דת, ידע, דעת וכל מה שביניהם... כמעט 

חלק א'

דת, ידע, דעת וכל משביניהם... כמעט

מהו ההבדל בין דעת לדת?

הנשוא הוא בן כ-5.500 שנה. זהו אתגר לא קטן לדחוס אותו למאמר אחד. ובכל זאת...

ראשית, המילה דת, מאין היא הופיעה? המקור הוא פרסי Data, מידע. ודתה נמצאת היום איתנו בכל אשר נפנה, והמילה אכן נועדה להגדיר מידע וידע, ולא דת.

דתה נועדה להרחיב את הדעת באמצעות מידע, וכך לאפשר לאדם לצמוח בכל המובנים.

כאשר הע' נפלה מהדעת, האדם נותר עם דת.

דעת ומידע מגדירות סקרנות, חוכמה וחירות.

דת מגדירה אמונה, ציות ועבדות. 

מה מובנה של המילה re-ligio

המילה religio, religiun, מלטינית. משמעה לקשור ביחד מחדש. לעבור על [דברים] שוב. לקרוא שוב ; שוב re, לקרוא legere.

אם כן, אנו רואים שלרליגיה אין שום כלום עם דת וציות עיוור, אלא עניינה בלימוד, בקריאה ומסירות ואהבה לידע ומידע, וביכולת לעשות הפנמה ולקשור את כל הדברים שנלמדו ביחד לכדי חוכמה צרופה, ובכך הופך האדם לרליגיוזי באמת.

למה אלוהים?

כאן יכולתי להתחיל עם סדרת ספריו של זכריה סיטשין וחוקרים כמותו. אבל אני דווקא רוצה להתמקד בשני ספרים די צנועים בהיקפיהם של ז'אק ברנגר:

 (Past Shock; The origin of religion and its impact on the Human Soul  

 Jack Barranger, The Book tree  

Jack Barranger). ברנגר נולד למשפחה נוצרית, למד תיאולוגיה ובהמשך שימש כפרופסור לחשיבה ביקורתית (Critical Thinking). כבר בתור ילד היה בשוק כאשר קרא את הברית הישנה (תנ"ך) ולמד על התנהגות יהוה בכלל וכלפי עמו הנבחר בפרט. בהמשך, הרבה שנים אחרי שהצליח להתנתק מכבלי דתו וכתב את אחד מספריו, החליט על הכותר השוק שאחרי(Past Shock).

אם כן, מדוע בחרתי לפתוח את הפסקה שלעיל בברנגר ולא בסיטשין? סיטשין יודע להבחין יפה בין יהוה, אל ואלוהים ובין העיקרון הנשגב מאיתנו, שבוודאי לא נלמד אותו מדתות ולא מכתבי הקודש שלהן. לברנגר קשה לעשות הבחנה כזאת. ייתכן שזה נובע מן הסיבה הפשוטה שברנגר לא מכיר מספיק את ההיסטוריה בת 400.000 של הקשרים בין האלוהים והאדם ולא שולט בשפה העברית והשומרית. לעומת זאת, סיטשין מכיר היטב את הקשר הזה ושולט בעברית, אכדית ושומרית על בוריין. שפות שבלעדיהן לא ניתן להבין את ההיסטוריה של יהוה, אל ואלוהים.

ברנגר תולה אשמה לא ראויה ביהוה Yahu, אנו Anu, אנליל Enlil, אנקי Enki  ובענונאקים האחרים. ברנגר מלמד חובה על הענונאקים בשל הציגם את עצמם כאלוהים, ולכן הוא מאשים אותם בכזב ובהעמדת פנים בהציגם את עצמם אלוהים. זה קצת דומה למה שאנשים עשו עם הדתה הפרסי כאשר הפכו אותו לדת.

הענונאקים לא היו טלית שכולה תכלת, רחוק מזה, אבל הם מעולם לא העמידו פנים. אלוהים היא צורת רבים של אל, עד כדי כך שאפילו עורכי התנך פיספסו פסוק או שניים והשאירו אותם כמות שהם היו במקור:

"ויאמר אלהים [אל הים הוא אנליל Enlil]: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו,
וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ", (בראשית א26).

