי רוצה שילדיי יגדלו כאן. הייתי מייעץ להם להגר לארה"ב, ישראל, או אוסטרליה. לאור האווירה הנוכחית וההתפתחויות האחרונות בהולנד, על היהודים להבין שאין להם עתיד כאן והם ימשיכו להיות פחות ופחות רצויים".
התוצאה הקסנופובית של סקר דעת הקהל ההולנדי חמורה מזה שנערך בבריטניה לפני מספר שנים. בהולנד, 31% החשיבו ראש ממשלה יהודי לבלתי מקובל ול- 16% לא הייתה דעה בעניין. סקר שנערך בתחילת 2004 בבריטניה העלה שכמעט 20% מהבריטים חושבים שראש ממשלה יהודי יהיה "פחות מקובל" מלא-יהודי[3]. באותה העת, הדבר היה רלוונטי במיוחד שכן מי שהיה המנהיג השמרני דאז, מייקל הווארד, הוא יהודי, אף אם מתבולל מאד.
אנשים רבים יכולים ללמוד רבות מהסקר הזה, ביניהם גם הולנדים מלידה שצריכים להרהר במשמעות העובדה שרבים כל כך מהם עדיין מפלים יהודים, המיוצגים ביחס של פחות מ- 2 לאלף באוכלוסייה. הדבר מציב בעוצמה יתרה את השאלה הבאה: כיצד יוכלו ההולנדים לשלב בתוכם את המהגרים הלא-מערביים וצאצאיהם, השונים בהרבה מהיהודים, ואשר מהווים כעת 10% מאוכלוסיית המדינה?
מוסד מחקר עצמאי ללא כוונת רווח, הפעיל משנת 1976 ועוסק בחקר מדיניות ובנושאים מרכזיים העומדים על סדר יומם של מדינת ישראל והעם היהודי.