כמובן, חכמי ומפרשי התנ"ך נזקקו ללוליינות אינסופית כדי להתמודד עם פסוקים מן הסוג הזה. אבל הראייה מזדקר לפני כל וכלום לא יכול לסלק אותה.

 אל El הוא הקידומת של כל ענונאקי שעזב את הבית שלו והגיע לכדור הארץ. אל הוא הגדרה, כמו שגריר למשל, שנשלח למשימה או עבודה מחוץ לארצו. ומכיוון שכך, הענונאקים לא שיקרו, הם היו השגרירים/הנשלחים האלוהים. אל ברבים Ilu; (עליונים, נעלים, שבאו מלמעלה).

לפני שהענונאקים הגיעו לכדור הארץ לא הייתה באף שפה מילה "אל" או "אלוהים". למעשה, לא הייתה אז בכלל שפה, מלבד הברות בסיסיות ששימשו לתקשורת בין מינים מגוונים ורבים של ילידי כדור הארץ. אמנה כאן כמה מן המינים: אוסטרלופיתקוס, פראנתרופוס, ארדיפיתקוס, הומו הביליס, אדם ניאנדרתלי, הומו ארקטוס. אם כן, מהו האדם המודרני? האדם המודרני הוא חצי הומו ארקטוס וחצי נפיל, היינו, האדם המודרני הוא Homo Erectus Nefilimus, (ראה: Neil Freer, Gods Games, Book Tree).

הענונאקים הגיעו לכדור הארץ מכמה סיבות. בדומה לכל אדם המודרני הסקרן היום, שמבקש לחקור את כוכב האם שלו ולצאת מגבולותיו לחקור עם הקוסמוס הרחב, כך גם הענונאקים. הסיבה השנייה להגעתם לכדור הארץ הייתה הזהב. הענונאקים ביקשו להפיק את האוצר היקר מתוך בטן האדמה. בתחילה הם עבדו בעצמם במכרות הזהב. עד מהרה העבודה הקשה נתנה בהם את אותותיה והכורים מרדו. כדי לטפל במרד הענונאקים החליטו לברוא להם עבדים לעבודה במכרות. הוחלט להנדס גנטית את יליד כדור הארץ: ההומו ארקטוס. מבחינה גנטית התקיימה התאמה בין הענונאקים וילידי כדור הארץ, אחרת לא ניתן היה לבצע את ההצלבה הגנטית. בהמשך התקיימו גם זיווגים רבים בין שני המינים ונולדו להם ילדים לרוב. הענונאקים בדרגים הגבוהים לא אהבו את הזיווגים הללו, אך לא היה להם הרבה מה לעשות כנגד זה.

"ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם.
ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה וייקחו להם נשים מכל אשר בחרו". (בראשית ו' א' – ב').

גילגמש Gilgamesh הוא הצאצא המפורסם ביותר של זיווג כזה. אימו מבנות ענונאקי Ninsun, ואביו מבני ילידי כדור הארץ Lugulbanda. גורלם של צאצאי זיווגים כאלה לא היה בדרך כלל חגיגה גדולה, כפי שעולה מסיפורו של גילגמש.

ענונאקים נזקקו לכמה וכמה ניסיונות עד שהגיעו לדגם העבד הרצוי. אבל בסוף בראו דגם מוצלח LuLu Amalu, זה שנועד לעמל. היתר הוא היסטוריה שניתן לקרוא אותה בכרכים רבים המצויים היום על מדפי הספרים. 

המהפכה הלשונית

המהפכה הלשונית החלה לפני כ-40.000 שנה (יש שמתארכים את תחילת המהפכה לפני כ-70.000 שנה, (קיצור תולדות האנושות , ד"ר יובל נח הררי, דביר).

הדגמים הראשונים של זה שנועד לעמל לא היו משובחים. השפה שלהם הייתה מוגבלת ודלה. אבל בהמשך הדגמים שופרו בכל המובנים עד כדי כך שהענונאקים הכריזו בתרעומת גדולה (בראשית, ו: ה-ח):

וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו.

ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה

מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם.

לא פלא שברנגר הילד, בקוראו פסוקים כאלה בשיעורי הדת בבית ספרו, נחרד עד עמקי נפשו ובבגרותו חיפש להבין זאת: האם אלוהים שאמור להיות אוהב וחומל עוסק בהשמדה! ואלה הם לא הפסוקים היחידים העוסקים בהשמדה. כל התנ"ך הוא ספר שכל כולו כמעט עוסק במלחמה, כיבוש, ביזה, קנאה, שנאה והשמדה של אויב, העולם ואת האדם. הזהו האלוהים שאנוכי מתפלל אליו? שואל ברנגר הילד בזעזוע מטלטל. ואיך ייתכן שלאלוהים יש אויבים? ולמה האלוהים מקנא כל כך? והרי כל העולם כולו שברא הוא שלו. אז למה החמדנות הזאת לכבוש פיסת אדמה קטנה באיזשהו חור נידח בכדור הארץ? אני לא מבין, נחרד ברנגר הילד.

אבל אין הפסוקים הללו מספרים על העקרון הבורא, אלא על אנליל Enlil, אשר אכן התחרט על ההתערבות הגנטית שעשה ביליד כדור הארץ ובוחר להשמיד אותו במבול. מי שבסוף מציל כמה מהנתינים הוא אנקי Enki, שמזהיר בעוד מועד את אוטנפישתים (הוא נוח התנ"כי) מפני המבול, ונותן לו הוראות מדויקות כיצד להינצל.

אנליל ואנקי משייטים להם מעל המבול (גל הצונאמי) בספינת החלל שלהם ואנליל מזיל אפילו דמעה. אבל ברגע שאנקי אומר לו שהוא הציל שבעה אנשים, אנליל מקבל קריזה אמיתית ומתחיל להשתולל, וחסר רק כפסע שירצח גם את אחיו. זהו אנליל, (Enuma Elish).

רבים גורסים שאנליל ויהוה הם אותו האל. אך גם זו טענה שגויה. הגרסה התנכ"ית מוסיפה עוד לבלבול, כי עורכי התנ"ך קיבצו את כל האלים כולם תחת אל אחד, יהוה, ולכן הבלבול הנורא באשר למאורעות כפי שבאמת התרחשו. אבל כל מי שבאמת סקרן, היינו, רליגיוזי, יכול לקרוא ולו קצת בכתבים השומריים (מתורגמים היום לאנגלית נגישה לכל), הבבליים, האכדיים וימצא שם את כל סיפורי הבריאה, האלים, המבול וכיוצא באלה. זכריה סיטשין עוד יותר מנגיש את הסיפורים האלה לקורא הסקרן, והוא מן הראשונים לשפוך אור נכון על מה שקרה באמת.

יהוה הופיע די מאוחר על בימת ההיסטוריה של הקשרים בין הענונאקים ובין בני האדם. בתקופתו היו כבר מעט מאוד מאחיו האלוהים על פני האדמה, והוא ניצל זאת היטב לאינטרסים שלו.

 כיבוש יריחו

כיבוש יריחו, בין הכיבושים הרבים בהנהגת יהוה, מוצג בתנ"ך ככיבוש ניסי ואירוהי. אך אין הוא אלא תיאור מזעזע של כובש פסיכופט.

ראשית, למה יש צורך לשלוח מרגלים? הרי אם האלוהים הוא כל יכול ורואה הכול, הוא היה צריך לדעת מה קורה במקום שהוא רוצה לכבוש. למה הוא צריך לשלוח מרגלים?

יהושע, על פי ציווי יהוה, מורה לעם את האופן שבו יריחו תיכבש. עם ישראל והארון מקיפים את יריחו. הכהנים תוקעים בשופרות. כל יום, במשך שישה ימים, העם מקיף את יריחו פעם אחת. ביום השביעי, העם מקיף את יריחו שבע פעמים, מריע וחומות יריחו נופלות. העם נכנס ליריחו, כובש אותה, משמיד את כל יושביה "מאיש ועד-אשה מנער ועד-זקן ועד שור ושה וחמור לפי-חרב" ושורף אותה עד היסוד. המרגלים, כמו שהבטיחו, מצילים את רחב הזונה ואת בני משפחתה (איזה מעשה מוסרי!). בסוף הפרק מקלל יהושע (אך אני נוטה לשער שהיה זה יהוה) את כל מי שיבנה את יריחו מחדש ("בבכרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה") [פרק ו).

וזה עוד לא הגרוע מכל בכיבוש יריחו, יש עוד. (ושלא נשכח את סדום ועמורה שנחרבו באמצעות פצצות גרעיניות).

כמתואר בספר יהושע פרק ז, בעת נפילת חומות יריחו בשעת הכיבוש, נדר יהושע נדר שכל הרכוש של העיר יוחרם לה'. למה אלוהים צריך רכוש של כסף וזהב?! מוזר, בלשון המעטה... אבל אם נזכור שהענונאקים היו אובססיביים לגבי כסף ועוד יותר לגבי הזהב, הדבר יובהר לאלתר.

עכן, אחד הלוחמים, לקח לעצמו "אדרת שנער אחת ומאתים שקלים כסף ולשון זהב אחד חמישים שקלים" וטמן אותם באוהלו. הפיל יהושע פור והגיע לעכן אשר הודה שלקח משהו קטן מהשלל לעצמו. בתגובה למעשה זה, לקח יהושע את עכן, את רכושו ואת משפחתו לעמק עכור, ודן אותו ואת משפחתו לסקילה. תארו לעצמכם כיום שחייל כלשהו לוקח משהו מביתו של הנכבש, נניח. מה תהיינה ההשלכות של מעשה כזה? הרשות השופטת והמוציאה לפועל מחרימה את רכושו של החייל (אם יש לו כזה), ואת רכוש משפחתו, אוסרת את החייל ואת כל משפחתו, הוריו, סביו, אחיו ואחיותיו, דודיו ודותותיו על ילדיהן וכולם מוצאים להורג!  אלוהים ישמרנו מאלוהים כזה וממוסרו המפוקפק בעליל! ועוד סוגדים לאלוהים שכזה ורואים במעשיו ניסים ודוגמה מוסרית.

שלטון האלים על האדם

ברנגר מניח כי האלוהים/הענונאקים יצרו את הדת בכדי לשלוט על האדם. אין טענה שגויה יותר מזו. האלוהים היו בעלי טכנולוגיה ועוצמה כה מתקדמות ואדירות שהם כלל לא נזקקו לשטויות כגון דת בכדי לשלוט על נתיניהם.

מתי נוצרה דת

הדת נוצרה אחרי שהענונאקים/האלים ניתקו את הקשר הישיר שלהם עם בני-האדם, לפני כ-5.500 שנה. את החלל שנוצר מילאו הפקידים הגבוהים – הכוהנים – ששירתו תחת האלוהים. הכוהנים לא רק מילאו את החלל שנוצר בעקבות הניתוק עם בעליהם, אלא בתוך זמן קצר הם טעמו את טעם השררה והכוח שבא עמה, ועד מהרה יצרו דת. הם ניצלו היטב את השכלתם שרכשו תחת האלים ואת מעמדם כדי להמשיך ולטעון שכל מה שבפיהם נאמר בפקודת אלוהים. ומאז, כוהני הדת מחזיקים את האדם תחת שביים הכוזב, ואין רואה נכחה ואין מתעורר. השאלה למה? מכיוון שבאדם הושתל שבב (גנטי) לציות ולעבודה, וייתכן שהאדם יזדקק להתערבות גנטית נוספת כדי להיפטר משבב זה.

ייתכן, קרוב לוודאי, שיהוה אכן השתית איזושהי גרסה קדומה של מערכת שמכונה היום דת, כדי לשלוט ולהמשיך להעביד את האדם ולנצלו לצרכיו ולצרכי כוהניו. יהוה פעל אף גרוע יותר מאחיו הענונאקים שהעבידו את האדם במכרות הזהב באפריקה ובאמריקה. עכשיו, כשהוא נותר כמעט יחידי בזירה, הוא הכשיר את האדם למלחמה, שיילחם את מלחמותיו מול האלים הבודדים שעוד נותרו בכדור הארץ. עיקר האיבה של יהוה התמקדה בבעל הכנעני. יהוה היה כה קנאי לבעל שהוא לא בחל בשום אמצעי בכדי להביס את האל המתחרה שלו. השמדת הכנענים לא איחרה לבוא. ושוב שוק גדול לברנגר הילד! הוא נחרד, איך אפשר לסגוד לאלוהים שכזה? בהמשך, למזלו, הוא מצא את התשובה.

הבריאה האמיתית לא דורשת ולא זקוקה לסגידה של אף אחד כי זהו טבעה של הבריאה, לברוא. ומי זה היה שסגד לבריאה לפני עלייתו של האדם על הבימה של הבריאה? אדם, humanoid, לפני שהענונאקים ביצעו בו התערבות גנטית, הופיע על הבימה רק לפני כ-4.000.000 שנה. מי סגד לבריאה לפני הופעתו של ההומנוהיד הראשון? הבריאה הסתדרה יפה מאוד בלי סגידה של אף אחד במשך 13.77 ביליון שנה (זמן משוער של גיל הקוסמוס שלנו), תודה רבה.

למעשה, הבריאה ממש אדישה למה שנברא כי טבעה הוא לברוא, ובוודאי שהבריאה אדישה לענונאקי ו/או לאדם. ולאדם נורא קשה לחיות עם זה, והענונאקים ניצלו זאת היטב, בייחוד יהוה.

האםהאלים באמת עזבו כולם את כדור הארץ

האלים מעולם לא עזבו כולם את כדור הארץ. רבים מהם נותרו והם נמצאים כאן ושלומם טוב, תודה. הם בוחשים, כמו תמיד, בנעשה בכדור הארץ, ומנצלים היטב את השבב שהשתילו בבני האדם, ואימצו את הגרסה הדתית של יהוה כדי להמשיך ולשלוט בבני האדם, ולא נראה שמשהו הולך להשתנות בקרוב.

האםהדת מזיקה לאדם המודרני

בוודאי שהדת מזיקה. האלוהים ניתקו מזמן את הקשר עם בני האדם, לפחות למראית עין. אבל שבב העבדות והציות יושב נטוע חזק במערכת הגנטית של האדם. ומכיוון שכך הוא לא מצליח להשתחרר ולגאול את עצמו מעבדות לחירות, אלא מחכה לנצח למשיח כזה או אחר שיגאל אותו. אמת, תמיד היו בני אדם שגאלו את עצמם, וישנם גם היום כאלה. אך מתוך יותר משבעה מיליארד בני אדם החיים היום על פני האדמה, כמה מהם הם בני חירות? נהפוך הוא, ככל שיש יותר בני אדם, כך הבורות, והדת, מתפשטות יותר, ואנו עדים להשלכות הטרגיות של כך.

התנאי הראשון לחירות הוא השכלה רחבה, חופשייה מתכנות מוקדם של הורים, מחנכים, כוהני דת וכיוצא באלה. עד גיל 18 התכנות של בן אדם מושלם וגמור, ורק מיעוט ימשיך באומץ לחקור בעצמו הלאה, לפעמים תוך הסתכנות בחרם ונידוי משפחתי, קהילתי ומדיני, ואף בסיכון חייו הוא עצמו.

חומר למחשבה.

אלה שונייה

 בקרוב חלק ב'